שירשור שחרור קיטור

danny girl

New member
שירשור שחרור קיטור../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

את לא תביני. לא תביני כמה רציתי אותך. 3 שנים הייתי איתו, סבלתי אותו. ומה החזיק אותי? המחשבה עלייך.. המחשבה שאיתך יהיה לי טוב! כל הזמן שהוא היה בתוכי חשבתי עלייך, דימיינתי ופינטזתי אותך בתוכי. הו.. כמה רציתי אותך בתוכי.. ידעתי שאיתך אני אוכל לחייך באמת =) את מבינה?! הוא היה בתוכי, והייתי צריכה ללכת בגללו לרופאים.. והלכתי. ואחרי כל טיפול ובדיקה, הוא שוב הכאיב לי, אבל סבלתי בשקט, כי ידעתי שתגיעי.. ועברו שלוש שנים, ואת איתי. את כ"כ איתי!! אנחנו אמנם יחד רק יום אחד, אני ואת- אבל את כבר מכאיבה לי. כן! את! את מכאיבה לי!!! אנשים צוחקים עליי בגללך ואני כבר לא יכולה לדבר בגללך! אני יודעת שזה יעבור, אבל מתי?! אז כל פעם אני רוצה להוציא אותך מחיי, ולא רוצה שתכנסי לתוכי שוב כי זה כ"כ כואב.. כן, כולם אומרים לי שאני אתרגל ושבהתחלה זה תמיד כואב. אבל למה ההתחלה לא יכולה להיות קלה? למה אני צריכה לבכות בגללך? אני מקווה שהלילה אשן, ולא תפריעי את מנוחתי. אחרי הכל- עד שיש לי אותך- אנחנו לא הולכות להפרד. לא בשנה הקרובה
מקווה לחבב אותך קצת יותר עם הזמן. זהו, זה היה המכתב שלי לפלטה שלי
כי אתמול סופסוף הורידו לי את הגשר
עכשיו תורכם
 
אני ידעתי מהתחלה על מה מדובר

אבל רק בגלל שדיברתי אתך אתמול יש לי אחד כזה במחשב בבית, אם אני אמצא אני אפרסם
 

danny girl

New member
ידעתי שתדע ../images/Emo13.gif

איזה אחד יש לך בבית? מה יש לך שם במחשב?
 
אני אנסה לשחזר את זה מהזיכרון

הושלחנו, כל אחד ואחד מאיתנו לתוך המשאית, הם התייחסו אלינו כמו חיות, אפילו לא זה... מה היינו בשבילם? חפצים? לאחר מכן גילינו שאפילו לא זה! הם דחסו אותנו, עמוק עמוק בחושך, היה צפוף, אך לא השמענו קול, לפחות ניסינו, לפעמים אחד מאיתנו נשבר והדממה נופצה! פחדנו... משהו אמר לנו שזה הסוף, ומה היה פשעינו? פשוט היינו מה שאנחנו, לא עשינו כלום, פשוט עמדנו או שכבנו ולא עשינו כלום! כלום!!! אבל זה לא הפריע להם! אני לא בטוח כמה זמן עבר, הרבה מאיתנו נכנסו למשאית האפלה יבשים, אילו שלא... התיבשו בדרך, היו כמה שעדיין חיו, אבל הרוב מתו מזמן, אפילו לפניי הכניסה למשאית. הם לא הבדילו ביננו, חיים מתים, כולם ביחד לאותו מקום. לבסוף הגענו... הושלחנו החוצה על האדמה בברוטליות שלא תתאר, ניסינו לזוז לברוח, אבל זה היה חסר תועלת... הם השליחו אותנו אחד על גביי השני, בערמות, חלקינו ראינו מרחוק מה צופה לנו, אבל את המראה עצמו לא יכולנו לתאר! הם שרפו אותם!!! לא אותם... אותנו! כולנו אותו הדבר! ומי שחושב שהוא לא... ובכן יש לי כמה דברים לאמר לו! אולי זה לא היה מפריע לי כל כך, המוות ההולך וקרב לולא שמעתי אותם צוחקים! הם צחקו ואנחנו נשרפנו... ברברים, ומכנים אותם נאורים... הזן השלט בעולם, גם היה שם אחד עם שפם, הוא זה שהביא אותנו, הכל היה רעיון שלו! אני שונא אותו ואשנה אותו עד יום מותי, אשר יחסית קרוב. הנה, הם לוקחים אותי, שבור, יבש... אני נזרק למדורה... זה קורה פעם בשנה, בל"ג בעומר
 
גם אני ידעתי מההתחלה

היו לי כמה כאלה לפני כמה שנים. אחח.. כשהייתי צעירה ויפה..
 
למעלה