נראה לי שהיא מסוג הפסיכופתיות דווקא
שמחפשות צפנים ומנסות להיתלות ברצונות של אחרים כדי להחלט מה היא צריכה לעשות (או לחילופין ממציאות תירוצים מימי הביניים כדי לעזוב). אם אני תייסיר, ורואה כל הזמן איך החברה שלי לא מפסיקה לדבר עליי, בוכה ועושה סצינות ומדברת על צפנים בהתרגשות של מי שכל מהותה היא למלא את משאלתי שתצא מהוילה, אני לא מצליח להעריך את החברה שלי ולכבדה כראוי לאישה ברת דעת.