שיר

irisshay

New member
שיר



התהום שהותרת, תיוותר שם לעד. ואיך יתכן, שעל משכנך,עתה ניצב גלעד. ומדוע גופף החמים האיתן, הפך מזון, כל זוחלי הגן. ומה התוחלת, היכן אותו, ``שם``? מעבר לתכלת או מתחת לים? רבות השאלות, התהיות, הדאגות. ואיה מענה...? לא בספרים, לא בתחינות ודי לאגדות מאוסות. גם גופי כבר מגחך לדמעות. המבקשות הריסים, לחצות, ומילותי כה עמוקות עד ש-פי, לא נותר, רק בועות. זה המוות, זו החידה, במי הוא פוגע, בי או בך? מתגעגעת ואוהבת, עד כלות הנשימה, אליך נשמה אבודה. כתבתי עכשיו, מה לעשות שהזכרונות קשים במיוחד בלילות? סליחה אם אישי מידי אבל לצערי, אני מבינה שרבים כאן בפורום, שותפים לאותה הרגשה.
 
מקסים!!!!!!



אני בדרכי למיטה קצת עייפה... אבל מה שכתבת דורש תגובה... כתוב יפה ונוגע עמוק בפנים. הגיג לילה : בקצה מערות שוכנות נשמות... נשמות אבודות נשמות דואבות... נשמות עם געגועים נשמות עם ריגושים... נשמות כל המתים... ונשמות געגועי החיים...
 

*קסנדרה

New member
עצוב ומרגש



אם בזכרונך הוא אין נשמתו אבודה התחזקי בלילות וזכרי בימים אנחנו איתך קסנדרה
 
יקירה...



אינך צריכה להתנצל על כתיבת יצירה... היותה אישית רק מוסיפה לזה פאן חד וכואב ההזדהות היא כנה ומשאירה נשמה ערומה ואני מניחה כי מצידך יותר קשה לחשוף בפנינו את שירך שניתן כאן גם לתת לו הגדרה אחרת - רגש ! תהיה נשמת אביך צרורה בצרור החיים... דרך רגשותיך, אהבתך ושיריך... אשרי אביך שזכה לבת נפלאה כמוך ענבל
 
למעלה