מסכות ורגשות.
ברי, גם יוסף היה בבור,עלה לגדולה מתוך הבור נפל שוב ושוב עלה ולבסוף קם הדור שלא ידע את יוסף.כי טרוף טורף יוסף. יוסף טרוף טורף.יוסף היה בבור. יוסף היה לנסיך מצריים איש גיבור. לבסוף היה יוסף לעצמות שיש להעלות ממצריים. ודניאל החולם מצא עצמו בגוב האריות חוזה את חזון העצמות הייבשות. וגם העצמות הייבשות ביותר,חסרות החיים והרוח קרמו עור וגידים והחלו לשוח. והנה לך דבריו של אדם חכם מאוד "כל דבר שהוא עמוק(כנראה גם מבחינת הרגש-הערה שלי) אוהב את המסכה... אני יכול להעלות על הדעת,שבן אדם שיש לו משהו יקר ופגיע מאוד להחביאו, והוא עצמו מגלגל את חייו מעוגלים ועבים כמו חבית יין ירוקה,ישנה ומפורזלת:כך איוותה לה דקות בושתו. אדם אשר מעמקים לבושתו,אירועי גורלו והכרעותיו העדינות יתרחשו בדרכים,שמעטים בלבד אי פעם יגיעו אליהם,ואשר על קיומם לא ידעו ולא יורשו לדעת גם הקרובים לו ביותר,אנשי סודו.:סכנת חייו עלומה מעיניהם וכך גם ביטחון חייו שנרכש מחדש. נסתר אשר כזה,שמתוך אינסטינקט משתמש בדיבור למען השתיקה וההשתקה והוא כמעיין המתגבר בהתחמקות זו מפני ההיגד, רוצה ועומד על כך,שמסכה שלו תהא מהלכת במקומו בליבותיהם וראשיהם של ידידיו. והיה אם לא רצה בכך,תפקחנה באחד הימים עיניו לראות שבכל זאת היא ישנה שם,מסכתו זו,וטוב כי ישנה. כל רוח עמוק זקוק למסכה:יתר על כן:על פני כל רוח עמוק צומחת בלי הרף מסיכה,מכוחם של הפירושים המסולפים תמיד, השטחיים,הניתנים לכל מילה,לכל צעד,לכל אות חיים הבא ממנו" סוף ציטוט.פרידריך ניטשה-מעבר לטוב ולרוע(הוצאת שוקן). בעיני כל אדם סובל הוא רוח עמוק.כל אדם סובל באשר הוא.. האם הבנת זאת ברי? אתה יכול להרגיש בנוח כפי שאתה.אין בך לא רבב ולא פגם. ומילא המסיכה על פניו של אדם סובל אולם מה נאמר על חלק ממסכות הטימטום הנמצאות על פניהם של האנשים המאושרים? נו,אנחנו צריכים לסבול זאת כל יום ויום...
