שישים שניות על פעם ראשונה...
היי, אני בשנות העשרים המאוחרות נשוי כחמש שנים, והזמן עובר. לפני כמה חודשים פגשתי במקרה את אשתו של חבר שלי. לכל אחד יש את אשת החלומות שלו. המושלמת, היפה, המשקיעה - בשבילי, תמיד זו הייתה היא. עם מבט כזה חצי חרמן וחצי בתולי, ותעוזה שלא נגמרת. בהתחלה לא כל כך הבנתי מה היא רוצה ממני. אולי אני סתם מדמיין. אולי זה נדמה לי כי אני רוצה אותה. ויום אחד דיברנו בטלפון במקרה, גלשנו לשיחה אינטימית יותר, ואז היא אמרה לי את זה. "אני אוהבת סקס", היא אמרה. ככה פשוט, בלי להתחבא. הייתי בשוק. עד אז בחיים לא בגדתי באשתי. ופתאום זה כל כך קרוב אליך, מלטף אותך, ועוד זאת שתמיד חלמת עליה. וככה במשך תקופה של חודשים היינו יוצאים לבלות. שני אנשים נשואים, אבל לא זה לזו, ואתה יורד לה, והמוח שלך אומר לך: "רבאק, אשה נשואה, לחבר שלך, בהריון. אתה ממש דפוק"... אבל אתה ממשיך כי זה חזק ממך, חזק מכל מה שידעת, עד כה. המים הגנובים, שלא ייראו אותנו, הסקס החפוז על סלע ביפו בחוף הים, באמצע החורף, כשמזוית העין אנחנו רואים את הזוג שצופה בנו מרוגש. ההרגשה הזו של לשבור את כל המוסכמות, אני שכל כך לא כזה... ואז קרה האסון. התאהבתי. לא רציתי, לא ציפיתי לזה. אבל זה קרה. תלי הודעה מוקדמת, סיכול ממוקד של הלב שלך. התאהבתי באשה, שנמצאת בחודש החמישי להריונה השלישי. לך תדע מה זו אהבה. אני זוכר ששמעתי אז לראשונה, את השיר של אייל גולן "אולי בזמן אחר...". עצרתי את הרכב באמצע כביש החוף, ובכיתי. לראשונה אחרי עשר שנים, בכיתי כמו ילד. הסוף אגב, ברור. היא חזרה אליו, יישרה קו. נו אדיוט, מה חשבת... ואני, אוסף את פיסות הלב הקטנטנות שלי, והולך לחודש מילואים. עם בעלה אגב, שגם הפעם יישן במיטה שלידי. חבל.
היי, אני בשנות העשרים המאוחרות נשוי כחמש שנים, והזמן עובר. לפני כמה חודשים פגשתי במקרה את אשתו של חבר שלי. לכל אחד יש את אשת החלומות שלו. המושלמת, היפה, המשקיעה - בשבילי, תמיד זו הייתה היא. עם מבט כזה חצי חרמן וחצי בתולי, ותעוזה שלא נגמרת. בהתחלה לא כל כך הבנתי מה היא רוצה ממני. אולי אני סתם מדמיין. אולי זה נדמה לי כי אני רוצה אותה. ויום אחד דיברנו בטלפון במקרה, גלשנו לשיחה אינטימית יותר, ואז היא אמרה לי את זה. "אני אוהבת סקס", היא אמרה. ככה פשוט, בלי להתחבא. הייתי בשוק. עד אז בחיים לא בגדתי באשתי. ופתאום זה כל כך קרוב אליך, מלטף אותך, ועוד זאת שתמיד חלמת עליה. וככה במשך תקופה של חודשים היינו יוצאים לבלות. שני אנשים נשואים, אבל לא זה לזו, ואתה יורד לה, והמוח שלך אומר לך: "רבאק, אשה נשואה, לחבר שלך, בהריון. אתה ממש דפוק"... אבל אתה ממשיך כי זה חזק ממך, חזק מכל מה שידעת, עד כה. המים הגנובים, שלא ייראו אותנו, הסקס החפוז על סלע ביפו בחוף הים, באמצע החורף, כשמזוית העין אנחנו רואים את הזוג שצופה בנו מרוגש. ההרגשה הזו של לשבור את כל המוסכמות, אני שכל כך לא כזה... ואז קרה האסון. התאהבתי. לא רציתי, לא ציפיתי לזה. אבל זה קרה. תלי הודעה מוקדמת, סיכול ממוקד של הלב שלך. התאהבתי באשה, שנמצאת בחודש החמישי להריונה השלישי. לך תדע מה זו אהבה. אני זוכר ששמעתי אז לראשונה, את השיר של אייל גולן "אולי בזמן אחר...". עצרתי את הרכב באמצע כביש החוף, ובכיתי. לראשונה אחרי עשר שנים, בכיתי כמו ילד. הסוף אגב, ברור. היא חזרה אליו, יישרה קו. נו אדיוט, מה חשבת... ואני, אוסף את פיסות הלב הקטנטנות שלי, והולך לחודש מילואים. עם בעלה אגב, שגם הפעם יישן במיטה שלידי. חבל.