שירשור פרדוקסים

yaakii

New member
שירשור פרדוקסים

ואני מתחיל: איש אומר : ``אני תמיד דובר שקר``. הפרדוקס הזה בכלל לא פרדוקס. מי ימצא למה..?
 

kaenar

New member
חחחחח

בגלל שאם הוא אומר שהוא תמיד דובר שקר אז גם האמירה עצמה היא שקר ואז כל מה שהוא אמר מבוטל ושקר בעצמו
 

DonBotnim

New member
לא

יתכן והוא לעתים דובר אמת, ועל כן אימרה זו שקרית, וללא כל פרדוקס.
 

kaenar

New member
זה מבלבל.

לא הבנתי למה מה שכתבתי זה לא נכון. הרי מן הסתם אם מישהו אומר שהוא תמיד משקר, גם האמירה עצמה היא שקר!
 

DonBotnim

New member
אני אנסה להסביר

"אם מישהו אומר שהוא תמיד משקר, גם האמירה עצמה היא שקר" - כאן ביססת את מסקנותיך על סמך האמירה שלו, ועל כן התייחסת אל אמירתו כאל אמת, אך ברגע שהתייחס אל אמירתו כאל אמת, נוצר פרדוקס, שכן מצד אחד האמירה היא אמת, ומצד שני היא שקרית ("תמיד משקר"). אם ברצונך לפתור פרדוקס זה, עליך להתייחס לאמירתו כאל שקר, ולהניח כי במקרים מסוימים הוא דובר אמת, וכך זה יהיה שקר לומר שהוא תמיד משקר. אני מקווה שהבנת.
 

kaenar

New member
הבנתי.

זה עכשיו פתאום מסתדר לי.. תודה על ההסבר..
 

שזלונג

New member
אבל הוא בפירוש אמר שהוא תמיד דובר שקר

אמרה זו היא פרדוקס,כיוון שאם הוא תמיד אומר שקר, אז מה שהוא אמר זה שקר, ולכן- לעיתים הוא דובר אמת. ייתכן שאמרה זו היא אמת. ואם היא אמת, אז הוא אומר רק שקרים, ולכן זהו פרדוקס. אחד דומה מאוד, הוא הפרדוקס: "המשפט הבא הוא אמת, המשפט הקודם הוא שקר"
 
זה לא פרדוקס, אבל זה עיוות של אחד.

האדם לא צריך להגיד "אני תמיד דובר שקר" אלא "המשפט אשר אני אומר הוא שקר".
 

שזלונג

New member
יש לי שניים מפורסמים:

שניהם מתחום הפיזיקה: 1. פרדוקס התאומים: יש שני תאומים. תאום אחד נוסע מכדור הארץ לחלל במהירות של 70 אחוזים ממהירות האור, בעוד השני נשאר בבית. לפי תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, התאום שטס אמור להיות יחסית צעיר גם אחרי 30 שנה על כדור הארץ, בעוד אחיו התאום אמור להיות זקן בשלושים שנה. אך למעשה, אין למעשה דרך לדעת מי טס, כיוון שאין נקודת ייחוס. לאדם שיושב בבית נראה שאחיו מתרחק ממנו, אך אחיו רואה את התמונה ההפוכה, הוא רואה את את האח בכדור הארץ מתרחק ממנו. למעשה, שניהם נשארו יחסית צעירים, ושניהם התבגרו בשלושים שנה. כמובן שהדבר לא הגיוני במיוחד. הפרדוקס השני מכונה: החתול של שרדינגר. שרדינגר היה פיזיקאי גרמני שפיתח משוואה הקשורה בהסתברות קוונטית. בקיצור, יש חומר רדיואקטיבי, שיש סיכוי של 50 אחוז שהוא יתפרק ויקרין חלקיק אחר. יש מונה מיוחד שיזהה אם מתרחשת פליטה כזו. אם כן, הוא שולח אות למכונה שתנפץ בקבוק ציאניד ליד תחול. אם ינופץ הבקבוק, החתול ימות, אך אם לא, החתול יחיה. כל העסק סגור בתוך חדר, כך שאף אחד לא יכול לומר אם החתול מת או חי, עד שתיפתח הדלת. החתול האומלל הוא למעשה זומבי קוונטי- הוא נמצא במצב מפוצל- סופרפוזיציה של מוות וחיים. זאת כיוון שלפי מכניקת הקוונטים, עד שאין מדידה, אלא רק הסתברות של אירוע מסוים, הוא יקרה בדיוק לפי ההסתברות, כלומר, גם תהיה התפרקות וגם לא תהיה התפרקות של החומר, ולכן החתול גם יחה וגם ימות. רק כאשר תפתח הדלת, ימצא החתול באחד המצבים, ואז למעשה תקרוס פונקציית הגל של החלקיק והוא יעבור למצב של פוזיציה מסופרפוזיציה. הבעיה היא, שעד אז החתול נמצא במצב של מוות וחיים, מצב שאינו ייתכן. למרות שמישהו מבית הספר אמר לי שהוא מכיר מישהו כזה.
 

שזלונג

New member
ועוד שניים

1. אם נשאלת השאלה האמריקאית: מה הוא ההר הכי גבוה בעולם? א. החרמון ב. הר חיריה ג. הר ברוקבק ד. אף תשובה אינה נכונה ברור למדי ששלושת התשובות הראשונות אינן נכונות, ולכן יש לבחור ברביעית. זהו שלא. אם בוחרים ברביעית, שאומרת שאף תשובה אינה נכונה, אז היא בעצם אומרת שגם היא עצמה אינה נכונה, ומכאן נובע פרדוקס. 2. אם אני אומר "אני לעולם לא מדבר" (חשבתי על זה עכשיו)
 
למעלה