שיר יפה

שיר יפה

די נמאס לחטוף מכות מאת מ.כספי בצפון תל אביב בהרצליה פיתוח המפרשים בתזוזה- שם נושבת הרוח לשני חברים - יניב וירון בנים להורים בעלי ממון לא הרחק משם בשכונה לא נחמדה עליזה מגדלת שני בנים לבדה, אם חד-הורית מפרנסת יחידה והביטוח לאומי לא עומד לצידה
בחורף ובקיץ היא תמיד מתיצבת בפנטהאוז שם ב- ג' עם כל הצוות מטפלת פיליפינית, מאמן אישי טבחית, שומר ראש ונהג פרטי. אביו של יניב איש עסקים - יהלומן הוא מבלה את זמנו בבורסה ברמת-גן עסקאות של מליונים סוגר בהנאה ומשמן חבר כנסת ברוב הכנעה
במטוס הוא יושב במחלקה ראשונה מול רב מקובל שקיבל חנינה לאחר שהורשע בשידול ובעילה הוא מוזמן לניו-יורק לערוך ברית מילה אריאלה ונאוה לא עושות חשבון אחת אמא של יניב והשניה של ירון את כרטיסי האשראי הן שולפות בקניון "בישראל," הן טוענות, "מרגישים את השוויון" לעם מזמן אין נחת
בארץ המובטחת
האבטלה צומחת
שקדיה כבר לא פורחת
ואני הייתי מוסיף וילדים אוכלים קדחת די נמאס לחטוף מכות - אנשים כבר עייפים מכל הבלוף הזה!!!!!! כמה אפשר עוד לחכות - כל אחד שומע ורק הוזה... לא רוצה כבר לקוות - הם חושבים רק על עצמם שם במחנה, נגמרו המחשבות - המצב הוא לא שונה וגם לא ישתנה!
בעוד עליזה מנקה ומשפשפת וגם אם היא בוכה, היא מקרצפת הזמן ממש קצר, אך היא שוטפת והזיעה שלה רק נוטפת במרכול של השכונה היא עוברת ובדרך אל ביתה היא נזכרת "צריך לעשות קניות" - היא אומרת אך לא מספיק הכסף שקיבלה העוזרת העיתון והחלה היא רושמת בלי ברירה ונלחמת לא לסטות מהחוק - זו עבירה רק מעט היא קונה - אשה מסכנה תעודת עניות למדינה וכשבמרינה הבחורים ההם גולשים, הבנים של עליזה את בית-הספר נוטשים החינוך חובה רק למי שיכול ולא לכאלה שצריכים לאכול ובצפון ת"א והרצליה פיתוח לבלבו לילדים גם אגס וגם תפוח ירון ויניב עם הרוח בגב יוצאים לבלות עם נירית ומירב ושני הבנים שיותר לא לומדים ביחד עם עליזה בבית בודים עוד יום ששי עצוב הם שמה מבלים מי בכלל חושב על טלויזיה בכבלים? לעם מזמן אין נחת..... במקביל חיילים נעדרים!!!! לוחמים נהרגים בתאונות אימונים!!! פיגועים ממשיכים, כלכלה על הפנים ....|מנהיגים מבטיחים לאנשים מ-טו-מט-מי-ם|!!!!! בטלויזיה מראיינים את הקצונה הבכירה במדים מגוהצים הם מדברים למצלמה משפטים מתוחכמים מנוסחים היטב, זו הדרך להשתיק את הכאב התקשורת מלכלכת - על כולם הצנזורה לא קיימת - עבורם השחיתות במערכת - של הצדק מזכה את מי שלוחץ - על ההדק לעם מזמן אין נחת....
 

noamgk

New member
שיר יותר יפה

ונותרה אותה פשטות לא מתחכמת שרואה בכל דבר את עצמותו בחורף קר הלהבת אינה מספקת אחד יפול ויקיימנה במותו אותה בת צחוק שלעולם אינה שוממת והקמטים אשר לעד לא יפגשו אך בלהבה אשר עומדת כאן דוממת יש גחלים שלוחשות, שלוחשות - שילחשו הוא עוד אומר אלי חבר אל תכנע (אל תכנע) אחוז בארץ בה חדלתי מללכת. מתוך שלימות של אהבה ואמונה אתה והיא אחד ארץ מולדת, ארץ מולדת כמו צוואה שקטה הרים עומדים בעצב הערוצים עלו דמעות של אבנים ומצווים שהחיוך ישכון לנצח עם הפשטות שחרוטה על הסלעים וזכרונות עוברים בסך כמו חיילים נאמנים בו מתייצבים מול החלון חלון ליבנו שפתוח לשחקים ומצפה עוד לראותם, לראותם יונת שלום הוא עוד אומר אלי חבר אל תכנע אל תכנע אחוז בארץ בה חדלתי מללכת מתוך שלימות של אהבה ואמונה אתה והיא אחד ארץ מולדת, ארץ מולדת ונותרה אותה פשטות לא מתחכמת שרואה בכל דבר את עצמותו בחורף קר הלהבת אינה מספקת אחד יפול ויקיימנה במותו (מומלץ לשמוע... כדי להאמין...)
 

noamgk

New member
אה, שמתי לב לטעות במילים...

"בחורף קר הלהבת אינה מספקת" - "הלהבה", לא "הלהבת". וגם שכחתי לציין שהשיר הוא של משפחת ואך, ושמו "יצחק".
 

noamgk

New member
קבל עוד שיר...

הפאשיסטים האלה יודעים לכתוב, תאמין לי.
עלי בריקדות מילים: מיכאל אשבל לחן: אליהו (עליע) טייטלבוים כלא ירושלים, תש"ו היום שרה הקטנה ניפרד בצאתי למלחמה את המדינה לכונן על שתי גדות הירדן. גזז שערך, וחיגרי את חגורתך, חבקיני, קחי מקלע ואיתי לשורה. עלי בריקדות ניפגש, ניפגש עלי בריקדות חרות נישא בדם ואש רובה אל רובה קנה יצדיע כדור אל כדור יריע עלי בריקדות, עלי בריקדות, ניפגש. ואם בתליה, אמסור את חיי לאומה, אל נא תבכי, כך נגזר גורלי. מחי דימעתך, לחצי המקלע אל ליבך, וביחרי לך שני מאנשי גונדתי. עלי בריקדות ניפגש, ניפגש... (למי שלא יודע, שרה של השיר היא שרה רוזנברג-ליבני. המשורר, מיכאל אשבל, אכן נהרג - כמדומני בעת הבריחה מהכלא - ושרה בחרה "שני מאנשי גונדתו", הלא הוא הלוחם איתן ליבני. שניהם הביאו לעולם את שרת החוץ שלנו, שלמרבה הצער נפלה רחוק מהעץ...)
 

yonatan31

New member
הנה עוד שיר פשיסטי

ארץ טובה שהדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל. ארץ אשר הרריה נחושת אבל עצביה ברזל. ארץ אשר מרדפים קורותיה, אלפיים דפים ועוד דף, עד שנשרף עוד מעט כל חמצן ריאותיה בגלל מרוצת המרדף ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף. היא את אויביה תשיג, אך אויביה הם לא ילכדוה בכף. זו הרואה את חייה מנגד תלויים כעלה הנידף. היא יראה, אבל כמו לא היתה כלל מודאגת תמתין עד לתום המרדף. תום המרדף מסתתר בנקיק ומצפין את פניו במחבוא, במחבוא, אך לסופו הוא יבוא כמו השמש אשר ממזרח היא תבוא. אז לא יותר אמהות תקוננה ולא על בניהם האבות, כן הוא יבוא ורגלינו עד אז לא תלאינה לרדוף בעקבי התקוות.
 
אם אפשר להוסיף שיר שמאלני דווקא

"נוצצים כוכבי ליל במצמוץ וזורעים את אורם הרעוד על העיר השוקטת אל-קודס שחנה בה המלך דאוד. ומשם הם צופים ורואים את העיר אל-חליל ממרחק, עיר קברו של האב אברהים, אברהים שהוליד את איסחק. ומשם קו אורם השנון אץ לצבוע בזוהב אורו את מימי הנהר אל-אורדון שיעקוב במקלו עברו. לילה צח. ברמיזה אורירית נוצצים כוכבי ליל כחוק על הריה של ארץ ערבית אשר מוסה ראה מרחוק"
 

yonatan31

New member
הנה שיר שמאלני משלי

לאן הלך ילדי ילדי הטוב לאן חייל שחור מכה חייל לבן לא יחזור אבי אבי לא יחזור חיל לבן מכה חיל שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה המלך משחק עם המלכה ילדי שוב לא יקום לעולמים יישן חיל שחור מכה חיל לבן אבי בחשכה לא יראה עוד אור חיל לבן מכה חיל שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה המלך משחק עם המלכה ילדי שבחיקי עכשיו הוא בענן חיל שחור מכה חיל לבן אבי בחום ליבו עכשיו ליבו בקור חיל לבן מכה חיל שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה המלך משחק עם המלכה לאן הלך ילדי ילדי הטוב לאן נפלו חיל שחור וגם לבן לא יחזור אבי אבי לא יחזור ואין חיל לבן ואין שחור בכי בחדרים ובגנים שתיקה על לוח ריק רק מלך ומלכה
 
למעלה