שיר שהוריי השמיעו לי..

פיפיטה

New member
שיר שהוריי השמיעו לי..

שיר על חייל שחזר מהמלחמה במצב ירוד מאד. מריה סטבה אסנטדה אין סוּ בלקוֹן וידוֹ ויניר אוּן סולדדוֹ פור סו מרידו דמנדו אלטוֹ אי רוביוֹ אס יוֹ לוֹ וידי אטוּ מרידו ? יַי אוּן מֵס כאל מוּריוֹ אי מדישו דה סניאס כמוז קזמוס לוס דוס סייטה אניוס לו אספרי אוטרוס סייטה לו ווֹ אספרר סמקירידו נוֹ וינו יו אל ריו מואצ´ר מירה מֶה מוּי ביין קירידה כאקל רוּביוֹ אי אלטו סה יוֹ תרגום: מריה חיכתה לבעלה ליד החלון ראתה חייל מגיע שאלה אותו על בעלה גבוה ובלונדיני הוא אני ראיתי את בעלך? כבר עבר חודש מאז שהוא מת אך הוא תיאר לי אותך כדי שנתחתן ענתה הבחורה: 7 שנים חיכיתי לו עוד 7 שנים אחכה לו עם אהובי לא יבוא אל הנהר אזרוק עצמי עונה החייל: תסתכלי עלי טוב אהובתי הבלונדיני והגבוה זה אני... חמוד לא ?
 

RORGAD

New member
ולזה אומרים היום כבר לא מתים מאהבה

אין כבר נשים כמו מאדאם בובארי, או אנה קרנינה, היום יותר אגואיסטים ויחסים שלא ממומשים, דועכים מהר מאוד וטוב שכך, מי צריך למות בגלל אהבה נכזבת, או לחכות 14 שנה בגלל אהוב שהלך ולא שב? ועוד היא מבקשת לזרוק עצמה לנהר אם הוא לא יבוא, איך אומרים הלך אחד יבואו עשר, אז למה להפסיד את ההזדמנות אולי הבא אחריו יהיה טוב יותר? במקרה של השיר אכן היא הועמדה במבחן המציאות, אך הייתי מצפה מבחורה שכל כך אוהבת את הגבר שלה שתכיר אותו מתוך הליכתו, דיבורו, מבט עיניו, וכאן יש סימן שאלה גדול, אולי היא באמת הבחינה בו, ואמרה את מה שאמרה כדי לסבר את אוזנו, לא? אבל באמת היום כבר לא מתים מאהבה.
 
למעלה