חָבֵר קְצָת אַחֵר.. - סיפור חברות שמתפתחת בין שניים שונים מאוד זה מזה - גמד ושתיל. בתחילה קשה להם להבין אחד את השני, כי כל אחד מהם כל כך שונה מן השני, וחי חיים אחרים לגמרי, ובכל זאת הם בוחרים להיות חברים...
.
חָבֵר קְצָת אַחֵר / מירי צללזון
.
בֹּקֶר אֶחָד, הִתְעוֹרֵר לוֹ גַּמָּד
וְיָצָא לְטַיֵּל בַּשָּׂדֶה קְצָת לְבַד.
הָלַך וְהָלַך..
וְהִנֵּה, לֹא רָחוֹק -
רָאָה שָׁם - שָׁתִיל קָטָן וְיָרֹק.
.
אָמַר הַגַּמָּד: "שָׁלוֹם.. מַה שְׁלוֹמְךָ?
מוּתָר לִי לָשֶׁבֶת מְעַט לְיָדְךָ?"
- "בְּוַדַּאי! בְּשִׂמְחָה!"
אָמַר הַשָּׁתִיל,
"יִהְיֶה לִי נָעִים לְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ!"
.
יָשַׁב הַגַּמָּד, וְנָח לוֹ בֵּינְתַיִם,
אַחַר-כָּך הוֹצִיא אֲרוּחַת צָהֳרַיִם.
הִנִּיחַ הַכֹּל עַל מַפָּה בַּפִּנָּה,
וְאָמַר לַשָּׁתִיל:
"רוֹצֶה עוּגִיָּה? כָּרִיך עִם גְּבִינָה?
תַּפּוּחַ? אֲגָס? אוֹ אוּלַי עַגְבָנִיָּה?"
.
אֲבָל הַשָּׁתִיל רַק אָמַר: "לֹא, תּוֹדָה..
"אֲנִי לֹא אוֹכֵל עוּגִיּוֹת אוֹ גְּבִינָה..
אֲנִי אוֹכֵל בַּשּׁוֹרָשִׁים -
רַק מַיִם, וְ.. קְצָת אֲדָמָה.. "
.
- "מַה???"
הַגַּמָּד מַמָּשׁ תָּמַהּ,
"אֲדָמָה???.. וְזֶה - טָעִים???"
.
- "לְעֵצִים זֶה טָעִים! וְזֶה גַּם מוֹעִיל!"
אָמַר הַשָּׁתִיל.
.
- "כָּל-כָּך מְשׁוּנֶה.. מְאֹד לֹא רָגִיל!"
אָמַר הַגַּמָּד,
"מָה, הָעֵצִים - בֶּאֱמֶת כָּך אוֹכְלִים??
אִם כָּך, הָעֵצִים הֵם מְאֹד מְשׁוּנִים!"
הוֹסִיף הַגַּמָּד,
"אַך אַתָּה עֵץ נֶחְמָד!
אָז אָבִיא לְךָ מַיִם, וּקְצָת אֲדָמָה,
וְנֹאכַל כָּך יַחְדָּיו - אֲרוּחָה טְעִימָה.."
.
זֶה הָיָה כֹּה נָעִים!
.
אַך פִּתְאֹם, מִשָּׁמַיִם -
עַל רֹאשׁ הַגַּמָּד טִפְטְפָה טִפַּת-מַיִם..
- "יֵשׁ גֶּשֶׁם בַּחוּץ!!
נְמַהֵר וְנָרוּץ!!"
קָרָא הַגַּמָּד לַשָּׁתִיל חִישׁ מַהֵר
וְתֵכֶף הוּא רָץ..
וּמִיָּד הִסְתַּתֵּר!
.
אֲבָל הַשָּׁתִיל - לֹא נִבְהַל כְּלָל וּכְלָל!
הוּא עָמַד לוֹ בַּגֶּשֶׁם הָרַב
וְנִרְטַב -
מֵרֹאשׁ עַלְעָלָיו וְעַד קְצֵה שׁוֹרָשָׁיו.
.
- "הוּא בֶּטַח יִהְיֶה חוֹלֶה עוֹד מְעַט.."
חָשַׁב הַגַּמָּד,
אַך הַשָּׁתִיל - לֹא הִתְרַגֵּשׁ..
לֹא הִשְׁתָּעֵל..
לֹא הִתְעַטֵּשׁ..
רַק עָמַד לוֹ בַּגֶּשֶׁם, רָטוֹב וְשָׂמֵחַ,
וְשָׁאַל:
"לָמָּה בְּעֶצֶם אַתָּה כָּאן בּוֹרֵחַ?
לָמָּה בַּגֶּשֶׁם אֵינְךָ מִתְקַּלֵּחַ??"
.
- "לָמָּה? כִּי כָּכָה! כִּי זֶה - מְסֻכָּן!
אִם אֵרָטֵב - אֶהְיֶה מְצוּנָן!
יִכְאַב בַּגָּרוֹן..
יִהְיֶה לִי גַּם חֹם..
וְאַרְגִּישׁ כְּמוֹ חוֹלֶה.. נוֹרָא וְאָיוֹם!"
.
- "זֶה מַמָּשׁ מְשׁוּנֶה!" אָמַר הַשָּׁתִיל,
"וּמְאֹד לֹא רָגִיל..
מַה, תָּמִיד גַּמָּדִים מִן הַגֶּשֶׁם בּוֹרְחִים?
אִם כָּך, גַּמָּדִים הֵם מְאֹד מְשׁוּנִים!"
.
"אַתָּה לֹא מֵבִין, כִּי אַתָּה לֹא גַּמָּד!"
אָמַר הַגַּמָּד,
"בְּעֵינַי גַּם אַתָּה מְשׁוּנֶה וְאַחֵר,
אַך אוּלַי בִּגְלַל זֶה – מְעַנְיֵן לִי יוֹתֵר,
לָשֶׁבֶת אִתְּךָ וּסְתָם לְדַבֵּר..
גַּם לְךָ זֶה נָעִים?"
.
הַשָּׁתִיל רַק שָׁתַק וְרִשְׁרֵשׁ בֶּעָלִים,
לְהַרְאוֹת כִּי שְׁנֵיהֶם הֵם עַכְשָׁיו חֲבֵרִים..
.
וְהַגַּמָּד?
- הוּא הִבְטִיחַ מִיָּד
שֶׁיָבוֹא לְבַקֵּר
מָחָר, מָחֳרָתַיִם, אֲפִילוּ יוֹתֵר,
"כִּי זֶה כֵּיף," הוּא אָמַר,
"שֶׁיֵּשׁ לִי חָבֵר,
שֶׁבִּכְלָל לֹא דּוֹמֶה לִי..
חָבֵר לְגַמְרֵי אַחֵר!
באדיבות מירי צללזון- בשיר, סיפור והמחזה
.
חָבֵר קְצָת אַחֵר / מירי צללזון
.
בֹּקֶר אֶחָד, הִתְעוֹרֵר לוֹ גַּמָּד
וְיָצָא לְטַיֵּל בַּשָּׂדֶה קְצָת לְבַד.
הָלַך וְהָלַך..
וְהִנֵּה, לֹא רָחוֹק -
רָאָה שָׁם - שָׁתִיל קָטָן וְיָרֹק.
.
אָמַר הַגַּמָּד: "שָׁלוֹם.. מַה שְׁלוֹמְךָ?
מוּתָר לִי לָשֶׁבֶת מְעַט לְיָדְךָ?"
- "בְּוַדַּאי! בְּשִׂמְחָה!"
אָמַר הַשָּׁתִיל,
"יִהְיֶה לִי נָעִים לְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ!"
.
יָשַׁב הַגַּמָּד, וְנָח לוֹ בֵּינְתַיִם,
אַחַר-כָּך הוֹצִיא אֲרוּחַת צָהֳרַיִם.
הִנִּיחַ הַכֹּל עַל מַפָּה בַּפִּנָּה,
וְאָמַר לַשָּׁתִיל:
"רוֹצֶה עוּגִיָּה? כָּרִיך עִם גְּבִינָה?
תַּפּוּחַ? אֲגָס? אוֹ אוּלַי עַגְבָנִיָּה?"
.
אֲבָל הַשָּׁתִיל רַק אָמַר: "לֹא, תּוֹדָה..
"אֲנִי לֹא אוֹכֵל עוּגִיּוֹת אוֹ גְּבִינָה..
אֲנִי אוֹכֵל בַּשּׁוֹרָשִׁים -
רַק מַיִם, וְ.. קְצָת אֲדָמָה.. "
.
- "מַה???"
הַגַּמָּד מַמָּשׁ תָּמַהּ,
"אֲדָמָה???.. וְזֶה - טָעִים???"
.
- "לְעֵצִים זֶה טָעִים! וְזֶה גַּם מוֹעִיל!"
אָמַר הַשָּׁתִיל.
.
- "כָּל-כָּך מְשׁוּנֶה.. מְאֹד לֹא רָגִיל!"
אָמַר הַגַּמָּד,
"מָה, הָעֵצִים - בֶּאֱמֶת כָּך אוֹכְלִים??
אִם כָּך, הָעֵצִים הֵם מְאֹד מְשׁוּנִים!"
הוֹסִיף הַגַּמָּד,
"אַך אַתָּה עֵץ נֶחְמָד!
אָז אָבִיא לְךָ מַיִם, וּקְצָת אֲדָמָה,
וְנֹאכַל כָּך יַחְדָּיו - אֲרוּחָה טְעִימָה.."
.
זֶה הָיָה כֹּה נָעִים!
.
אַך פִּתְאֹם, מִשָּׁמַיִם -
עַל רֹאשׁ הַגַּמָּד טִפְטְפָה טִפַּת-מַיִם..
- "יֵשׁ גֶּשֶׁם בַּחוּץ!!
נְמַהֵר וְנָרוּץ!!"
קָרָא הַגַּמָּד לַשָּׁתִיל חִישׁ מַהֵר
וְתֵכֶף הוּא רָץ..
וּמִיָּד הִסְתַּתֵּר!
.
אֲבָל הַשָּׁתִיל - לֹא נִבְהַל כְּלָל וּכְלָל!
הוּא עָמַד לוֹ בַּגֶּשֶׁם הָרַב
וְנִרְטַב -
מֵרֹאשׁ עַלְעָלָיו וְעַד קְצֵה שׁוֹרָשָׁיו.
.
- "הוּא בֶּטַח יִהְיֶה חוֹלֶה עוֹד מְעַט.."
חָשַׁב הַגַּמָּד,
אַך הַשָּׁתִיל - לֹא הִתְרַגֵּשׁ..
לֹא הִשְׁתָּעֵל..
לֹא הִתְעַטֵּשׁ..
רַק עָמַד לוֹ בַּגֶּשֶׁם, רָטוֹב וְשָׂמֵחַ,
וְשָׁאַל:
"לָמָּה בְּעֶצֶם אַתָּה כָּאן בּוֹרֵחַ?
לָמָּה בַּגֶּשֶׁם אֵינְךָ מִתְקַּלֵּחַ??"
.
- "לָמָּה? כִּי כָּכָה! כִּי זֶה - מְסֻכָּן!
אִם אֵרָטֵב - אֶהְיֶה מְצוּנָן!
יִכְאַב בַּגָּרוֹן..
יִהְיֶה לִי גַּם חֹם..
וְאַרְגִּישׁ כְּמוֹ חוֹלֶה.. נוֹרָא וְאָיוֹם!"
.
- "זֶה מַמָּשׁ מְשׁוּנֶה!" אָמַר הַשָּׁתִיל,
"וּמְאֹד לֹא רָגִיל..
מַה, תָּמִיד גַּמָּדִים מִן הַגֶּשֶׁם בּוֹרְחִים?
אִם כָּך, גַּמָּדִים הֵם מְאֹד מְשׁוּנִים!"
.
"אַתָּה לֹא מֵבִין, כִּי אַתָּה לֹא גַּמָּד!"
אָמַר הַגַּמָּד,
"בְּעֵינַי גַּם אַתָּה מְשׁוּנֶה וְאַחֵר,
אַך אוּלַי בִּגְלַל זֶה – מְעַנְיֵן לִי יוֹתֵר,
לָשֶׁבֶת אִתְּךָ וּסְתָם לְדַבֵּר..
גַּם לְךָ זֶה נָעִים?"
.
הַשָּׁתִיל רַק שָׁתַק וְרִשְׁרֵשׁ בֶּעָלִים,
לְהַרְאוֹת כִּי שְׁנֵיהֶם הֵם עַכְשָׁיו חֲבֵרִים..
.
וְהַגַּמָּד?
- הוּא הִבְטִיחַ מִיָּד
שֶׁיָבוֹא לְבַקֵּר
מָחָר, מָחֳרָתַיִם, אֲפִילוּ יוֹתֵר,
"כִּי זֶה כֵּיף," הוּא אָמַר,
"שֶׁיֵּשׁ לִי חָבֵר,
שֶׁבִּכְלָל לֹא דּוֹמֶה לִי..
חָבֵר לְגַמְרֵי אַחֵר!
באדיבות מירי צללזון- בשיר, סיפור והמחזה