חרא חרא חרא
התמזמזתי עם בחור בים אתמול וגנבו לי את התיק. אני לא יודעת על איזה חלק מהמשפט אני מצטערת יותר, אבל זה מרגיש כמו עונש. בתיק היו: ארנק- 400 שקל, תעודת זהות, רשיון נהיגה, כרטיס אשראי, כרטיס שירות לאומי, רב קו, וכל מיני מזכרות קטנות (כרטיסים מהופעות, ציטוטים משירים, מכתבים מאנשים). דיסקמן, וקייס לדיסקים עם 6 דיסקים מקוריים (Sky blue sky של Wilco, תתנהגי יפה של שילה פרבר, Blue של ג'וני מיטשל, In Between dreams של ג'ק ג'ונסון, Ten של פרל ג'ם, Narrow stairs של Death cab for cutie), כולם מעולים ואני אוהבת אותם וזה יעלה לי איזה 500 שקל לקנות את כולם בחזרה. ספר ספרייה שאני מתה לדעת איך הוא ממשיך אבל אין בספרייה עוד עותק שלו ושפתון, מברשת שיער, ופלאפון. ברור לי שרוב הדברים האלו שוכבים עכשיו בפח זבל כלשהו אחרי שלקחו את הכסף המזומן והפלאפון, וזה מה שהכי מעצבן אותי. כולם אומרים לי שזה רק כסף ואני אוכל לקנות את הכל בחזרה אבל (א.) זה הרבה כסף ו(ב.) זה לא באמת רק כסף. חוץ מהדברים שהיו לי בארנק, גנבו לי גם את האמון שלי באנשים ואת הכיף מהיום הזה ועשו לי הרגשה נוראית של רגשות אשם שלא שמתי לב ושאם לא הייתי עם הבחור הזה זה לא היה קורה. חוץ מזה אני חייבת להפסיק להתמזמז עם אנשים שאני לא מכירה כי זה אף פעם לא נגמר טוב.