*מישהי* אמרה לי
שעד שאני לא עושה את זה אז אני לא נחשבת "אחת מהחבר'ה" אז באיחור אופנתי (ובתקווה שאף אחד לא יקרא את זה): 1) נורא קל להצחיק אותי, החיוך (או הגיחוך, לפעמים) עולה על שפתיי לעתים קרובות. אני אחת שנורא קל להסתדר איתה כי אין לי בעיה להתפשר על כל מיני דברים טריוויאלים ("לאן נלך?", "מה נאכל?" וכו'... איכשהו עם החברות שלי זאת תמיד דילמה). 2) מצד שני, אם כבר יש דבר שאני לא מוכנה להתפשר עליו, אני יכולה להיות עקשנית מאוווד כי קשה לי לסגת ברגע שנקטתי עמדה. גאווה פצועה זה דבר שקשה לי להשלים איתו. 3) אני לא נוטה לאבד שליטה בקלות, גם כשאני בסערת רגשות אני לא מראה את זה. בכלל, לפעמים האדישות שלי יכולה להוציא אנשים מדעתם. 4) ההתמכרויות הכי קשות שלי לא קרו בבת אחת. בד"כ אם אני נדלקת בקלות אני גם מתקררת בקלות ודווקא הדברים שהתמכרתי אליהם בהדרגה הם אלה שמחזיקים מעמד הכי הרבה זמן. 5) אני מהאנשים שמתבוננים וסופגים את המראות, לעולם לא ארצה להיות במרכז העניינים ותמיד אעדיף להקשיב לאחרים מאשר לדבר על עצמי. אני גם משתדלת לזרום ולתת למישהו אחר להוביל (ככה יהיה את מי להאשים במקרה שנלך לאיבוד או שיהיה בילוי לא מהנה במיוחד
) 6) יש לי מבט מאוד אינטנסיבי, הרבה אנשים אמרו לי שזה מלחיץ אותם כשאני מסתכלת עליהם. זה לא כ"כ בעיה כי אני נוטה להימנע מיצירת קשר עין. 7) אני טיפוס נורא מונוגמיסט, אני לא יכולה "לאהוב עד כלות" יותר מבנאדם אחד באותו זמן וכדי שאני אוכל להיות "פנויה רגשית" למישהו אחר, אני חייבת להתגבר לגמרי על האהבה הקודמת. ואם כבר מדברים, אני לא מתגברת בקלות על אנשים, אני צריכה תקופה ממש ארוכה בשביל לאסוף את השברים. 8) קראו לזה נכות רגשית, אבל אני פשוט שונאת (!) לדבר על רגשות וכאלה, זה מביך אותי ולרוב אני פשוט לא יודעת מה להגיד. תמיד אעדיף לדבר מסביב וברמיזות. מצד שני, אני שונאת שמדברים אלי ברמיזות כי לרוב אני לא מבינה מה רוצים ממני, לוקח לי הרבה זמן והרבה ניתוחים בדיעבד כדי להבין מה בעצם רצו להגיד לי ואז בא לי לבעוט בעצמי. 9) אני לא יודעת איך להתמודד עם שתיקות מעיקות, אם יש שתיקה אני פשוט אתחיל לקשקש עד שהצד השני יעצור אותי. 10) אני סקרנית ואוהבת לדעת דברים, אבל רק בתנאים שלי, כלומר כשלא מכריחים אותי ללמוד.