אזהרה וסיפור אישי בעצם הצגת בעייתכם בפתיל הזה - בשונה מהצגתה בפתיל שתפתחו בעצמכם - אתם נותנים רשות מראש לארדן - ריינבירד - ולכל מי שבא לו להשתמש בכלי חיזוי לגביכם... ...מה שעלול להתגלות כבעייתי אספר לכם מה קרה לי כשנתתי לארדן לקרוא לי בטארות... בתקופה שארדן ואני היינו מיודדים,ביקשתי פעם את עצתו (*לא כישופים*- עצה! פעם ריינבירד אמר שהטיל - בלי לשאול אותי - בשבילי איזה כישוף, כשהצ'ט התנתק לנו כל הזמן, והתקשורת האינטרנטית שלי התיישרה לזמן מה - אז ביקשתי ממנו שלא יעשה שום דבר עבורי, כישוף או משהו אחר, ללא רשותי המפורשת, והוא הבטיח שלא.) ובכן... ביקשתי את עצת ארדן – ריינבירד - בעניין רגיש: היה צו איסור פרסום על יומני בתי המנוחה, שניתן לבקשת האקס שלי, ואני הרגשתי - מרגישה – שזו בקשתה האחרונה, שיצאו לאור. (למרות שלא ביקשה במפורש- אבל את הלילה האחרון בחייה הקדישה לעריכתם) ואני כמובן מחויבת למלאה. הבת שלי התאבדה, בגיל ארבע עשרה וחצי. לפני יותר משלוש שנים. חשבתי שלא ייתכן שהאקס שלי לא יסכים לפרסום, הרי זה ללא ספק רצונה האחרון - והוא אהב אותה. עד כמה שהוא נגדי, לא ייתכן שלא יחרוג מהקטנוניות, התייעצתי עם ארדן איך לגשת אליו בגישה נכונה. ארדן הציע קריאת טארות, והסכמתי. קריאת טארות מרשימה - שאמרה, בשורה התחתונה, שאצטרך לוותר ולרדת פרופיל באופן פרסום היומנים. (זה היה אצלו בבית, הפעם שהיגעתי צפונה לבקשתו לטפל בבעיה שיצר לזולתו ולו בהתנהגות אמממ... לא כל כך אחראית, והוא אמר שיחשוב על הפתרון שהצעתי, ואז משך זמן, ואז הודיע לי שטיפל לפי דרכו - ומשם אולי התחילו הצרות) כעבור זמן מה, יום שישי בצהריים, רציף תחנת הרכבת - ביקשתי מארדן עזרה - בדיוק עזרה זו: שיחייג מהסלולרי שלו לאקס שלי, (כי כשאני מחייגת הוא לא עונה,) יגיד לו שאני רוצה לדבר אתו, ויעביר לו את השפופרת. ארדן אמר "את רוצה שאעשה כישוף שיסיר את כל מחיצות התקשורת ביניכם?" אמרתי "לא." "כמה את נואשת וצריכה שהוא יענה לך?" "אני לא צריכה להיות נואשת." (תכננתי, במקרה שהאקס יישאר בעמדתו, לפנות לבית המשפט.) "להראות לך?" "חייג אליו. אני לא רוצה כישופים, כבר הבהרנו את הנקודה." "אני רוצה רק להראות לך - לא אפעיל את זה. תני לי דף ועט." נתתי לו. הוא צייר איזשהו סיג'יל, ואז אמר "טוב, נוסיף קצת וודו. אני מוסיף את הסיג'יל של [לא זוכרת את שמה - ישות הוודו שהוא כהן שלה] - זו ששיניה אדומות מדם של הורים שהתעללו בילדיהם." "לא. תן לי את זה, אני אשרוף את זה." "אבל שריפת הדף היא מה שיפעיל את הכישוף." הרכבת שלהם הגיעה. "אם כך, קח את זה אתה ותבטל את זה." הם עלו. ארדן טען שביטל - אבל הרגשתי שלמרות שהכישוף לא הופעל, הוא גם לא הושמד, והוא עומד כאיום, אנרגיה דולפת ממנו ולא מניחה לי לתפוס את האקס שלי ברגע של רצון טוב. ביקשתי מארדן שישלח לי את הדף כדי שאטפל בו בעצמי. הוא אמר "בסדר, אני יוצא להביא אותו מהחצר עכשיו" (שם לדבריו הוא עמד בקערת מים עם לחש ריקבון.) הוא אמר (כעבור שנייה) "הנה זה, אני מחפש רעל בשבילך." "אתה מחפש רעל בשבילי?" "אני מחפש בול בשבילך, זה מה שאמרתי." "שמעתי 'אני מחפש רעל בשבילך.' " (בימינו הטובים הסביר לי ארדן שאם הוא מאיים על מישהו, הוא דואג שהמאוים יידע על כך, כי לפַּחד תפקיד חשוב בהצלחת כישופיו.) "לא, אני מחפש בול, אני הולך לשלוח את זה עכשיו." המעטפה שהגיעה בדואר הכילה שני קרעי נייר לבן, נקי, ללא סימן פיסי או אנרגטי של שייכות לעניין. חשבתי שזה מן הסתם דף חדש. המעטפה לעומת זאת דרשה טיפול אינטנסיבי כדי לפתוח אותה בשלום. חבר משותף התנדב לבקש מארדן את הנייר האמיתי, חזר אלי שהוא מאמין לו ששלח לי את שרידי הנייר האמיתי, ושאין יותר. ...אוקצור - כשהצלחתי לדבר עם האקס, הוא אמר "לא ואל תדברי אתי" וטרק (כדרכו). הגשתי בקשה לבית המשפט לביטול צו איסור הפרסום. השופטת ביקשה שנעבור תהליך גישור להשגת הסכמה בינינו. התייצבתי במוסד הגישור, והמגשרת - עובדת סוציאלית - אמרה שהאקס מסרב לדבר איתם, והשופטת ביקשה לראות את היומנים. הקדשתי שבועיים לעריכת העותק המוקלד (שחלקים ממנו נמחקו באופן מסתורי), ואז הגיעה שביתת העובדות הסוציאליות . כך שנסעתי לחיפה למסור עותק נייר של היומנים מיד ליד. (הנסיעה היתה קרב דרך לא קל.) פסק הדין היה נגדי – בנימוק (המפגר) שבעצת פסיכולוג, הגיעה השופטת למסקנה שפרסום כתבי מתאבדת עלול להדיח את הנוער לחקות את המעשה. זו רק דוגמה אחת, זו המוכרת לי היטב כי עברתיה על בשרי, לאופן שבו ארדן פועל כשמבקשים ממנו עזרה בכישופים – וגם כשלא. ארדן טוען שלא הבין שכשאמרתי "לא" התכוונתי "לא" – הוא בכלל לא זוכר שאמרתי "לא". ...עוד לפני כל זה היה הקטע שארדן הזהיר אותי שמישהם (?) שלחו אלי בהשקעה כספית של 50,000 דולר לאחד שישה "כותשי מוח," אנשים מלאכותיים, משהו מטיפוס הגולם - ("נחוץ המון מין כדי ליצור אותם וזה עולה הרבה כסף") – שאותם העפתי בחמישה קרבות חלימה. הסיפור המלא עוד צריך להיכתב. אבל – היזהרו נא! לבקש עזרה ממכשף וודו שלא עוצר באדום... מסוכן קצת. כפי שכתב לי ארדן אחר כך פה בפורום כשהזכרתי לו את הסיפור הזה, (ציטוט מזכרוני) "אני ביטלתי את הכישוף - אבל אם את בדמיונך נתת לו קיום וגרמת לו להתגשם, (אגב - ממש לא עשיתי זאת) זו רק אשמתך."