מסטיק בזוקה0
New member
שיר שכתבתי..אבא מתגעגעת
ישבתי מתחת לעץ הברוש שהיה בחצר הגדול שבצד השני של העיר, הצד האפל של העיר, כולם כבר ברחו, השאירו אותי שם לבד, מתחת לאיזה ברוש, מקשיבה לשקט, לשקט שאינו שקט לעולם, ולרגעים הרגשתי כמו הילדה של פעם, ללא דאגה, מתכרבלת בתוך עצמי, בתוך מגע ידיו של אביו, בתוך עורה הרך של אמי.
שם מוגנת ממכה ששרטה את הלב, מרוע של אנשים, ממבט זעום, מתחת לעץ הרגשתי איך עליו נושרים עליי, מכסים אותי בשאריות של החיים, מכסים אותי בשמיכה הדקיקה של פעם, שאימא כיסתה אותי שרק ינקתי מתוכה, וזה מרגיש לי חם אך גם מנוקר כי המציאות דופקת בדלת כל יום, מזכירה לי שאני בצד האפל של העיר, עם געגועים לפעם, לאבי, ליחד של משפחתי, ורק נשאר לי להביט אל עבר האופק, לחפש את אותם רגעים קטנים שיעירו את לבי, שיתנו לי לאחוז בתקווה, כי התקווה ארוזה בתוך מתנה שנעולה בקוד סודי שחמק מבין אצבעותיי והשאיר אותי בתוך הזיכרונות שרצים בראשי כמו מכונת שיכפול, כמו עוד סרט נע, אך לסרט אין סוף טוב, והדמעות כן גם הן לא יכולות להיות נקיות וזכות כמו פעם, כי התלכלכתי בחיים, והצד האפל של העיר מעיר אותי כל פעם למציאות ששם רק הזיכרון נשאר.
ישבתי מתחת לעץ הברוש שהיה בחצר הגדול שבצד השני של העיר, הצד האפל של העיר, כולם כבר ברחו, השאירו אותי שם לבד, מתחת לאיזה ברוש, מקשיבה לשקט, לשקט שאינו שקט לעולם, ולרגעים הרגשתי כמו הילדה של פעם, ללא דאגה, מתכרבלת בתוך עצמי, בתוך מגע ידיו של אביו, בתוך עורה הרך של אמי.
שם מוגנת ממכה ששרטה את הלב, מרוע של אנשים, ממבט זעום, מתחת לעץ הרגשתי איך עליו נושרים עליי, מכסים אותי בשאריות של החיים, מכסים אותי בשמיכה הדקיקה של פעם, שאימא כיסתה אותי שרק ינקתי מתוכה, וזה מרגיש לי חם אך גם מנוקר כי המציאות דופקת בדלת כל יום, מזכירה לי שאני בצד האפל של העיר, עם געגועים לפעם, לאבי, ליחד של משפחתי, ורק נשאר לי להביט אל עבר האופק, לחפש את אותם רגעים קטנים שיעירו את לבי, שיתנו לי לאחוז בתקווה, כי התקווה ארוזה בתוך מתנה שנעולה בקוד סודי שחמק מבין אצבעותיי והשאיר אותי בתוך הזיכרונות שרצים בראשי כמו מכונת שיכפול, כמו עוד סרט נע, אך לסרט אין סוף טוב, והדמעות כן גם הן לא יכולות להיות נקיות וזכות כמו פעם, כי התלכלכתי בחיים, והצד האפל של העיר מעיר אותי כל פעם למציאות ששם רק הזיכרון נשאר.