שירים של לאקי מרצדס

[Justin Angel]

שירים של לאקי מרצדס

כן, הגיע הזמן הזה שוב -------------------------

 

[מי אגם]

../images/Emo13.gif

אם כבר שירים - מותר לי גם להביא לכאן כמה שירים? אל תדאגו - לא אני כתבתי אותם!

 

[מי אגם]

טוב, אני לא מחכה לתשובה... ../images/Emo13.gif

יש כמה שירים ארוכים שאני אביא בהזדמנות אחרת - כי אני פשוט לא יכולה להקליד הרבה... זה שיר ממש מתוק, מספר עוד יותר מתוק בשם - Flower Fairies Of The Spring The Song Of The Dandelion* Fairy \ Cicely Mary Barker Here's the Dandelion's rhyme: See my leaves with tooth like edges; Blow my clocks to tell the time; See me flaunting be the hedges, In the meadow, in the lane, Gay and naughty in the garden; Pull me up - I grow again, Asking neither leave nor pardon. Sillies, what are you about With your spades and hoes of iron? You can never drive me out - Me, the dauntless Dandelion! Dandelion = סביון *

 

[מי אגם]

ועוד אחד אחרון, כי כבר כואבת לי היד

אבל אני לא יכולה להתאפק

Spring Magic / Cicely Mary Barker The World is very old; But year by year It groweth new again When buds apear. The World is very old And sometimes sad; But when the daiseis come The World is glad. The World is very old; But every Spring It groweth young again, And fairies sing.

 

[Justin Angel]

עייני הוורנדי \ לאקסי מרצדס

יום אחד ניתן היה לראות מג הרוכב מעיר בשם קארס, ונס הוא על חייו, הוא נשא את מטהו ליד חרבו העתיקה ופגיון מכוסה יהלומים. הוא הקים מחנה בתוך חורשת עצים ולמרבה הפתעתו נסחפות על ים של ערפל ראה אלף עיינים. פזמון: עינייייים, עיינים פקוחות אשר לא מצמצמצות וצבען כחול כשמיים. אין מאג אשר יכול לעבור את גבולתינו ולהימלט מעייני הוורונדי. מכשף אפל ומרושע אשר כרת ברית עקובה מדם הגיע למוצב רדום ותקף את האנשים שהיו בו. מיד לאחר מכן כישף הוא כישופים וניתן היה לשמוע את צרחותיהם המיוסרות של האנשים, ואז כולם באותו רגע הרגישו את מבטם של עיינים כרותות מגופן. עינייייים, עיינים פקוחות אשר לא מצמצמצות וצבען כחול כשמיים. אין מאג אשר יכול לעבור את גבולתינו ולהימלט מעייני הוורונדי. מכשפה ממוצא מפוקפק וטעם אקלקטי גס וגולמי ברחה ממוציאיה להורג בלי להשאיר עקבות. אבל וולדמר היה המקום שבו לפתע המכשפה נעשתה חכמה: לנצח קיללה היא את היום בו הרגישה את העיינים אשר מאז לא הרפו ממנה. עינייייים, עיינים פקוחות אשר לא מצמצמצות וצבען כחול כשמיים. אין מאג אשר יכול לעבור את גבולתינו ולהימלט מעייני הוורונדי. חבריי, אם תעזו להתעסק בקסם בממלכת וולדמר עליכם להישמר ביתרה. הוורנדי מחפשים מאגיה, הם מרגליהם של השליחים, ואין דבר אשר יכול לחמוק ממבטם העירני אשר לעולם לא נח. עינייייים, עיינים פקוחות אשר לא מצמצמצות וצבען כחול כשמיים. אין מאג אשר יכול לעבור את גבולתינו ולהימלט מעייני הוורונדי.

 

[Justin Angel]

תיקון טעות כתיב,

מדהים שגם וורד וגם אני פספסנו את זה - מצמצמצות = ממצמצמות, מהפועל למצמץ.

 

[Justin Angel]

מגוחך...

ממצמצות. תסלחו לדיסלקט הנחמד ולוורד הנעל שלו

 

[Justin Angel]

משנה אמונת השליחים \ לאקי מרצדס

מתחייב אני היום שאשתמש בחרבי וליבי לבנות ולעזור לשמר; למרות שאני חי את חיי בנפרד מאלו שאליי לשרת. לחוקי האמת אציית בכל מחשבה ומעשה, אעמוד איתן בזמן שאחרים בורחים ואקיים את משנה אמונתי. נשבע אני לתקן את העוולות אשר אראה כל עוד אחהי, ליבי ינחה אותי נאמנה וילמד אותי כיצד לתת, אתן עזרה ככל שאני יכול לאלו אשר סובלים ובכוח ידיי אשכין שלום. מעשיהם של אלו אשר באו לפניי קשרו את חיי לשלהם, האגדות עליהם פתחו את הדלת ולימדו אותי כיצד לדאוג. מגע מחשבותיהם של עמיתיי מביא חברות, מנגינה ושמחה. זהו קשר שאהבה יצרה וזמן לא יכול להשמיד. <מוזיקת הכתרה מגניבה עם חצוצרות> אני נשבע לשמור ולהגן על הכתר וכל מה שצודק, זוהי שבועתי הקדושה - שום כוח לא ימוטט אותו לנצח. דרכי ברורה לפניי עכשיו, כל בחירותיי כבר נעשו, בשם הכבוד נודר אני נדר לפגוש את החיים בלי פחד. בנשמתי אני נשבע שאור זה לעולם לא יעלם.

 

[Justin Angel]

מחירו של קסם \ לאקי מרצדס

כל שנה עמיתים נבחרים כפי שהבוחרים נבחרו בעצמם בעבר, הנבחרים מגיעים עם תקוות נוצצות ללמוד את חכמת השליחים, וכל שנה השליחים נאנחים מתסכול ונותנים את אותה עצה: "כל אלו אשר רוצים להחזיק בכוחו של קסם, צריכים לשלם את מחיר הקסם". הייתה סכנה בצפון, זה כל מה שווניול ידע, אויב עם כוח חשוך חיפש שליחים ושחט אותם, אבל רק אלו עם מתנתו של קסם נשחטו בזעם שקט, עד שווניול היה היחיד שנשאר, השליח-מאג היחיד. כן, מהצפון באה סכנה, מעבר לגבול הרחוק, היער לא נשאר חשוך ושקט וההרים לא חסמו את דרכה, ווניול צעק בקול גדול "אנו מתים אלופי! ולא יודעים למה והיכן, שלח אותי לצפון מלכי כדי שאוכל למצוא את התשובות שם!" לצפון לא הלך ווניול לבדו, למרות שאין הייתה זו עזרה מי יודע מה, פייטן היה הצטרף אליו, וסטפן פחד מאוד, הוא פחד שיכשיל את המשימה ויוכיח עצמו כנטל, אבל הוא לא העיז לתת לווניול ללכת לצפון ולהתעמת לבדו עם כישוף שחור. מעבר לגבול הרחוק שם, מעבר ליער אשר עציו גבוהים, לתוך ההרים הקפואים הם הלכו ושם עמד קיר מקרח - מצאו הם שיש סדק בקיר ומאחוריו פרוזדור חדש, רמה שלמה אשר השתרעה מכיוון זה לזה בצורה בנויה היטב. ווניול ידע היטב שנתיב זה נבנה בעזרת כישוף, ההרים קרנו מכוח, כוח שווניול הרגיש ביראה, אבל לאיזו מטרה? משהו זז מאחוריהם על הנתיב, הם הביטו, הם התחבאו ומה שמצאו גרם להפוך לבנים כסיד. צבא צעד בטור עורפי בכוחו של קסם הוסווה, צבא צעד על וודלמר כפי שצווה. כוח חזק יותר מנשק שלט על הצבא ועל המקום, ווניול הביט וזיהה מיד פרצופו של רשע נושן ונשכח. ווניול פנה לסטפן ואמר לו לרכב במהירות ולהזהיר את אנשי וולדמר "הם קוראים לי גאוותו של קסם, הגיעו הזמן שארוויח את שם זה, צא עכשיו! אעכב את הצבא עד שצבאות וולדמר יוכלו להדוף את המתקפה." סטפן רכב, ואין אדם אשר יכול לספר על מעלילותיו של ווניול - לא כיצד לחם ולא מה עשה, ולא כיצד נפל השליח. הצבא הגיע - אבל לא בזמן להציל את השליח-מאג, למרות שהמעבר היה חרוך והרוס מזעמם כוחו של קסם. הם לחמו באפלים למרות שהתקיפו גלים-גלים, לא מצאו שום זכר לווניול וגם לאעמיתו האמיץ, הם רק מצאו אבן-קריסטל שנתן סטפן מתנה לווניול, עכשיו שחורה, שרופה ומרוסקת מהכוח שהציל את אדמתם. הם רק מצאו את האויבים שברחו ליער אשר עציו רמים, וכל אחד מהם מת מכוחות נסתרים וסמויים, כאילו היער הטריד את עצמו להרוג, האם ווניול בנשימתו האחרונה ביקש וציווה על עצים להרוג? ועדיין היער של הצפון שומר על וולדמר מפגעים, היות וקללת מותו של ווניול חזקה יותר מכל אלו אשר בני-תמותה, וכל שנה הנבחרים מגיעים למרות העצה הישנה: "כל אלו אשר רוצים להיות גאוותו של קסם צריכים אז לשלם את מחירו של קסם".