שיר לשבוע חדש - דוד אבידן
שני רעיונות בולטים בעיני בשיר הזה והופכים אותו לגאוני לדעתי למרות שאין בו שלמות מצלולית או מקצבית. ראשית,לזמן ולתזמון יש משמעות לא מבוטלת ביחסים בין אנשים, מה שלא קרה היום יכול להיות שלא יקרה בכלל. ושנית, יחסים אלה נקבעים לא אחת, על רקע הזמן החולף והפחד מאותו מלאך מות. הפחד מבדידות הוא בעצם הפחד מהמות. עוד אומר כאן אבידן, שהיה גם ידוע בהיותו מיזנטרופ, שאל לך לתת את עצמך ואת הקרבה אליך כאל משהו מובן מאליו. מי שרוצה לחלוק איתך שעה או חיים שלמים, מוטב לו שירצה בכך ממש. תרגיל למתחילים, מגיל 25 ומעלה / דוד אבידן בשעות מסויימות, כשמלאכהמות עסוק בהאזנה למוזיקה קלה וכשאתה עצמך אינך עסוק בהאזנה לו, עשוי מישהו לגשת אל שולחנך ולשאול בנעימה ממילאית: "אפשר להצטרף ?" התשובה היא, כמובן : "לא". ואם הוא יוסיף וישאל "מתי כן ?" – אמור לו בחגיגיות מסוימת: "בקרוב". בקרוב, כשמלאכהמות יהיה עסוק עדיין באותה האזנה לאותה מוזיקלה וכשאתה עצמך טרם תחדש את האזנתך לו, עשוי אותו מישהו לגשת אל שולחנך ולשאול בנעימה אלממילאית: "עכשיו אפשר ?" התשובה היא, כמובן, "עדיין לא". ואם הוא יוסיף וישאל "מתי כן ?" – אמור לו ביותר מחגיגיות מסוימת: "בקרוב מאד". ובכן, בקרוב מאד, כשמלאכהמות ימצה את כל תקליטיתו העשירה וכשאתה עצמך שוב תכוון את עצמך לקליטתו, יגש, כמובן, אותו מישהו אל שולחנך וישאל בנעימה נחרצת: "עכשיו כבר כן ?" וכשהתשובה תהיה, כמובן, "עכשיו כבר כן", והוא יוסיף וישאל, אגב צניחה אל כסא, "מה, בעצם נשתנה מאז שתי הדחיות ?" - תשיב בחגיגיות אלמסוימת: "הכל נשתנה, ידידי, ה כ ל" אחרכך, כשהקשר עם מלאכהמות יתחדש לשביעות רצונך, והצליל יחזור אל אוזניך רך וצלול כמקודם, ישאל אותך אותו מישהו, בקול רך וצלול מתמיד : "ועכשיו- כמה זמן זה ימשך ?" "זה כבר נגמר", תאמר לו, בנעימה אלנרגנת, "זה נ ג מ ר ב ר ג ע ז ה מ מ ש".
שני רעיונות בולטים בעיני בשיר הזה והופכים אותו לגאוני לדעתי למרות שאין בו שלמות מצלולית או מקצבית. ראשית,לזמן ולתזמון יש משמעות לא מבוטלת ביחסים בין אנשים, מה שלא קרה היום יכול להיות שלא יקרה בכלל. ושנית, יחסים אלה נקבעים לא אחת, על רקע הזמן החולף והפחד מאותו מלאך מות. הפחד מבדידות הוא בעצם הפחד מהמות. עוד אומר כאן אבידן, שהיה גם ידוע בהיותו מיזנטרופ, שאל לך לתת את עצמך ואת הקרבה אליך כאל משהו מובן מאליו. מי שרוצה לחלוק איתך שעה או חיים שלמים, מוטב לו שירצה בכך ממש. תרגיל למתחילים, מגיל 25 ומעלה / דוד אבידן בשעות מסויימות, כשמלאכהמות עסוק בהאזנה למוזיקה קלה וכשאתה עצמך אינך עסוק בהאזנה לו, עשוי מישהו לגשת אל שולחנך ולשאול בנעימה ממילאית: "אפשר להצטרף ?" התשובה היא, כמובן : "לא". ואם הוא יוסיף וישאל "מתי כן ?" – אמור לו בחגיגיות מסוימת: "בקרוב". בקרוב, כשמלאכהמות יהיה עסוק עדיין באותה האזנה לאותה מוזיקלה וכשאתה עצמך טרם תחדש את האזנתך לו, עשוי אותו מישהו לגשת אל שולחנך ולשאול בנעימה אלממילאית: "עכשיו אפשר ?" התשובה היא, כמובן, "עדיין לא". ואם הוא יוסיף וישאל "מתי כן ?" – אמור לו ביותר מחגיגיות מסוימת: "בקרוב מאד". ובכן, בקרוב מאד, כשמלאכהמות ימצה את כל תקליטיתו העשירה וכשאתה עצמך שוב תכוון את עצמך לקליטתו, יגש, כמובן, אותו מישהו אל שולחנך וישאל בנעימה נחרצת: "עכשיו כבר כן ?" וכשהתשובה תהיה, כמובן, "עכשיו כבר כן", והוא יוסיף וישאל, אגב צניחה אל כסא, "מה, בעצם נשתנה מאז שתי הדחיות ?" - תשיב בחגיגיות אלמסוימת: "הכל נשתנה, ידידי, ה כ ל" אחרכך, כשהקשר עם מלאכהמות יתחדש לשביעות רצונך, והצליל יחזור אל אוזניך רך וצלול כמקודם, ישאל אותך אותו מישהו, בקול רך וצלול מתמיד : "ועכשיו- כמה זמן זה ימשך ?" "זה כבר נגמר", תאמר לו, בנעימה אלנרגנת, "זה נ ג מ ר ב ר ג ע ז ה מ מ ש".