שישי צהריים...

[Hadar design]

שישי צהריים...

יום שישי.
חודשיים ושלושה שבועות שאני לבד. בלעדיו.

יום שישי
שאני לבד לגמרי, אף אחד לא בא לישון אצלי (משפחה/חברים)
כולם מאוד עסוקים, וזה לגמרי בסדר מבחינתי
לא בא לי שיישתדלו בשבילי. להיות. לנסות למצוא לי עיסוקים.

זו המציאות.
אני לבד.
ואני צריכה להתמודד עם זה.
כי כל החיים קדימה יהיו לבד בלעדיו.

אז אני רוצה ללכת לים, ואין לי פרטנרים היום
כולם עסוקים, עסוקות, משפחה, ילדים, בילויים
יש לי כרטיסים חינם להופעה ואין מי שייצטרך אליי.
אז אני לא הולכת..... כי לא בא לי להיות שם לבד ולהרגיש את זה.

אני לא רוצה שיהפכו עולמות בשביל לבוא איתי
כל האנשים שאני אוהבת עסוקים, וזה לגיטימי
ואני מרגישה בודדה.

יום שישי. 12 בצהריים ואני רובצת על הספה
מחפשת חיים, מרגישה ריקנות, קינאה, בדידות
עצובה, מרירה, כועסת
ואין לי הרבה ברירות, כי זו מציאות חיי
הוא איננו, והוא לא יחזור על אף התשוקה שלי לכך
ואני לבד, ואהיה עוד הרבה זמן כך לבד
וצריכה בעצמי, בכוחותיי להעסיק את עצמי
עוד מעבר לכל מה שאני כבר עושה

ואזלו לי הכוחות.
שונאת את סוף השבוע הזה, אין בו דבר אחד נעים.
לבד.

 

[דנה אז]

שולחת לך כדי לחזק אותך. כל הכבוד לך על ההתמודדות, אכן צריך אט אט צעד צעד ללמוד לבנות לעצמך חיים אחרים, חייך שוב לא יהיו כשהיו.
לא פשוט, כל הימים המשפחתיים יותר הם לא קלים, ימי השישי, והחג, אבל הזמן מרכך את ההתמודדות ומתרגל אותנו.

 

[Hadar design]

תודה דנה.. את תמיד כאן כדי להגיד מילה טובה