טוב רק עכשיו אני כותבת את שירי,,,,
השבוע שלי, למרות שכבר צריך לצאת של השבוע הנוכחי, אבל כמו שאומרים "קח אותו לאט את הזמן" אז לדעתי הכול מתחיל באהבה,ו.."מי יכול לנצח את האהבה". אבל את יודעים אנחנו יודעים ולא מיסמיים, "עוד לא הבנתי(מי)(הרי דבר ידוע שבאהבה נברא עולם, שום דבר אינו ידוע הנצח לא נמדד בזמן)" ברור לי לגמרי שעוד לא הבנו, שאהבה זה הדבר שמניע את העולם, אבל אנחנו עדיין מתעקשים,לחיות בצורה שגדלנו עליה, בתוך מלא מושגיים,והגדרות כמו כח למשל, שהם בעצם האשליות הכי גדולות, אבל,,"אם רק נעיז" לנסות לאהוב את כולם בלי לצפות לקבל משהו, כבר נקבל את הכול, ברגע שניתן באמת, הרי מה יותר שווה? ללכת כעוסים ופגועים, ומתוסכלים??? או ללכת מלאים באהבה, ומרגישים בתוך עצמנו שיש לנו מלא מה לתת??? אז באמת מה יותר כדאי?אבל כאלה אנחנו מגולגלים "בתוך נייר עיתון", לא באמת מנסים לשנות, רוצים שישנו בשבילנו, אבל כול עוד אנחנו לא נשנה,כלום לא השתנה, ואחרי שלא באמת נשנה, עוד נבקש שלום,,,איך יכול להיות שלום עם אין שלום בנינו פה בקטנה, אז שתרצו באמת, פשוט אבל ממש פשוט תתחילו לעשות שלום פה בקטנה, בנינו לבין עצמנו," שלום ועוד יום"וכולם מצפים שמשהו ירד מן השמיים, ו..."יהיה טוב (ובין שנאה לרצח מדברים על שלום)" עלק רוצים שלום, בסדררר בדמיון כן אנחנו רוצים שלום, אבל במציאות זה לא ממש ככה. אני מתחילה ממש לשנאות את העולם הזה,"אני שונא"והכי מצחיק שאם אני אוריד את הכעס, הבלבול, והפגיעה,אז יתברר לי שאני אוהבת את העולם הזה, ואנחנו פשוט מתנהגים בהגנו, כי אנחנו מפחדים שיפגעו בנו,אם נוריד את ההגנות. מה לעשות כול דבר והפוכו,בשביל להבין לא? אנחנו יושבים בבתים, הולכים לבית הספר, לעבודה, ולכול מקום אחר,שומעים,ומחדירים לנו לחיות בהגנות במלחמה, צריך להתנהג בכח, לא לוותר כדי שלא ידרכו עלינו, ואני שואלת האם זה נכון ללמד, להסביר, ולהראות דברים כאלה,"אדוני המלחמה" ולי לפעמיים נאבדים המילים, אני לא מוצאת איך לומר את המילה הנכונה,(כמו שפעם אמרתי על הנגן, שזה לא קשה לנגן,רק צריך להשים את האצבע הנכונה בזמן הנכון,ובמקום הנכון,,,חח
) " לא יודע איך לומר בך" שאני לא מוותרת על החלום " למעני" אבל כדאי להגיע לחלום אנחנו צריכם לדעת,,, שדבר ראשון לאהוב " בא באהבה" ואחרי שאנחנו אוהבים, אנחנו צריכים לשמוח לעשות"הילולה" כי כולנו כאן וזה "הכול מן ג'ה" הוא מכוון אותנו להגיע להבהנ בנינו לבין עצמנו, איך להתנהג כדאי לקבל עולם מושלם. אנחנו רק צריכים "להאמין" שעולם טוב עוד יכול להיות לנו, רק צריך "להבין את המים", אז "בוא" נפזר את מסך הערפל, כי הערפל קשה מאוד, אבל רק ב.."יחד" נצליח, צריל להבין שרק הרגע הזה קיים, מה שהיה או היה, ומה שיהיה זה יהיה זה לא כול כך משנה, צריך לחשוב איך עכשיו כולנו ביחד נהנה נשמח נרקוד, "ואם אתה עצוב, זה בגללך לרוב, אז תעמוד ותתחיל לרקוד, מה שוב שכחת שהעולם משחק, כן שוב שכחת שעולם משחק, אז רק תצחק, חהחהחה. בטוח הרבה לא מכירים את השיר הזה אבל זה של להקה בשם סוסנים,) אבל כן הכול בעולם הזה זה תהליך, שבו אנו משחקים, בשביל להגיע במודע, לידע שיש לנו בתוך נשמתנו, אז לבנתיים צריך לדעת להנות, לשמוח, בקיצור חייה ותן לחיות, רק אל תפגע באף אחד. ועם הזמן, הכולך יגע, נפזר את מסך הערפל, ואז הכול יחלוף, ונתחיל לחיות, ולא לשרוד, בסוף יהיה "ניסים" ואיך אפשר בלי איזה שיר של החג,,,, "נר לי נר לי " אז אמן וכול אחד יצליח להדליק, את האור שבתוכו, וכך נוכל לחיות באור ולא בחושך, אמן אמן אמן אמן ונצליח לגעת ולראות את האור, והכי חשוב אמן ויעשו איתנו ניסים, אז יאללה בואו נשיר שיר לאהבה, אבל אמיתי בלי מסכות (כי אני מתה על המילה הזו
חח סתם סתם) ובלי מזימות ותחכים פשוט לחיות את הרגע הזה בהכי טוב שיש, ועם מלא אהבה ותשוקה בתוך תוכנו, טוב שיהיה חג שמח
ומלא באור, וערב דבש לכולם
