שירים

[mylost1]

שירים

אז בכל התקופה הקשה הזו היו המון שירים שליוו אותי . אני משתף בשיר אחד , שהוא העצוב והכי יפה מביניהם

http://www.youtube.com/watch?v=2Mp9AyebDrM

חסידה צחורה נא אמורי
התשאי ברכתי לאימי
הוי אימי דמעתי לא תכירי
מרחוק תשמעי אנחתי

מרבדי האביב נפרשו
כל היקום לתחיה כבר קם
רק עיניי מבכי נמסו
בליבי היגון והמר

הזמיר והדרור חזרו
הלכו ויחיו את קינן
מלפני הדרכים נסגרו
מלפני הבוגדים הרעים

מה לי פה בנכר אסבולה
כציפור הכלואה בכלובה
אם חזון המוות יועילה
האשוב לראותה עוד פעם

אשמח שתשתפו גם בשירים שגורמים לכם לחשוב על האבדן

 

[דנה אז]

השיר שגורם לי לדמוע

בואי אמא
מילים: קונסטנטין ואנשנקין
לחן: אדוארד קולמנובסקי
תרגום: לאה נאור

כל האור מזמן הלך לו,
אל תלכי פתאום גם את.
בואי אמא, בואי אמא,
בואי שבי איתי מעט.

בעצים מכה הרוח,
וידייך כה חמות.
אל תלכי, ספרי לי אמא
איך באים החלומות.

אם פתאום מלאך יופיע,
אל חדרי יבוא בלאט,
בואי אמא, בואי אמא,
ותיראי אותו גם את.

לא, איני פוחד בחושך,
ואיני רועד בכלל.
בואי אמא, בואי אמא,
שבי איתי עד שאגדל.

בני נפטר בשנתו בהיותו בן שנה וחודש, אני זוכרת ששמעתי את השיר כחודש אחרי שנפר, ואז בפעם הראשונה מאז השבעה בכיתי.
הבנתי פתאום שהוא לא יחזור. זוכרת את עצמי יושבת במכונית ליד הבית קברות, גשם בחוץ ואני בוכה, לא מסוגלת להכנס ולא מסוגלת להסתובב ולחזור הביתה.

 

[ענן כבד]

השיר שלי

"יוצא לאור"

לך עליו, עלה עליו עכשיו
לך עליו, עלה עליו עכשיו
מלאכי ציפורים מעליך
מלווים את צעדיך
מרחוק נדלק אור
אל תסטה כדי שתוכל לחזור.

בני לא יחזור .....
לא ציפורים רציתי עבורו ...לא ציפורים
השיר מפרק אותי לגמרי .

 

[mylost1]

עברה צמרמורת כשקראתי את המילים ונזכרתי בשיר

באמת אחד השירים היותר עצובים

 

[דנה אז]

המילים והשירים מקבלים משמעות חדשה, כואבת ועצובה.

 

[mylost1]

וואו

הבית הזה:

אם פתאום מלאך יופיע,
אל חדרי יבוא בלאט,
בואי אמא, בואי אמא,
ותיראי אותו גם את.

מעלה בי המון מחשבות...


ילד שבכזה גיל נעלם זה באמת אבדן של מלאך.

התובנה הזו שהם לא הולכים לחזור לאן שהם הלכו היא קשה. ואני מודה שעדיין לא עיכלתי את התובנה הזו עד הסוף..

רק כשהייתי בבית עלמין (אחרי ההלוויה) אז הרגשתי את זה. אבל עדיין. ההכחשה עדיין חזקה. ולפעמים אני תוהה למה בכלל צריך להילחם בה? אם אדם חי את חייו בצורה תקינה לחלוטין אך אם זאת מאמין בסתר ליבו שעוד ישוב לראות את היקרים לו שחלפו מין העולם, אז למה לשנות את זה?

 

[דנה אז]

לא צריך להלחם בהכחשה

היא עוזרת לנו להתמודד עם הצורך להמשיך ולחיות, ולהמשיך לתפקד.
גם היום יש רגעים שאני מרגישה שהוא עדיין בחיים, מחכה שאפתח את דלת חדרו
ואראה אותו מחייך לקראתי.
לא צריך לקחת את האמונה שנראה את יקרנו, בעיקר אם אנחנו מתפקדים תקין. אבל גם אם לא. ההתמודדות עם האובדן היא קשה לכל אחד, וכל אחד מתמודד איתה בדרכו. אף אחד לא נותן לנו את הסמכות לקבוע מהי הדרך הנכונה.

 

[mylost1]

תודה

אולי זו באמת דרך ההתמודדות שלי.. וכל עוד היא לא פוגעת בי, אז אין בעיה שתישאר.

 

[דנה אז]

אתה לא היחיד

רובנו עוברים סוג של הכחשה, אני חושבת שאם היינו מבינים בבת אחת שהכל נגמר, לא היינו עומדים בזה.