שירת העורך-דינים

שירת העורך-דינים

מזה זמן בא לי לכתוב משהו על שפות תזנונים, ולא מסתייע. או שהזמן נגמר או שהחשק הולך.
הפעם החלטתי לכתוב קודם כל כותרת. אחר כך אולי יבוא יוסי, נפתח דיון, אולי יצטרף עוד איזה מישו ויהיה שמייח.
זה הרי נושא עברי. בנפשנו ובשפתנו הוא.

איפה תמצאו כיום בסיפרותנו העולה כפורחת, נשים וגברים כאחת, את ביטויי העברית הנאים: 'שולי דברים', 'זוטי דברים', 'סופו של יום' ועוד כהנה וכהנה וכיו"ב פניני עברית נשכחת.
נכון. בשפת התזנונים של עורכי הדין.
ואם כך למה שפת תזנונים?
יושב פרקליט עברי דולה מן הגורן ומן היקב (?), שוזר מילים כפנינים נדירות, תקצר היריעה מהכילן, והוא רוהט במיליו מסכת שקולה ומנומקת ערוכה ומהודקת של טעונים וטעוני נגד כמים לים מכסים, דבר דבור על אופניו, שפתיים יישק.

ואני הזד המנאץ קורא לשפתו שפת תזנונים. וכי למה?


-------------------------------
(?) לא מן הגורן ולא מן היקב הביא העלה.
לא טעם הבר בפיהו ולא את ניחוח השחת נשם. לא אשכול בצר, לא דרך בגת. לא שזפה עינו עין עינב ביין וחיכו לא טעם לא תירוש לא שרף.
לא טעם לא ריח הביא. רק תיפלות דלה ונבערת.
ויהא לכם זה רמז לבאות.
 

יוסי ר1

Active member
הגם אתה, בלוטוס?

וכי למה שפת תזנונים?
רק בגלל אופייה הזנותי של עבודתם, קרי אתנן גבוה עבור הכשרת שרצים?
בעיני שפתם "הגבוהה" של עורכי הדין (לא במובן הסטיפן-קינגי, נוסח האקדוחן) הנסמכת על אוסף עשיר של ביטויים חזליים אף תנכיים, נאה גם נאה.
גם אם דובריה מאוסים כבני פקועה של נפקנית.
 
שפת תזנונים כי אין בה אהבה

אין אהבת שפה. אין אהבת מילה, אהבת משפט, צליל, מובן, משמעות.

אין עימה הכרות אינטימית, אין בה נגיעה של ממש. אין גישוש, אין מישוש, אין מיזמוז, אין חיבוק, אין חדירה.
אף אחד לא מתנה איתה אהבים. אף אחד לא באמת מכיר אותה.

היא זרה להם על כל עומקה, גווניה ורבדיה, ועדיין הם באים עליה, דוחפים יד גסה ופורעים בכל אבריה המוצנעים, כאילו ידעו אותה באמת.
הם לא יודעים אותה. הם אפילו לא מאוננים איתה. גוהרים, פולטים ונמוגים. הם והיא.

סרסורי שפת עבר. סרסורים לשפת עבירה.
ויסלחו לי אותם שניים שלושה מביניהם שהם לא.


----------------------
לשון,
זונה של כל אדם.
אהובתי,
את ערומה ללא מגן.

יו מק דיארמיד בתרגומו של יורם ברונובסקי
 

יוסי ר1

Active member
השאלה הרלוונטית היא לא רק האם עושים באהבה,

אלא אם לא בדמיונך יש איזו אידאליזציה של השפה, בבחינת ברחובות אמריקה הזהב מתגולל ברחובות, בארץ ישראל חשים בקדושה אפילו בחדרי הנוחיות, ועברית אמיתית היא רק בפי עגנון ולא ראוי שיטמאוה בני בליעל.

כששאול מתעצבן על יהונתן, כל מה שהוא רוצה להגיד לו זה "כושלאימ אימש'ך, אתה והחברים ש'ך!". ומה יצא לו? "הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבושתך ולבושת ערוות אימך"!
ואני שואל, האם סופר עגנוני ישב לו ספון בעלייתו, וחרז מילה אל מילה, וישב על כל משפט שבעה נקיים ("סיפור על אהבה וחושך", אודות החוקר קלאוזנר), או שככה דברו אז - "לבושתך ולבושת ערוות אימך" - בלי לאהוב את השפה ובלי לדעת אם מה שיוצא מהפה זו שירה צרופה או לשון קסרקטינים.

--------------
בין כך ובין כך, בעיני עדיף שתשאר נישה בה הלשון היא נקייה וגבוהה.
ומתוך שלא לשמה, לפחות שייעשה שימוש בעושר הלשוני האדיר של העברית, ואולי הקורא יגיע גם לשמה, (למרות שהכותב לא ידע את שמה, אבל אותה צמה).
 

יוסי ר1

Active member
אוסיף הסתייגות אחת להבהרה:

כל שכתבתי, הוא רק על עצם השימוש בלשון גבוהה בפי מזניה.
אין בזה משום אישור לשיבושים הנובעים מבורות.

ביטויים כגון "לברור את התבן מהמוץ", או "הגם אתה בלוטוס", כל עוד אין מקורם בקריצה שבבדיחות הדעת, הריהם בלתי נסבלים ובלתי נסלחים.
 

יוסי ר1

Active member
קראתי שוב את שכתבת.

במחשבה שנייה, אני נוטה יותר לקבל את מה שכתבת, מאשר את מה שאני טענתי.

כי בסופו של דבר, מה שלי היה משמעותי זו העובדה שסופסוף יש מישהו שמשתמש נכון בשלל המכמנים.

ודוק, משתמש נכון.

אבל, אם כמו שכתבת הם רק משתמשים בשבלונה, בלי להכיר את המקור מחד אבל עם לשבש אותו מאידך, אזי אכן - נזם חזיר באף אישה, חזיר זהב וסר טעם...
 
זהו בדיוק

וגם איני בא בטענה אל אותו אחד שחי ברובד אחד של השפה ומשתמש רק במונחי רובד זה.
אצלו אין הזניית שפה. אצלו דיבור דל או שפת מכונה.
אני טוען כנגד אותם העושים מעשה עילגות ומבקשים שכר סופרים.
 
מפריעה לי הדו-קטביות (דיכוטומיה בלע"ז) |

שאתה מציג בין מגע מיני מושקע ומתוקתק לפי כל הכללים וכל ספרי ההדרכה מחד גיסא, ובין מגע מיני בחצר בעמידה מאידך גיסא. כאילו שאין קשת רחבה של אפשרויות בין זה לבין זה.

שאלה נוספת שמטרידה אותי היא, אם אין בשימוש המטאפורי שאנשים עושים בדימוי הזונה כדי לחבל במאבק נגד הסחר בנשים. אם אי אפשר לנסח טיעון בלי להזדקק לזונה המטאפורית, אולי גם אי אפשר לקיים חברה אנושית בלי תעשיית המין הממשית?
 
החיתוך הוא דיכוטומי רק אם אתה מתעקש

להתייחס לדימויים באופן קונקרטי. דימוי הוא דימוי, וכך יש להתייחס אליו, על אחת כמה וכמה בדיון שעניינו שפה.

אשר לעניין הקשת. אמרתי: לי יש עניין ספציפי לדון בהזנייה של שפה. אין לי ענין כרגע בשתי קצוות הקשת, וודאי שלא במה שביניהן.
בכך אני לא מבטל את כל מה שביניהן, אני רק לא מתייחס אליו כרגע כי אין לי בו ענין.
וודאי שאין לי ענין לדון בהבדלים הדקים בין צד הקשת של עמידה בחצר לבין צידה... המה? השוכב על מצעי בוץ ושש?
איך אמר האומר: על המהות כבר סיכמנו מה נשאר לנו לסגור? המחיר?
ובכל זאת אומר על כך מילה: בכל רגע נתון עדיפים בעיני זנאי הרחוב עשרות מונים על זנאי שורת הדין.

ולעניין הטירדה: בעיני הקשר הטהרני בין הזניית שפה לסחר בנשים הוא בערך כמו הקשר המעורפל בין שמיטה להר סיני.
איסור שימוש במונח זה או אחר לצורך זה או אחר, מטעמים דרבנן (PC) או דאורייתא, לא מקובל עלי לחלוטין.
 
אני בהחלט מתעקש, אך איני אוסר


אם לא אתייחס לדימויים באופן קונקרטי ואחפור בהם מכל הצדדים (כמעט כשלתי וכתבתי "מלבר ומלגו"!), מה כבר יהיה לי לומר בתגובה להודעה שלך? שכל העורכדינים מאניאקים? זה לא עד כדי כך מעניין ולא פותח אפשרויות. דימויים והשימוש בהם, זה כבר נושא שאפשר להעמיק בו.

עם זאת, העובדה שאני עוסק בהרחבה בדימויים שלך, אין להבין ממנה שאני אוסר עליך להשתמש בהם. נהפוך הוא, כפי שכתבתי לעיל, השימוש בהם מעניין אותי, ולכן אעדיף שיימשך.
 

אוֹחַ

New member
בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם.

נזקקתי לא מזמן לשירותי עו"ד - תביעה שמישהו הגיש נגדי, ולא ידעתי אם להגיש כתב הגנה או לגשת לפשרה.
הוא התחיל להסביר לי שכל הדברים בהם התובע מוכן לבוא לקראתי, במידה ולא אאלץ אותו לגשת לערכאות, יהיו כלא היו במידה ואפסיד במשפט. ובמילים שלו: "אז הוא יגיד 'עכשיו אני שם עליך ז' (כולל התנועה המתחייבת) ואני עושה מה שאני רוצה!'"

אבל המכתבים שלו - אותיות ומופתים!

חוץ מפעם אחת שהוא כתב "אינה ברת תביעה", ולא הייתי בטוח אם אפשר לכתוב כך, או שצ"ל "אינה בת תביעה".
 
סוף סוף שרשור כלבבי

זה עידן שלא באה שפה רהוטה כזו כדשן בעצמותי.
לרגע דימיתי שנעלמה מן העולם .והנה כרעם ביום בהיר .
צצה לה ועלתה כפורחת.
אלא מאי?
אמנם יש בה בשפה הזו תעתוע על גבי תעתוע יש בה
ריקוד מתחנחן בפני קהילת השיח העילי לועגת היא לעגה האופנתית
ולדרישה האופנתית ( אשר כבר בלתה והייתה לקלישאה ) של קונסטרוקציה על גבי קונסטרוקציה ?
מה יש בה מלבד מאמץ בלתי אותנטי בעליל למצוא חן ,מצידו של מי שמטיף לשלמות.
והבנה האמורה לבוא בעיקבותיה .הבנה וירטואלית שאין בה ממש.
הייתי מסכם ביורדי לשפת הרחוב קישקוש בלבוש

שלכם בענווה הראויה ובהכנעה..כתמיד
 

גנגי

New member
...וזה עוד בלשון עדינה.

חרטבונא קיש קיש קריא, הייתי אומרת.

כתשעים אחוז מהמילים שאותם עו"דים משתמשים בהן הן מילים ריקות מתוכן שנמצאות בטקס רק לשם הקישוט העקר. מניסיוני בעריכת לשון של פסקי דין ונימוקים של עו"דים מהזן הזה אני יודעת שלרוב הביטויים המשובצים בטקסטיהם אין כיסוי לא רק מבחינת התוכן אלא גם מבחינת הלשון, שכן הם משתמשים בהם באופנים שגויים (בשבוע שעבר לא הצלחתי לשכנע עו"ד ותיק ומכובד מאוד שהביטוי שהוא השתמש בו במשך ערב שלם בהרצאתו - "לברור את התבן מהמוץ", לא קיים בכלל), כי כשכל מילה או ביטוי הופכים לקלישאה - הם מאבדים לא רק ממשמעותם ומדיוקם אלא בעיקר מניחוחם, וכמו שקורה לא פעם לבושם שעמד יותר מדיי זמן בבקבוק - הניחוח המצופה מתגלה כסירחון.

כמובן, יש גם אחדים שבאמת בקיאים באמנות שזירת המילים, אבל הם הולכים ונעלמים מהעולם, וגם אלה - מוטב לו עסקו יותר בצדק ופחות בשיבוץ אבני חן מילולי.
 
מדוע רק קל?


וחשד זה, מהו בדיוק?
מה פתאום התחלת לנקוט לשון המעטה ורמיזה?
חשבתי שאצלך תמיד אש בליסטראות.
 
מנסיוני עם עורכי ועורכות דין

הגברים שבהם היו נפוחים וריקים כמו שאת מתארת,

הנשים ניסחו בבהירות ובחן, וגם הביאו לתוצאות טובות יותר בענייני הצדק (אם יוצאים מנקודת הנחה שהצד שלי היה הצודק
)
 

יוסי ר1

Active member
אז למה מלכתחילה התעסקת

עם כאלה שהם נפוחים, ריקים, וחסרי חן?

--------
נשמעת לי קצת מוזרה, הטענה המגדרית הזו.
 
למה מוזרה? חוזרת ועולה ולא רק בכאן. אבל

כשם שנשים שבאות לשילטון מתנהגות בדיוק כגברים בשילטון, כך הן כפרקליטות.

האישיות היא שנדחפת למקצועות האלה, והיא גוברת על כל נטיית מגדר, מומצאת או קיימת.
ישנן כמובן היוצאות מן הכלל. אבל הן, כמו היוצאים מן הכלל, יוצאות מתוך הכלל הקובע.
 
למעלה