שיר שכתבתי.. לא י´דעת אם ממש טריגרי

שיר שכתבתי.. לא י´דעת אם ממש טריגרי

Crying over the loss of a sister Crying as she’s swept by the tide, Crying over the loss of a sister I’m crying my heart out tonight. Crying over the loss of a sister For my secrets she kept deep inside, With one last breath our memories-broken One more tear for a friendship that died. I’m crying over the loss of a sister Who is never again to shout out my name, Crying for a trust she’s sees as broken While in here I am still just the same. Crying over the loss of a sister Who for years seemed to be all I’ve known, Through the rough years kept firmly together But for now anger turned her into stone.
 
יש לך כשרון... :)

הייתי צריכה לקרוא את השיר כמה וכמה פעמים בכמה וכמה הזדמנויות בכדי להבין את היופי שלו... ואני חושבת שאני אקרא אותו עוד כמה פעמים בכדי לנסות להבין יותר... נשמע כאילו יש הרבה מאוד מאחורי השיר הזה... ואם תרצי זה בהחלט המקום לכתוב על כך... בכל מקרה מאוד אהבתי!!
 
תודה :)

מאוד חשובות התגובות דברים שאני כותבת, זה עוזר המון.. האמת שיש שני סיפורים.. אחד זה הסיפור המקורי שהוביל אותי לכתוב את השיר.. הסיפור המקורי הוא שאיבדתי את החברה הכי טובה שלי שהיתה כמו אחות בשבילי במשך ארבע שנים שהיו בשבילי השנים הכי קשות בחיים שלי שעברתי בהן כל כך הרבה ולמדתי והתבגרתי כל כך הרבה והיא היתה שם בשבילי לכל אורך הדרך.. כשאני אומרת איבדתי אותה אני לא מתכונת לגמרי.. -פשוט רבנו ואין בינינו קשר יותר ..ועד כמה שזה חבל לא נראה לי שאפשר לשנות זאת כרגע.. בדיוק הסתץכלתי באלבום תמונת וראיתי תמונה שלנו ביחד מהמסיסת סיום וזה גרם לי לחשוב. אבל עכשיו ככל שאני קוראת את השיר יותר ויתר אני יכולה למצוא בו עוד משמעויות.. וחוץ מלאבד את החברה הכי טובה נראה לי שהשיר גם מדבר קצת על הקשר שלי עם עצמי, כל מה שקרה לי, איך שאיבדתי את העצמי הקטנה דרך כל הכעס והבכי.. אני לא יודעת אם אני יכולה עכשיו להרחיב בנושא הזה.. אולי אחר כך..
עוד פעם תודה.. ו
 
כוכב יקרה ../images/Emo41.gif

קחי את הזמן ודברי כשתהיי מוכנה. בינתיים, תזכרי רק שאנשים משתנים עם הזמן, אך זיכרונות של קשר משמעותי לא נמחקים. ולפעמים, עם חלוף הזמן, יש יכולת לשוב ולדבר, להתייחס אחרת למריבות ישנות ואף להשלים.
 
הקטע הוא...

שדווקא אני שתמיד הייתי נוטה לאבד פרופורציות הסתכלתי על דברים בצורה הגיונית ואחרים הם אלה שאיבדו פרופורציות.. זה מוזר כשזה קורה וזה מדכא.. אפילו קשה לי להגיד את זה כי אני מרגישה כאילו שאני אומרת משהו רע עליה ואז אני מרגישה רע.. אוףףף
אני מבולבלת
 
ברוכה הבאה אם כך

את אנושית כמו כולנו וגם לך מותר לאבד פרופורציות, כמו לכולנו... זה בסדר, בעיקר אם יש אומץ אחר כך להודות בזה ולדבר על הדברים, ליישר הדורים.
 
למעלה