שיר שכתבתי
אז לא הייתי פה הרבה וגם זה היה מזמן..
ביום הזיכרון האחרון היה לי מאד קשה. אבי נהרג בשירות מילואים כשהייתי קטנה
ולעבור את היום הזה בלי אמא שלי היה קשה מנשוא
תמיד כתבתי שירים עליו
לפני שנתיים לצערי התחלתי לכתוב שירים גם עליה,
ובאותו יום רק רציתי לכתוב משהו קצר על שניהם. ועליי. בלעדיהם.
והייתם לי שניים
כמו שכתוב בספרים.
אחד מלטף והשנייה מנשקת.
אחת מביטה והשני מתגאה.
חמש שנים של הקפה מלאה
וזה כל מה שילד צריך כדי להרגיש מוגן בעולם הזה.
ואתה שחררת.
כבר לא מלטף, כבר לא מתגאה.
לנסיכה אין עוד כתר
ומלכי אבד במצולות
כבר לא זוכרת אותך,
לא באמת.
והיית לי אחת.
אחת מלטפת ואחת מנשקת
אחת מביטה ואחת מתגאה
והיית לי כשניים.
כזיכרון עמום וכהווה נוכח
ונשמת עליי תפילות אהבתך.
שבע עשרה שנים של הקפה חסרה
וזה כל מה שילד צריך כדי להרגיש שלא הכל אבוד בעולם הזה.
ואת, שחררת מכבלייך
ליפה, המכושפה, אין עוד דמעה
ומלכתי חברה לעבר במצולות.
כבר לא זוכרת אותי
לא באמת.
אז לא הייתי פה הרבה וגם זה היה מזמן..
ביום הזיכרון האחרון היה לי מאד קשה. אבי נהרג בשירות מילואים כשהייתי קטנה
ולעבור את היום הזה בלי אמא שלי היה קשה מנשוא
תמיד כתבתי שירים עליו
לפני שנתיים לצערי התחלתי לכתוב שירים גם עליה,
ובאותו יום רק רציתי לכתוב משהו קצר על שניהם. ועליי. בלעדיהם.
והייתם לי שניים
כמו שכתוב בספרים.
אחד מלטף והשנייה מנשקת.
אחת מביטה והשני מתגאה.
חמש שנים של הקפה מלאה
וזה כל מה שילד צריך כדי להרגיש מוגן בעולם הזה.
ואתה שחררת.
כבר לא מלטף, כבר לא מתגאה.
לנסיכה אין עוד כתר
ומלכי אבד במצולות
כבר לא זוכרת אותך,
לא באמת.
והיית לי אחת.
אחת מלטפת ואחת מנשקת
אחת מביטה ואחת מתגאה
והיית לי כשניים.
כזיכרון עמום וכהווה נוכח
ונשמת עליי תפילות אהבתך.
שבע עשרה שנים של הקפה חסרה
וזה כל מה שילד צריך כדי להרגיש שלא הכל אבוד בעולם הזה.
ואת, שחררת מכבלייך
ליפה, המכושפה, אין עוד דמעה
ומלכתי חברה לעבר במצולות.
כבר לא זוכרת אותי
לא באמת.
