יש לי שניים מפורסמים:
שניהם מתחום הפיזיקה: 1. פרדוקס התאומים: יש שני תאומים. תאום אחד נוסע מכדור הארץ לחלל במהירות של 70 אחוזים ממהירות האור, בעוד השני נשאר בבית. לפי תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, התאום שטס אמור להיות יחסית צעיר גם אחרי 30 שנה על כדור הארץ, בעוד אחיו התאום אמור להיות זקן בשלושים שנה. אך למעשה, אין למעשה דרך לדעת מי טס, כיוון שאין נקודת ייחוס. לאדם שיושב בבית נראה שאחיו מתרחק ממנו, אך אחיו רואה את התמונה ההפוכה, הוא רואה את את האח בכדור הארץ מתרחק ממנו. למעשה, שניהם נשארו יחסית צעירים, ושניהם התבגרו בשלושים שנה. כמובן שהדבר לא הגיוני במיוחד. הפרדוקס השני מכונה: החתול של שרדינגר. שרדינגר היה פיזיקאי גרמני שפיתח משוואה הקשורה בהסתברות קוונטית. בקיצור, יש חומר רדיואקטיבי, שיש סיכוי של 50 אחוז שהוא יתפרק ויקרין חלקיק אחר. יש מונה מיוחד שיזהה אם מתרחשת פליטה כזו. אם כן, הוא שולח אות למכונה שתנפץ בקבוק ציאניד ליד תחול. אם ינופץ הבקבוק, החתול ימות, אך אם לא, החתול יחיה. כל העסק סגור בתוך חדר, כך שאף אחד לא יכול לומר אם החתול מת או חי, עד שתיפתח הדלת. החתול האומלל הוא למעשה זומבי קוונטי- הוא נמצא במצב מפוצל- סופרפוזיציה של מוות וחיים. זאת כיוון שלפי מכניקת הקוונטים, עד שאין מדידה, אלא רק הסתברות של אירוע מסוים, הוא יקרה בדיוק לפי ההסתברות, כלומר, גם תהיה התפרקות וגם לא תהיה התפרקות של החומר, ולכן החתול גם יחה וגם ימות. רק כאשר תפתח הדלת, ימצא החתול באחד המצבים, ואז למעשה תקרוס פונקציית הגל של החלקיק והוא יעבור למצב של פוזיציה מסופרפוזיציה. הבעיה היא, שעד אז החתול נמצא במצב של מוות וחיים, מצב שאינו ייתכן. למרות שמישהו מבית הספר אמר לי שהוא מכיר מישהו כזה.