פילוסוף רוחני33
Well-known member
הימים היו חמים
אני זוכר אותם היטב
זיכרון רחוק ומוזר מרוב קושי
כולנו היינו יושבים ולפעמים מסתובבים בבית
סמוקים מאימת ייאוש
כפצועים באש הלוהטת של הזמן העובר
כולם היו עייפים
כאילו עשו עבודה קשה ומפרכת
כמעט לא דיברו ולא זזו ממקומם
נשים היו מנופפות בלי הרף במניפות גדולות
יושבות כל היום מול החלון
ומנסות לתפוס את הרוח שתצנן אותן מעט
הרוח הכתה במצחים הנרצחים לנצחים
שכמו העלו מידה במדחום
והתקווה למצוא תקווה
קיננה בכל הלבבות
כמו כינה שזוהמה בחוסר אונים
אני זוכר אותם היטב
זיכרון רחוק ומוזר מרוב קושי
כולנו היינו יושבים ולפעמים מסתובבים בבית
סמוקים מאימת ייאוש
כפצועים באש הלוהטת של הזמן העובר
כולם היו עייפים
כאילו עשו עבודה קשה ומפרכת
כמעט לא דיברו ולא זזו ממקומם
נשים היו מנופפות בלי הרף במניפות גדולות
יושבות כל היום מול החלון
ומנסות לתפוס את הרוח שתצנן אותן מעט
הרוח הכתה במצחים הנרצחים לנצחים
שכמו העלו מידה במדחום
והתקווה למצוא תקווה
קיננה בכל הלבבות
כמו כינה שזוהמה בחוסר אונים