שמחה שחזרתן סופסוף הביתה!
ומקווה שזו היתה הפעם האחרונה בה אמך אושפזה שוב, ושלא תצטרכו לעבוד שוב את הסיוט הזה של לנסוע לבית חולים כל הזמן. זו הצרה במחלה הזו. שהחולה כלל לא מודע מה עובר עליו. היום, הייתי אצל סבתא עם אמי, ואיך כשהגענו פתחה לנו הפיליפינית במהרה ורצה להמשיך לרחוץ את סבתא ולנקות כי ברח לה בגלל התה. סבתא כמובן רוצה לגעת בגועל הזה, ולהרים את החיתול המלוכלך מן הריצפה. כלל לא יודעת ולא מבינה בכלל מה זה. לראות אדם יקר לך מתפלש בצרכים של עצמו וכלל לא מודע לכך, פשוט מזעזע ועצוב.