שיר

[אשבל1]

שיר

[URL]https://www.facebook.com/tolaatsf/photos/a.1429281590634575.1073741827.1429275400635194/1580482905514442/?type=1&theater[/URL]

אני אוהבת לשתף כאן בשירים שנגעו בי...
אשמח לשמוע אם אתן אוהבות שירים, מתחברות.. ?

 

[mykal]

לא ניתן לפתוח. חבל.

 

[אשבל1]

אני אעתיק את השיר ואצרף שוב קישור, אולי יעבוד

הד
סיגל בן יאיר

לִמַּדְתְּ אוֹתִי לֹא לִבְכּוֹת בְּצַעֲרִי,
לַחְשֹׁק שִׁנַּיִם וְלַעֲצֹר לִפְנֵי
שֶׁהָאָבָק יִבְעַר תַּחַת רַגְלַי. חִבַּקְתְּ
אוֹתִי מְעַט כְּדֵי שֶׁאֶתְגַּעֲגֵעַ
לְכָל מַגַּע יָד, אַטֶּה רֹאשׁ לְכָל
לִטּוּף. לֵב רְפָאִים יֵשׁ לָךְ. וּכְשֶׁאֲנִי
מַקְשִׁיבָה לְקוֹלִי שֶׁהָפַךְ לְקוֹלֵךְ
אֲנִי שׁוֹמַעַת הֵד. אֵינִי מַבִּיטָה עוֹד
לְאָחוֹר. רְאִי אוֹתִי עַכְשָׁו, אֲנִי סַךְ כָּל
עֲבָרַי.

https://www.facebook.com/tolaatsf/p...275400635194/1580482905514442/?type=1&theater

 

[אשבל1]

אגב אני בוכה הרבה

חשוב למצוא דרך לפרוק כאב...

 

[mykal]

ההדהוד, הוא כ"כ חזק

שאני והדי מתחברים מחדש.
מענין --וקשה,
זה מזכיר לי רגע שנבהלתי,
הייתי בבית הורי, וניקיתי את הבית , הרבה שנים אחרי שאמא נפטרה,
ולבשתי איזה חלוק שלה, ושמתי על השיער מטפחת שלה,
התכופפתי וניקיתי את האמבטיה--כשהתרוממתי, זה היה ישר לתוך המראה,
נבהלתי וצעקתי אמא--פתאום ראיתי אותה וזו הייתי אני.
(אני בכלל די דומה לאבא) --כ"כ נבהלתי, כן, ההדהוד זה שאני הוא עברי.
מדהים.
אגב, אני בוכה הרבה,
ועכשיו עם מציאות חיי--אני בוכה יותר. אבל 'שלא יראו'
כלפי חוץ (בעיקר למשפחה) נעשיתי פלדה--סוג של צביעות?
באמת שלא--לא יודעת מה לעשות אחרת.

 

[אשבל1]

למה צביעות?

גם אצלי זה כך, זו מעין הגנה על הסובבים, שלא יחוו את הכאב שלנו... כלומר שלא יכאב להם שלנו כואב.. יחד עם זאת אני חושבת שיש הקלה גדולה בלמצוא מישהו או מקום, גם כמו הפורום הזה שם אפשר לשתף, לפרוק , לא להישאר לבד עם הכאב...

 

[mykal]

 

[סנטה רוזה6]

מלאא זמן לא כתבתי

אז זה נורמלי לבכות לעצמי אה? כבר חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר....

 

[אשבל1]

הי סנטה רוזה, נראה לי נורמלי מאוד...

יחד עם זאת תמיד את מוזמנת לשתף אותנו ...

מה שלומך?

 

[סנטה רוזה6]

אני בסדר אין תלונות

משום מה בתקופה האחרונה הגעגועים מטורפים..
החוסר המטורף סביב גידול הילדים. הרצון שאמא תכיר אותם ושהם יכירו אותה..
מעניין למה אבל אני "כותל" לאנשים קרובים (מאז ומתמיד הייתי-אמא תמיד אמרה לי שזו מעלה וחסרון שלי)
ולא מרגישה שאני משתפת מישהו במה שקורה איתי..
מצד אחד רוצה שלא יחשבו שהכל סבבה אצלי אבל ה"אופי הדפוק" שלי לא מאפשר לי

בראש השנה איחלתי לעצמי שתהיה שנה של קיטורים-שנה שאלמד לקטר בה.. לא נראה לי שזה מצליח לי.........

 

[אשבל1]

אני מאוד מזדהה עם הדברים שכתבת..

אולי צריך למצוא תחילה אדם אחד שיהיה נוח לשתף בקיטורים ומשם אולי יהיה נוח להמשיך לשתף אחרים, בכל מקרה את תמיד מוזמנת לשתף אותנו כאן.. גם אם זה חוזר על עצמו..כך אני מאמינה זה אצל רובנו..