סקא:
סקא (SKA) הוא סגנון מוזיקלי קצבי שהתפתח בג'מייקה בסוף שנות ה-50 ומשלב בתוכו יסודות מהמנטו והקליפסו יחד עם צליל של ריתם אנד בלוז אמריקאי. נהוג להתייחס לשלוש תקופות שונות של הסקא. הגל הראשון בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60. הגל השני בתחילת שנות ה-80 והגל השלישי והאחרון היה בשנות ה-90. הסקא הקדים בג'מייקה את סגנון הרוקסטדי שהיה איטי ממנו ואת הרגאיי שהיה בעל מקצב איטי עוד יותר... איך הג'מייקנים הגיעו אל המקצב..?: אחרי מלחמת העולם השניה רכשו הג'מייקנים מקלטי רדיו במספרים שהלכו וגדלו והיו מסוגלים לקלוט תחנות רדיו מערים בדרום ארצות הברית כמו מיאמי וניו אורלינס ולהקשיב למוזיקת ריתם אנד בלוז ולאמנים, כמו פטס דומינו למשל, שהפכו לדמויות המשפיעות ביותר על הסקא המוקדם. כדי לענות על הביקוש למוזיקה שכזו, יצרו מספר מוזיקאים יזמים כמו קלמנט "קוקסון" דוד ודיוק ריד (ולאחר מכן גם פרינס באסטר), מערכות הגברה ניידות והופיעו איתן במועדונים ובהתכנסויות שונות. מוזיקת ה"סאונד סיסטמס" צברה פופולריות גדולה בג'מייקה ואיתה גם נוצרה מלחמה בין דוד וריד על השליטה במועדוני הריקודים. מלחמה שהתבטאה גם בשכירת "מפוצצי מועדונים" שנשכרו על ידי צד אחד כדי להפריע למבלים במועדון בו ניגן המתחרה. ב-1960, כאשר הריתם אנד בלוז של ניו אורלינס איבד מהפופולריות שלו בארצות הברית, החלו האמנים הג'מייקנים להקליט בעצמם את גירסאותיהם לשירים אלו. סגנון הסקא, שנקרא גם לעיתים "בלוז ביט", קיבל מהמנטו (שילוב של מקצב אפריקאי עם מלודיה אירופאית) את המקצב המיוחד, מהריתם אנד בלוז את הנגינה הקצבית של הגיטרה והתופים, אך במקצב מהיר ועליז יותר. את השפעת הג'אז על הסגנון אפשר למצוא בייחוד בהרכב האינסטרומנטלי שכולל כלי נשיפה (אם כי לג'מייקה מסורת ארוכה של תזמורות כלי נשיפה), פסנתר ובס בעלי תפקיד מרכזי. כמו כן, האלתורים הקיימים בסקא, גם הם מקורם בג'אז. מקור הביטוי סקא הוא כנראה אונומטופי. הגיטריסט ארנסט רנגלין סיפר כי הוא ומוזיקאים אחרים נהגו לכנות את הצליל המיוחד שהפיקו על ידי שפשוף מיתרי הגיטרה בעת הנגינה כ"סקאט, סקאט, סקאט". ישנם כאלו המאמינים שהשידורים המוקדמים של הג'אז ושל הרוק'נרול מתחנות הרדיו בארצות הברית פורשו בצורה לא נכונה על ידי חובבי המוזיקה הנלהבים ששמעו את המקצב אשר נוצר מאותות רדיו חלשים (כפי שנקלטו בחופי איי הודו המערבית) ויצרו את המקצב המיוחד אשר מחקה את אותם אותות. אחרים לעומתם, טוענים שאין כאן שום אי הבנה, וזוהי פשוט התגובה הג'מייקנית למוזיקה האמריקאית. הצליל של הסקא נולד בקינגסטון שבג'מייקה, באולפני חברות התקליטים סטודיו וואן ו-WIRL, על ידי מפיקים כמו דוד, ריד, פרינס באסטר ואדוארד סיגה (שהפך מאוחר יותר לראש ממשלת ג'מייקה). השינויים בסקא התפתחו במקביל לשינויים שהתפתחו במוזיקת הג'אז והרוק באמריקה. להקות סקא כמו הסקאטלייטס נהגו, לעיתים קרובות, לנגן גירסאות סקא אינסטרומנטליות למוזיקה אמריקאית ובריטית כמו שירים של הביטלס ומנגינות מסרטים. ב-1966-7, כשמוזיקת הפופ בארצות הברית הפכה לאיטית ורגועה יותר, הצליל של הסקא השתנה בהתאם וכך נוצר סגנון הרוקסטדי שנמשך עד עליית הרגאיי בשנת 1968. בתחילת שנות ה-60, הסקא הפך במהירות למוזיקה הפופולרית ביותר בג'מייקה ובעצם למוזיקה הרשמית. המפיקים ניסו להפיץ אותו גם מעבר לים ומספר אמני ולהקות סקא (כולל פרינס באסטר וג'ימי קליף) ייצגו את ג'מייקה ביריד העולמי שנערך בניו יורק ב-1964. לאנגליה היגר הסקא יחד עם המהגרים מג'מייקה שהחלו להגיע בתחילת שנות ה-60. להיט הסקא הראשון באנגליה היה "My Boy Lollipop" שבוצע על ידי מילי סמול ב-1964. הסקא צבר פופולריות בייחוד אצל הצעירים שהיו חסידי אופנת ה"מוד", פופולריות שנמשכה עד סוף שנות ה-60. במשך אותן שנים הוקלטו להיטים נוספים, חלקם שחוברו והושמעו בג'מייקה שנים מספר לפני כן ואף זכו שם להצלחה, על ידי אמנים ג'מייקנים כמו הסקאטלייטס, הפיונירס, פרינס באסטר ואחרים. שיא ההצלחה היה כשהזמר דזמונד דקר הגיע ב-1969 עם שירו "The Israelites" למקום הראשון במצעד הבריטי
Burro Banton - Man Quinep דה אוריג'ינל בנטון דופק קאמבק מטורף מטורף על הרידים השורף ביותר ששמעתי ב2006 - Intercom Reloaded! (הרידים המחודש במקור Here I Come של ברינגטון ליוי) אשכרה גרסת 2006 לBoomwadis! גדול גדול גדול. Ward21 - Aint No Fun אין מילים לתאר את הרמה הפסיכית של הדיג'יים הענקיים האלה, כל אחד בתורו שורףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף בצורה שלא תאמן! ענק ענק ענק ענק ענק ענק. חובה לשמוע. Burro Banton - Rise & Shine עוד brand new טיון של בורו, יושב על הJah Love Riddim הפעם בקונצ'נס סטייל! Lutan Fyah - My Voice יושב על הBloodSucker Riddim טיון חזק לגמרי.. נראה אם תצליחו לזהות מאיפה הבאס ליין של השיר..
