ואני חושב שלחפש משמעות "סיפרותית"
בשיריו פוגמת בעצם החוויה. כשאני מאזין לשיריו (ולמילותיו), אני משתדל לזרום עם החוויה המוסיקלית, ולא לתהות על מסריו האישיים כאלו ואחרים. זה רק פוגם. והסיבה לכך (לדעתי לפחות) היא פשוטה: איננו מתיימרים להכיר את פנימיותו ואישיותו של דילן. איננו יודעים לאמיתה באם היו לו כישורים ספרותיים (אולי כן, אולי לא). איננו יודעים עליו יותר ממה שקראנו בספרים, וראיונות (וכולנו יודעים כמה הוא "משחק מניפולטיבית עם המראיין בזמן הראיון). ולכן חווית ההאזנה לא צריכה להיות "מה התכוון, או מה המסר, או מה הוא הרגיש וחווה בזמן כתיבת השיר". זה לא רלוונטי. מה שחשוב הוא שבזמן ההאזנה נוצרת השלכה רגשית על פנימיותינו ואישיותינו אנו, המאזינים. מה שאנו מרגישים בזמן ההאזנה זה מה שחשוב - ולא מה שדילן הרגיש , או מה המסר (סיפרותי, רגשי, רומנטי, או אחר) שניסה למסור לנו בזמן כתיבת השיר.
