שלום לכולם. חזרתי....התגעתעתם???
שניה לפני שנגמר לי יום ההולדת....החלטתי לכתוב. שלום לכולכם. חזרתי!!! הרעיון לניתוח שירים הוא מדליק בעיני למרות שיש בי את הנטייה להיסחף. אז תעצרו אותי כשימאס לכם. כשקראתי את ההודעה ומצאתי כי השיר הנבחר הוא ימי התום רצתי למדף התקליטים, האזנתי לשיר שוב ושוב, קראתי את הטקסט בלי שום מוזיקה ברקע, בקשתי שיקריאו לי אותו שמא אולי אני מפספס משהו והמסקנות שהגעתי אליהן לפניכם. קריאה נעימה. השיר ימי התום הוא שיר לירי, המתאר חשבון נפש של הדוברת עם עצמה בנוגע לעצמה ולעברה. חשבון נפש שמטרתו להותיר את משקעי העבר, טעויות העבר, כאבים ואכזבות מן העבר (שעל סיבותיהן ומקורן עוד נדון בהמשך) בעבר. ומכאן, להתחיל מחדש, חכמה יותר, מפוכחת יותר ובעיקר למודת מוסר השכל הרבה יותר מבעבר. חשבון נפש הוא דבר מפחיד ונדרש אומץ רב כדי להחל בו ולעמוד אל מול משקעי העבר תוך התמודדות עמם. הדוברת בוחרת לעשות זאת בעזרת גוף שלישי, אין אנו יודעים מיהו הגוף השלישי, היות ואין בשיר שום תיאור של אותה דמות הנשלחת לביצוע המשימה. יכול להיות שהדמות שאמורה למצוא, ולספר, לומר, למסור ולבקש היא בעצם הדוברת עצמה, ישות נוספת בתוכה שאמורה לבצע את כל המטלות הללו. גם הבית הראשון וגם הבית השני מלאים פעלים, כשתגיעי, תמצאי, ספרי, אל תספרי, אמרי, מסרי, בקשי וכו'. רצף הפעלים מעיד על הנחיה של הדוברת לדמות הנשלחת למשימה. הנחיה ברורה, מהירה וחותכת שאין בה מקום לטעויות נוספות. המשימה שלה היא פשוטה, למסור מסר ולחזור. לא להתעסק בעבר או להמתין לתגובה. ללכת, למסור לחזור. רצף הפעלים יכול להעיד גם על מהירות ביצוע המשימה מה שיכול להעיד על פחד מסוים נוכח ביצועה שהרי ידוע כי בזמן שאנו אחוזי פחד האדרנלין עובד והכל פתאום נהיה מהיר. חשבון הנפש של הדוברת בשיר מתחיל בדרישתה להגיע לביתו "שלו", מהו הבית? איפה הוא נמצא? של מי הבית? מלבד מטרת הביקור אין מענה בשיר על שאלות אלו מה שיכול להעיד על פיקציה, לא באמת קיים מקום כזה, בית כזה והוא בדמיונה של הדוברת בלבד. יש ויכול להיות ש"הבית" כפי שמופיע בשורה ראשונה של השיר הוא למעשה סל הטעויות ומשקעי העבר של הדוברת והיא משלחת את עצמה כדי לסגור מעגל וחשבון. הטעויות לא חולפות, הן תמיד יהיו לה לרועץ, עכשיו הגיעה העת להתמודד עמן. לספר לטעויות ולספר לעברה כי למרות הכל, למרות הלילות בהן היא מחכה, יש למחילה. יש שכחה. היא עדיין נמצאת, היא לא בורחת גם אם נדמה כי אין היא מתעסקת עם משקעי העבר, הם סובבים אותה מלטפים אותה ומלווים אותה לאורך כל המסע. עכשיו הגיעה הזמן לחשוף את האמת הפנימית של הדוברת, היא זוכרת את כל אותם המשקעים ומבקשת לוודא כי גם המשקעים יודעים זאת עליה. הדרישה להרמת כוסית לחייה של הדוברת מעידה על סיכום דין ודברים, שלמות, קבלה, חגיגה. מתי נוהגים להרים כוס של יין לחיים? בשמחות! לדוברת סיבה טובה לשמוח, היא מצאה את הדרך להתמודד עם העבר ומבקשת לברך על כך. לא זאת בלבד, עוד רוצה הדוברת למסור אהבה ושלום, הבקשה לאהבה ושלום מעידים על השלמה וקבלה של הדוברת את עצמה, ואת משקעי העבר שלה. אין עוד היא סובלת ומתייסרת עליהם, מעתה היא חייה עם המשקעים הללו בשלום, לא עוד ייסורים, לא חרטות לא עוד מלחמות פנימיות, הגיעה זמן השלום. מודעת ויודעת את העבר היא גם משלימה איתו. בשיר לא מתוארת הסיבה לטעיות או למשקעי העבר שנותרו בדוברת ועם זאת מאוגדים כולם תחת כותרת "ימים של תום" ימי התום הם ימי השחרות, כולם טועים, ורוב הטעויות הן תמימות שזורות בימי תום. ההתפכחות הוא מצבה הנוכחי של הדוברת מה שמביא אותה להבנה כי משקעי העבר היו בשל התום שהיו בימים עברו כמו גם תמימותה שלה. גם לימים האלה אין עוד טינה בלב הדוברת והיא מבקשת לצרף את תום הימים הללו להרמת הכוסית שנועדה לחתום את התקופה שנסתיימה לה. בכל אותה העת, נותן זמן שאין בו רחמים, רחמים כלפי מי? כלפי עצמה? כלפי אלו שנותרו בימי התום שחלפו? רחמים כלפי אותם אלו שעדיין טועים ואולי רחמים כלפי אלו שנפגעו מטעויות הדוברת ושהביאו אותה לייסורים עד לנקודה שבה החליטה להשלים עם עברה. יש הרבה זמן, שלא חולף ואולי ימי התום לא חלפו כלל ועם זאת, עדיין אין בה חרטה ולא תקווה לעצמה. שורה זו יכולה להעיד על בשלותה של הדוברת מימי התום, התבגרות, התפכחות. אין היא מתחרטת על העבר, לא זאת מטרתה בשליחת "השליח" "לביתו... " היא לא מתחרטת, ואין לה תקוות לעצמה. ובאילו תקוות מדובר? תקווה למחילה וסליחה? תקווה להבנה? ואולי תקווה כי דווקא חשבון נפש זה יביא לקץ הקושי בנשיאת משקעי העבר קדימה לעתיד? בכל מקרה, הדוברת הרבה יותר מפוכחת ויודעת בדיוק מה יש לה להציע. לא הרבה, אין פירוט בפזמון מעבר לחרטה או תקווה ועם זאת, זה עדיין כל מה שיש ומבחינת הדוברת – זה הרבה מאוד. חשבון הנפש של הדוברת מביא עמו סיכום של תקופה ותובנות. שני אנשים, עם אותם חלומות, משקל העבר שמקשה על המשא שבדרך ואליו נוספים פחד ובדידות. הייתי אומר שיש פה הצדקה או ניסיון של הדוברת להצדיק את הטעויות או המעידות שחטאה בהן בעברה. מילת השאלה המופיע בתחילתו של הבית..."מה?"..מעידה על ניסיון של הדוברת להצדיק או לחלק את נטל החטא בינה לבין מישהו נוסף. אולי נפשה או הילדה שהותירה שם הרחק בימי התום. התשובה לשאלה נמצאת כבר בשורות הבאות של הבית. הדבר היחידי שיכול לחבר שני אנשים הוא חלומות, משקל העבר ומשאות שהם נושאים יחד הכוללים בדידות ופחד. הדוברת מתארת בדידות מה שנוגד לתיאור של חיבור שני אנשים יחד שהרי ידוע כי שנים הם כבר לא בודד. וחלומות? אולי החלומות לשלמות שליוו את הדוברת לאורך המסע? ואולי חלומות ותקוות אלו שהיו בה הפכו את הכל למשא כבד מנשוא. קשה מאוד להתמודד גם עם העבר וגם החלמות כשאתה בודד, קל וחומר עם הפחד. הפחד הוא למעשה מה שמשתק את הדוברת, מעייף אותה ומעלה בה את הצורך לכסות כל הזמן את שהיא נושאת, מחייכת בחוץ מדממת מבפנים ובעיקר לבד. העבר לא מניח, משקלו מעיק והופך למשא כבד אליו מתלווים חלומות ואולי רק צילן, בדידות ופחד. המשך בהודעה הבאה....
בכל שבוע יוצג שיר אחר וביחד ננסה לנתח ולפרש אותו. מה זה אומר? כל אחר יכול לזרוק אסוציאציה\ אסוציאציות שעולות לו לגבי השיר, ניתוח אישי שלו, הרגשות שעולות בו כשהוא שומע את השיר, וכל דבר אחר בנוגע לשיר. אם אתם כבר מכירים את הפירוש והניתוח של השיר אתם כמובן מוזמנים להוסיף. אז אם הכל מובן, השיר: ימי התום.
