ש י ר ו ש ש
New member
שיר שרשמתי מתאר בתמצית את ההרגשהשלי
שריטות בידים. הדם התערבב עם דמעות. פעם הדמעת לא היו יוצאת ,היום כבר אין להן כוח להתאפק כמו שלי כבר אין כוח לחיות. יום עובר ויום עוד באה ולאט לאט המסכה נדבקת לפרצופי. המסכה הפכה להיות אני. כבר אין רצון לאכול,אין רצון לנשום. כול כך הרבה לא דיברתי וכשאני רוצה אני כבר לא יכולה לדבר. אז המילים נתקעות בניגוד לדמעות שזורמות וזולגות. עכשיו אני חייבת לומר מה קרה אבל אני שותקת במבוכה. רק אומרת בשקט איזה המצאה שבאה לי לראש. והדמעות ממשיכות לרדת. לרגע כול הסיטואציה נראית כמו סרט אימה,סרט עצוב,סרט שרוב האנשים ישנאו. נושמת נשימה עמוקה ואיכשהוא אומרת לעצמי תרגעי היא לא מבינה. היא לא מבינה וגם לא תבין. אז למה כול כך להתאמץ לנסות להגיד לה שמתפורר לך הלב?למה להתאמץ ולנסות לומר שכבר שנים שכואב לך ואף אחד לא שם לב?שכבר שנים שאת בוכה כי אף אחד לא אוהב? היא תמיד היתה אהובה,היא אף פעם לא הרגישה בודדה,היא תמיד חייכה והיתה שמחה....רגע זאת אני או המסכה? אז היא לא תבין ואני תמיד אשמור בלב,שעוד שניה גם הוא עוזב. בה ביי ילדה.וביי ביי לב. את והמסכה יכולות ללכת במילא אף אחד לא אוהב.
שריטות בידים. הדם התערבב עם דמעות. פעם הדמעת לא היו יוצאת ,היום כבר אין להן כוח להתאפק כמו שלי כבר אין כוח לחיות. יום עובר ויום עוד באה ולאט לאט המסכה נדבקת לפרצופי. המסכה הפכה להיות אני. כבר אין רצון לאכול,אין רצון לנשום. כול כך הרבה לא דיברתי וכשאני רוצה אני כבר לא יכולה לדבר. אז המילים נתקעות בניגוד לדמעות שזורמות וזולגות. עכשיו אני חייבת לומר מה קרה אבל אני שותקת במבוכה. רק אומרת בשקט איזה המצאה שבאה לי לראש. והדמעות ממשיכות לרדת. לרגע כול הסיטואציה נראית כמו סרט אימה,סרט עצוב,סרט שרוב האנשים ישנאו. נושמת נשימה עמוקה ואיכשהוא אומרת לעצמי תרגעי היא לא מבינה. היא לא מבינה וגם לא תבין. אז למה כול כך להתאמץ לנסות להגיד לה שמתפורר לך הלב?למה להתאמץ ולנסות לומר שכבר שנים שכואב לך ואף אחד לא שם לב?שכבר שנים שאת בוכה כי אף אחד לא אוהב? היא תמיד היתה אהובה,היא אף פעם לא הרגישה בודדה,היא תמיד חייכה והיתה שמחה....רגע זאת אני או המסכה? אז היא לא תבין ואני תמיד אשמור בלב,שעוד שניה גם הוא עוזב. בה ביי ילדה.וביי ביי לב. את והמסכה יכולות ללכת במילא אף אחד לא אוהב.