סבסטיאנה רולי
Member
רוצה חלק ממני לשכוח אותך אך חלק שני מסרב בכל תוקף, מפחד לאבד את הרגשה הטובה בלהימשך אליך. אתה כמו הירח שבשמיים, כמו הדבורה שבדבש, כמו המלך שבמלוכה, כמו הלב שבתוך הגוף. אני כלואה בתוך מחשבותיי, והמצב רק מחמיר. הדם ממשיך לזרום לורידים, הלב פועם בחוזקה ואתה נמצא בתוכי. יותר משנה עברה מאז אני כלואה בין ארבעה קירות, מרגישה כמו עונש נצחי, וזה לא הולך בקרוב להשתנות. חושבת בעיקר עליך, דואגת לך, מה איתך, מה אתה עושה. המצב קשה ואולי אצלך קצת יותר ואין דרך להגיע אליך. ליבי נפגע קשות אך הוא עקשן ולא מוותר, נחוש בדעתו לשמור אותך אצלו. כמו מזוכיסט, שנהנה מהסבל של עצמו. ואני זו שחווה את הכאב. עוד לא אומרת ביי לצערי. ליבי לא מוכן לזה עוד. השכל לעומתו מסרב להמשיך עם הכאב. למה הלב שולט אני שואלת ולזה אין לאף אחד תשובה.