Zadig
Well-known member
יוצא לפעמים בשישי שאני יושב שעות בהמתנה לשעה 20:00 בקיץ
כדי לצאת לטיול היומי שלי, טיול צנוע עם עצמי.
אין לי ציפיה לפגוש אף אחד,
ובכל זאת, תמיד נדחפים לי אנשים.
אז תמיד תחילתו של הטיול זה הליכה מעשית אל נקודה
שנראית לי הכי משוחררת.
בשישי הזה התרחש האיפטאר של המוסלמים בחגם,
ולמזלי השעה המאוחרת של גיחתי העיפה את הרוב הביתה.
והיתה משפחה אחת עליזה במיוחד מאחורי,
והתחברתי אליהם בגלל המוסיקה הרועשת שהשמיעו,
בציוד לא מקצועי, הצלילים נשמעו איום ונורא.
אז הם שמעו שירים עליזים בערבית, טכנו מערבי,
ועוד כמה שירים ששרים איתם,
אז הסקתי שהם כנראה גם מסוממים או שיכורים.
רק ההתעקשות שלי על הרב תרבותיות גרמה לי
להשאר בספסל ולהתחבר...
אחרי חצי שעה נשבר לי הזין מהרעש אז עשיתי סיבוב גדול
בכיוון היציאה.
היתה משפחה אחרת,
סידרו לעצמם שולחנות עמוסים, ומנורות רבות עוצמה,
אי אפשר היה להתחמק מהם כי הם בדיוק בכניסה/יציאה,
אז הצצתי בשקט שלהם.
היו שם רק מבוגרים ונשים מכוסות שחורים,
מדברים בניהם גברים בנפרד ונשים בנפרד.
במרחק כמה צעדים מהם היתה בחורה צעירה מדברת בפון,
היא כנראה עדיין בתולה,
אז לא משוחררת להתפרע ותקועה עם הזקנים השומרים.
אבל ממש ביציאה
היה שובל מכוניות נכנסות.
יש שטח פראי בהמשך והם בדרכם לשם.
עושים שם מסיבות טבע למרות שזה סוג של איזור תעשיה בסך הכל.
בתל אביב יש הכל
חלק ב'
הגעתי לשכונתי המעונה, אנשים מכונסים בבתים שלהם.
"האלימים" שומרים שבת, "האחרים" מכבדים אותם,
מין קוד לא כתוב.
אפילו אחד-לא-רגוע מהימים האחרונים כבר לא בחוץ,
צועק על האויר, מנהל איתו שיחה עצבנית, בשפה גסה, מאיימת.
הלילה הוא כנראה בבית שלו, שקט, מת ?
כבר בבוקר התקווה נגוזה, והאחד-לא-רגוע חזר לרחוב.
בזמן האחרון יש לו פון או משהו שנראה ככה,
הוא מתרכז לדבר אל המכשיר הזה כמו במכשיר קשר,
הוא חוזר כמה פעמים על אותה מילה או משפט בעצבנות גוברת.
אחרי שנרגע מזה הוא חוזר לדבר לאויר,
שיחות אינטמיות עם מישהו לא נראה.
זה הכל בגלל שלא נותנים לו משהו שהוא רוצה
או שאין לו כסף או שהוא מסומן,
לאף אחד לא אכפת.
גם לי לא, אבל אני מקובע ב"עליית הגג",
כך מכנים הערסים את הדירה שלי,
עובד, לא יכול לזוז לשום מקום והאחד-לא-רגוע מתחת לחלוני.
למה צריך את כל ההצגה הזאת והרי בסוף יתנו לו את הסמים;
"תלמד, ככה זה בפריפריה!" (כאילו "תעשה כבוד")
בתל אביב יש הכל
כדי לצאת לטיול היומי שלי, טיול צנוע עם עצמי.
אין לי ציפיה לפגוש אף אחד,
ובכל זאת, תמיד נדחפים לי אנשים.
אז תמיד תחילתו של הטיול זה הליכה מעשית אל נקודה
שנראית לי הכי משוחררת.
בשישי הזה התרחש האיפטאר של המוסלמים בחגם,
ולמזלי השעה המאוחרת של גיחתי העיפה את הרוב הביתה.
והיתה משפחה אחת עליזה במיוחד מאחורי,
והתחברתי אליהם בגלל המוסיקה הרועשת שהשמיעו,
בציוד לא מקצועי, הצלילים נשמעו איום ונורא.
אז הם שמעו שירים עליזים בערבית, טכנו מערבי,
ועוד כמה שירים ששרים איתם,
אז הסקתי שהם כנראה גם מסוממים או שיכורים.
רק ההתעקשות שלי על הרב תרבותיות גרמה לי
להשאר בספסל ולהתחבר...
אחרי חצי שעה נשבר לי הזין מהרעש אז עשיתי סיבוב גדול
בכיוון היציאה.
היתה משפחה אחרת,
סידרו לעצמם שולחנות עמוסים, ומנורות רבות עוצמה,
אי אפשר היה להתחמק מהם כי הם בדיוק בכניסה/יציאה,
אז הצצתי בשקט שלהם.
היו שם רק מבוגרים ונשים מכוסות שחורים,
מדברים בניהם גברים בנפרד ונשים בנפרד.
במרחק כמה צעדים מהם היתה בחורה צעירה מדברת בפון,
היא כנראה עדיין בתולה,
אז לא משוחררת להתפרע ותקועה עם הזקנים השומרים.
אבל ממש ביציאה
היה שובל מכוניות נכנסות.
יש שטח פראי בהמשך והם בדרכם לשם.
עושים שם מסיבות טבע למרות שזה סוג של איזור תעשיה בסך הכל.
בתל אביב יש הכל
חלק ב'
הגעתי לשכונתי המעונה, אנשים מכונסים בבתים שלהם.
"האלימים" שומרים שבת, "האחרים" מכבדים אותם,
מין קוד לא כתוב.
אפילו אחד-לא-רגוע מהימים האחרונים כבר לא בחוץ,
צועק על האויר, מנהל איתו שיחה עצבנית, בשפה גסה, מאיימת.
הלילה הוא כנראה בבית שלו, שקט, מת ?
כבר בבוקר התקווה נגוזה, והאחד-לא-רגוע חזר לרחוב.
בזמן האחרון יש לו פון או משהו שנראה ככה,
הוא מתרכז לדבר אל המכשיר הזה כמו במכשיר קשר,
הוא חוזר כמה פעמים על אותה מילה או משפט בעצבנות גוברת.
אחרי שנרגע מזה הוא חוזר לדבר לאויר,
שיחות אינטמיות עם מישהו לא נראה.
זה הכל בגלל שלא נותנים לו משהו שהוא רוצה
או שאין לו כסף או שהוא מסומן,
לאף אחד לא אכפת.
גם לי לא, אבל אני מקובע ב"עליית הגג",
כך מכנים הערסים את הדירה שלי,
עובד, לא יכול לזוז לשום מקום והאחד-לא-רגוע מתחת לחלוני.
למה צריך את כל ההצגה הזאת והרי בסוף יתנו לו את הסמים;
"תלמד, ככה זה בפריפריה!" (כאילו "תעשה כבוד")
בתל אביב יש הכל
נערך לאחרונה ב:
