שיר עצוב

שיר עצוב

הנה הוא : לבד: טעיתי זה קורה עכשיו אני לבד , פוחד ובוכה השמיים נראים כמו עפר , והכוכבים , הם יורדים כמו מטר כדורים עלי ואני, אני פה במרכז העולם ולא רועש כמו כולם יושב לי בשקט , עם גיטרה ביד ושר לך שיר ישן חושב על העבר , חושב על העתיד אבל אני בהווה וחי כמו אסיר אני אסיר בין חומות גבוהות ושחורים לא רואה מבעד להם לא רואה אנשים שמחים כולם רק כועסים בעולם הנפלא הזה ואז שמתים אז זה נורא אבל מתגברים ואני אני פה כבר מוכן לוותר יוצא החוצה ונשכב בחצר עוצם את עיני אך רואה את האור ולי אין למי להגיד שלום ולמטה למטה יגידו כולם , הוא היה מיוחד , הוא לא היה כמו כולם זה היה רק הוא והגיטרה ביד.
 

*הקשתית

New member
אתה לא לבד :)

עוצמת ה``חוויה``,שבשירך, כואבת...וקשה. מקווה,שיום יבוא ותראה עולם אחר. בעיניים שמחות ופחות עצובות, כי יש כזה בעולמנו, על אף כל המלחמות והאבדות הרבות. ואז יגידו,שהיית מיוחד עם גיטרה ביד וחיוך של מלאכים...
 
בדידות...

הגיטרה ביד היא כל חייך כרגע אני מבינה יחס מדהים שלך למציאות ... כמה דברים לי אליך : אינך צריך לחשוב על העבר יותר מידי אלא לקחת ממנו מה שחשוב באמת את הלקחים והמסקנות !!! על העתיד לא צריך לחשוב יותר מידי - כי שקיעה מצפה שם, כמו לעמוד על פני תהום עם כל השאלות של מה יהיה צריך פשוט לקפוץ למציאות ולחיות וממנה יש לי תחושה כי אתה בורח... או מפחד... קח כוס גדושה של אופטימיות... חייך אל החיים ! אל השמש שמביטה לעיניך העצומות פקח אותן... מחא את הדמעות ! אני וחברי הפורום כאן לצידך נחבוק אותך , אינך לבד... וכן הינך מיוחד... אתה, העט והגיטרה ביד ! ברוך הבא לפורום :) חתימה טובה !
 
למעלה