שיר שכתבתי הבוקר ורציתי לשתף...

מעין686

New member
שיר שכתבתי הבוקר ורציתי לשתף...

יום ועוד יום


בכול בוקר קמים עם מחשבה שהיום
ובערב במחשבה שמחר
בחג ושבת הראש רק חושב
אילו לא הינו עכר

לא מבינים את התהפכויות הלב
כאשר נפגשים משפחה
הם מחייכים אך לא מפנימים
שבכול יום ממתינים לשיחה

הזמן עובר
בלב יש מקום
כרגע החור
יושב ריק

הראש משלים "אילו רק היה עם..."
אך הזמן עובר ועוד אין
אומרת מזל טוב על עוד לידת חברים
הם לא רואים שסובלים

עוד יום עובר... ועוד
הזיוף בחיוך כבר חש אמיתי
ממתינה לשיחה ולא מאמינה
שיגיע לטלפון שלי

"אני מקוננת" חברה מספרת
קונה בגדים לתינוק
"בקרוב יגיע, אני אהיה מוכנה"
ורק לי זה עוד רחוק

לא מבינים מה אני עוברת
שאני מכינה בכול יום את הלב
לא מבינים למה אני נסגרת
לא מבינים את הכאב

בעלי לצידי כעוגן
מחזיק בי יציבה מול הגלים
הכאב שאני חשה כואב לו
כך יחד עוברים הימיים


מעין
 
הי מעין

נוגע ללב.
הייתי שם,בדיוק שם. החברות הממתינות אימצו ואני- מחכה ומחכה ומחכה
וכשאיחלו לי בפורום שיגיע גם אלי - ממש לא האמנתי.
ואחרי תלאות כאלה ואחרות,שנה ועשרה חודשים מיום החתימה בעמותה[שכבר איננה] הבאתי את מחמדי הביתה.
עצה-
החיים משתנים. דברים שאת יכולה לעשות היום- לא תוכלי כשיגיע הילד. ומחכים לך אתגרים.. אז עשי כל מה שבא לך ,עכשיו- החל מריצה סביב השכונה ועד גיחה לח"ול.כל מיני כיופים שלא דווקא מצריכים את ארבע קירות הבית שלכם.. כאמור אחר כך לא הכל תוכלי,תהיי עסוקה 24/7 .
ועוד עצה- כדאי לא לאבזר חדר מדוגם. הילדים באים אלינו מעולם דל בגירויים צבעוניים,וצבעוניות יתר ועושר פריטים הם 'התנפלות' גדולה מדי על המוח הקטנטן ומכניסים לחוסר שקט.צבעי קירות בצבעי לבן או פסטליים שקטים.

הזמן תמיד עובר,ובסוף תכתבי כאן שזהו זה- את אמא!
שנה טובה עם בשורות טובות. <3
 

מעין686

New member
ריגשת אותי

פה אני תמיד חשה את החיבוק החם מכולם!
אני מקשיבה לעצה שלך וקובעת צימר לי ולבעלי שהרבה זמן אני בהתלבתות אם לסגור או לא...
רעיון טוב לגבי החדר של הילד, להשאיר אותו כמקום רגוע וחמים!
תודה ושנה טובה!!!
 

Noga Lavie

New member
החלק החשוב הוא שהימים עוברים

יום ועוד יום. נצח שאינו נגמר. ופתאום, בבת אחת, הנצח מסתיים.
כל השאר - מה שחייכנית כתבה.
 

KallaGLP

New member
כבר כתבו לך דברים נכונים וחכמים,

אז נותר רק להציע חיבוק.
 

אבי351

New member
ריגשת אותי מאוד בקרוב בקרוב זה יגיע עברתי בזמנו את

מה שאת עוברת כמו רכבת הרים ממש ובסוף הרגע המרגש ככ הגיע וגם לך הוא יגיע
 

מעין686

New member
תודה!

מחזק אותי הידיעה שאני לא לבד ושבקרוב גם אני אתמוך במי שעוד בדרך!
 

נוני261

New member
כל כך מבינה


הי מעיין -או ההמתנה לטלפון -בכל פעם שראיתי את הקידומת של העמותה קפצתי וליבי נפל כשהיה מדובר בניירת כזו או אחרת. מבחינתי אז -חייתי חיים מקבילים -אחד העבודה , החברים משפחה, השני -ההמתנה. ראיתי רק ילדים מול העיניים (ועוד הייתי אז מחנכת ביסודי ) ולא רציתי לראות ילדים. זר לא יבין .ובכל פעם שחשבתי שהנה משהו זז, הלכתי צעד אחורה (היו עיכובים שונים) ואז מגיע הטלפון .

* אני זוכרת שבערך שבוע או שבועיים אחרי שחזרתי עם בני לארץ התקשרו אלי מהעמותה -כשראיתי על הצג את המספר בשניות הראשונות חשבתי לעצמי אני לא מכירה מישהו מאיזור חיוג זה....:)
חיבוק !
 

מעין686

New member
תודה!

אני הכי מבינה את הקושי לראות ילדים כול היום בעבודה! אני אחות ובזמן שהייתי בטיפולים עבדתי במחלקת נשים בהשגחה לפני לידה ועכשיו שאני בסוף התהליך וממתינה לטלפון אני עובדת בטיפת חלב!
העו"ס התקשרה יום אחרי שמילינו טופס ציפיות רק לוודא כתובת מגורים! בקושי הצלחתי לנשום עד שלא אמרה שזה "לא השיחת טלפון"
כיף ומרגיע לקבל פה חיבוק מאנשים שהכי מבינים ובעיקר לשמוע שהשיחת טלפון (ואיתו הילד שלי) בסוף יגיע!
&nbsp
 
למעלה