עשן עשן
שורה - מילים בלי משמעות זורמות מפי אח"כ רוצה למות. לא נעים להגיד, לפעמים אני באמת מרגישה ככה, זה גם מזכיר לי משפט של שלמה ארצי שלפעמים מאוד מאפיין אותי - "יוצאת לרחוב בשמץ של ביטחון, חוזרת בזנב מקופל בין הרגליים". דעה - שיר כיפי כזה, למרות שהוא יוצר אויר סקסית מסתורית ועצובה מאוד. הוא בלוזי רונקרולי פולקי - בקיצור הוא שיר בתי. על מה השיר מדבר - על אישה נערה שהתבגרה מאוד מהר בעקבות פרידה מגבר, כבר הפסיקה לבעור בה האש, כעת היא רק עשן, מחפשת מקום להאחז. זה שיר על חיפוש עצמי, על אובדן בסיס,שיר שמלא בכאב. המילים של השיר הזה חדות כתהר, במיוחד הזעקה, איפה אתה? לאן אתה? אני פצועה!! רגעים מיוחדים בהם אני אוהבת לשמוע את השיר - כשבא לי להתרפק על העבר ולשמוע את בטי. בטי משתייכת עבורי לתקופה מאוד מסויימת של תחילת הצבא ותחילת ההכרות שלי עם הרדיו, בה פגשתי אנשים מאוד מיוחדים שלימדו אותי שאם אוהבים זמר או זמרת, אפשר ללכת עם זה עד הסוף - ככה שבמשך שנה וחצי צפיתי ביותר מ-40 הופעות של בטי, כל שבועיים הופעה בערך, ולפעמים ליווינו אותה יום אחרי יום (הזוי, אני יודעת), ככה למדתי לנגן בגיטרה. אני הכי הכי הכי אוהבת לשמוע את השיר הזה בהופעה, כשעמית לירון מתחרע עם הגיטרה ושמלא חשמל עף באוויר (ווי יש לי צמרמורת). סיפור - כפי שאמרתי השיר הזה זורק אותי לתקופה שבה התחלתי להכיר את העולם. הייתי ילדה טובה אשקלונית, מאוד מאוד תמימה,פתאום מצאתי את עצמי בבארים אפלים מעריצה זמרת מדהימה. זה שיר על השינוי שבי, כפרפרים יצא זה השיר שהכי פחות אהבתי באלבום. אבל אח"כ כשלמדתי לנתח מילים, וכשנחשפתי לכל מיני משברים כאלה ואחרים מאוד הזדהיתי עם השיר הזה. ואפילו מצאתי את עצמי מנגנת אותו פה ושם. אתם יודעים מה? אני הולכת לראות מה שלום הגיטרה שלי (שלא נגעתי בה כבר חודשים), יום טוב.
