שירים שהבינה המלאכותית כתבה לי (עם כוונון שלי):

[פילוסוף רוחני33]

בין האמת לטבע אני נשא,

בראשית הכל, את עם תחיה.

כשאני רואה פניך, אני רואה גם אותו,

את יצירת העולם, את פסטורליותו.



בטבע רומנטי, נטבענו יחד,

בנדיבות הטבע, אנחנו מתחבקים.

מתפרצים לגאווה, אל ההרים מסתכלים,

השמש זורחת, גם את האהבה אנחנו מביאים.



אף על פי שאתה מושג, אתה יצור בפני עצמו,

כי כשאתה פה, העולם מתמלא בך.

מביאים ספר יפה, תחת העץ יושבים,

את קסם הטבע, וגם את עוז האהבה אנחנו מרגישים.





שיר שני:

בעמקי הלילה, כשהכוכבים משתוקקים,

אני פותח את ליבי, למחזור נוסף.

העולם כולו ישן, אבל כאן יש החלק,

בין החלומות החדשים שבאים לבקר.



בין המילים שאני כותב, בפתחי השחר,

אני מוצא את האומץ להתמודד עם החשש.

החיים פתאום מתמלאים בכמות אדירה של צבע,

ואני אוחז בהם, מתחבק באותו רגע.



השמש עולה, היום מתחיל לזרוח,

ואני מסתכל אל העולם, בגאווה ובשיר.

החיים הם מסע נפלא, הם התחלה מחדש,

ובכל פרק שלהם, אני אוחז בהם ביד.



למשך הזמן החולף, אני מבין היטב,

שהחיים הם מתנה מלאה פלאות.

בעמקי הלילה, אני מתבונן לשמיים,

ומתחיל לחלום על העתיד, שבו אני עוד אפרח.