שירת ילדי הורין! שמע ישראל!

[טר פלנטיר]

שירת ילדי הורין! שמע ישראל!

בזמן בו אני כותב את סיפורי, אני מוצא רווחים של חצי שעה לערך,בהם אני כותב שירות פוסט-טולקינאיות, קבלו בבקשה את שירת ילדי הורין, הגובלת לסיפור ילדי הורין, "בסיפורים שלא נשלמו" תחת השם "נרן אי הין הורין", וכעת זו שירה, אך מאילוצים רבים אורוון, המתה במחלה מוחסרת כי חלקה בסיפור קטן, (חוץ מהעצבות של מורוון שגם היא לא מופיעה בשיר). השיר עצמו הוא שיר ראפ חזק בעל ביטויים וקצב, ובקטע והמבין יבין רק כאלה שקראו את נרן אי הין הורין יבינו! מצורפת שירה קטנה על כל ילד/ה של הורין:

 

[Rivendell]

תפרסם את זה בבקשה גם לא כקובץ

אלא פשוט תדביק את זה כאן, כי יש אנשים שלא נוח להם לעבוד עם וורד.

 

[טר פלנטיר]

והנה זה מודבק:

סיפור ילדי הורין (שללית הושמטה ממנו) טורין הקטן היה כבר מת להילחם, הוא כבר מסר את החרב נמאס לו תרתי משמע לשבת ולהתאמן. טורין כבר הפך גבר ויצא לדוריאת, מלך שם פגש, תינגול נחנק, כי טורין כבר לא ילד קטן, ההפך הוא ילד גדול, יכול הכול, גם להכות בתינגול.. אז הוא ברח לו עם הקשת החזקה, מי זה לעזאזל? בלג המכונה? כעת טורין מבוקש ברחבי הממלכה, בן-לילית הוא רצח, אותו להיכלי מאנדוס שלח. אבל טורין מבוקש גם בידי בנות, שמעו על איזה לוחם קטן, שמכניס לפרות. רוצות אותו מיד, לא מוכנות לוותר מתות למענו, אחת כבר בקבר, אז טורין פגש בחבורת פורעי-חוק, ניסו אותו להפוך, לעצן וגם לצחוק, אך אז הגיעו שמועות על איזה מקק מזדיין, היה זה גלאורונג הפטפטן, מת לחרמן. אז טורין התאהב, בחר לו אישה, נינור ניניאל היתה זו, אך הוא לא ידעה, עם אחותו אבל התחתן, למי איכפת?, העיקר לזיין. אז מי ייתן, כי טורין מנסה להרשים, רואה תולע, הופך מחבל, כי אם החרב השחורה טורין הביס אותו, שוב היה זה גלאורונג, איזה מקק גדול, לטורין היה פוקס והחרב פגעה בנקודה, גלאורונג רך, כבר יוצא למלחמה?! אז גלאורונג גילה את האמת, לטורין נעשה עוול, ואבל מתה לו (והמבין יבין), אז טורין על חרבו קפץ, כי בילדותו מיהר ולא למד קפיצת ראש, החרב השחורה היתה זו, וסופו של טורין, ברנדיר הקנאי גם הוא רצה להתחתן, אבל נינור ניניאל, היתה כבר תפוסה, ובעלה מת, או אחיה?! היא קפצה למים כששמעה את האמת, נו באמת.... כנראה מתה מרוב בושה, פויה, התחתנה עם אחיה?! כי אז העוול נעשה, אל הטיגלין קפצה, מה לעשות, מחירה של הבושה... מצורפת גם שירה קטנה על כל ילד/ה של הורין: שיר על ללית: כמלכת בני לילית היא נאווה, אחיה הוא טורין, החרב השחורה, מתה קודחת במחלה, היא ללית היפה.. שיר על טורין טורמבר: ניתן הוא כונה, בידי פורעי החוק ביער המורא, אגרווין ומורמגיל, גם הם כינויו, זורע סביבו מבוכה הוא טורין טורמבר, החרב השחורה, שר הגורל המר, על חרבו שופד.. שיר על נינור ניניאל: אבל היא כונתה, בידי אמה העצובה, עם אחיו התחתנה, כמה נורא, קפצה לנהר כשגילתה את האמת, מי ייתן ותשוב לארץ התיכונה, מימי הטיגלין סחפו אותה אל הלא נודע

 

[Rivendell]

הממממממממממממ

לגבי השיר הראשון: האמת? לא הבנתי. ההתחלה סבירה מלבד כמה שורות שלא היו כתובות טוב לטעמי ("היה כבר מת להלחם"?~) אבל אחרי זה פשוט איבדת אותי לגמרי. המקצב מוזר, אין פה איזה רצף הגיוני. גם מבחינה עלילתית וגם בצורת הכתיבה. שיר צריך איזה קצת כשקוראים אותו, וכאן זה פשוט מתפזר לכל הכיוונים. והעלילה? גם. בשלב מסויים הפסקתי להבין מה קורה שם. ואגב, למה כל מילה שניה צריכה להיות "לזיין"? זה איזה אמצעי אמנותי חדש שאני לא מכירה, או שזה סתם נסיון להיות בוטה? אני בכל אופן הייתי מוותרת על זה. זה לא תורם. בשירים הקצקצרים היתה לי בעיה אחרת - אתה חוזר על עצמך. למשל העניין הזה של "כן זה הוא" או "כו זו היא". זה קצת יותר מדי נפוץ אצלך. הייתי מוצאת דרך אחרת להתבטא, כדי לא לחזור על עצמי כ"כ הרבה. זה מעצבן את האוזן (העין) של הקורא. תנסה לשפר את זה אם בא לך, אני אשמח לקרוא אחרי תיקונים.