לינוי12 האחת
New member
שירים שכתבתי...אני חדשה!
שיר על הפיגוע...: שתיקה,הלם, עניים כואבות, חוסר הבנה, רעש,כאב, רוע עצום. חושבת על זה, זיכרון כואב, חסר מעצורים, איך אפשר?, בשניה אחת, שמרגישה כמו נצח, הרגו פה חיים, עצרו אותם, הם רצו להמשיך את חייהם, התחאבו,נלחמו,ברחו, אבל הגורל כבר קבע את הכל. הם כבר לא פה, ולא יחזרו,לעולם, קשה להקל, כמה כאב השיאירו אחריהם, בגלל רגע,אחד, ורוע שקשה לתאר, שלקח את נשמתם, לנצח,הכאיב, והשאיר רק את הזיכרון אחריו. אבל עכשיו,אחרי הכל, לא קרה כלום, הכל כרגיל, העולם ממשיך בשלו, וככה זה נגמר, החיים נגמרו ברגע, ורק הזיכרון נישאר לתמיד,כואב, חרוט בלב כולנו. עוד שיר שכתבתי: הכל פה חושך, לבד,עייפה, בחיים, נעלמת מתוך הליכה, אסור לעצור, מסתכלת בעניים, לוהטות ממצוקה, כואבות,מיואשות, רוצה ללכת,לברוח, לעזוב את הכל. רואה הכל שחור, הראש כואב, חיה בעולם אחר, עולם משלה, שחכה הכל, איבדה את הזיכרונות, הצעדים הובילו אותה, לכאב הזה, מה היא חשבה, מה היא רצתה, שקט,חופש. ילדה בדיכאון, תקועה על העולם, גופה כואב, אבל כולם מתעלמים, נשמתה קרסה מכאב, אבל למי אכפת, החוטים היחידים, שהחזיקו את ליבה, קרסו,נקרעו,התייאשו. אבל היא חייה, פגיעה, אבל בן אדם, נושמת,לוקחת אוויר, ורוצה לחיות, עם כל הכאב, בזה היא בטוחה. מקווה שאהבתם!
שיר על הפיגוע...: שתיקה,הלם, עניים כואבות, חוסר הבנה, רעש,כאב, רוע עצום. חושבת על זה, זיכרון כואב, חסר מעצורים, איך אפשר?, בשניה אחת, שמרגישה כמו נצח, הרגו פה חיים, עצרו אותם, הם רצו להמשיך את חייהם, התחאבו,נלחמו,ברחו, אבל הגורל כבר קבע את הכל. הם כבר לא פה, ולא יחזרו,לעולם, קשה להקל, כמה כאב השיאירו אחריהם, בגלל רגע,אחד, ורוע שקשה לתאר, שלקח את נשמתם, לנצח,הכאיב, והשאיר רק את הזיכרון אחריו. אבל עכשיו,אחרי הכל, לא קרה כלום, הכל כרגיל, העולם ממשיך בשלו, וככה זה נגמר, החיים נגמרו ברגע, ורק הזיכרון נישאר לתמיד,כואב, חרוט בלב כולנו. עוד שיר שכתבתי: הכל פה חושך, לבד,עייפה, בחיים, נעלמת מתוך הליכה, אסור לעצור, מסתכלת בעניים, לוהטות ממצוקה, כואבות,מיואשות, רוצה ללכת,לברוח, לעזוב את הכל. רואה הכל שחור, הראש כואב, חיה בעולם אחר, עולם משלה, שחכה הכל, איבדה את הזיכרונות, הצעדים הובילו אותה, לכאב הזה, מה היא חשבה, מה היא רצתה, שקט,חופש. ילדה בדיכאון, תקועה על העולם, גופה כואב, אבל כולם מתעלמים, נשמתה קרסה מכאב, אבל למי אכפת, החוטים היחידים, שהחזיקו את ליבה, קרסו,נקרעו,התייאשו. אבל היא חייה, פגיעה, אבל בן אדם, נושמת,לוקחת אוויר, ורוצה לחיות, עם כל הכאב, בזה היא בטוחה. מקווה שאהבתם!