שיתוף ופריקה
שלום בנות יקרות,
לפני חודשיים עברתי גרידה באסף הרופא, שבוע 19 ומאז ההרגשה היא כאילו אני על "אוטומט". לכאורה הכל בסדר וכולם סביבי חושבים שאני אחרי המבול אבל בפנים אני מאד שבורה וחושבת שלא התפניתי עדין להתמודד עם האובדן.
קצת על עצמי- בת 45 וחצי, נשואה+4 ילדים בני 18, 14, 12 , 5. את שלושת ילדיי הראשונים הריתי באופן טבעי ומהיר ללא כל סיבוכים. את בתי הקטנה שכיום בת 5 הריתי בעזרת IVF לאור בעיית זרע שנתגלתה. גם פה ההריון היה תקין והלידה עברה בשלום.
תמיד רצינו משפחה גדולה ואחרי שהקטנה נולדה וכבר הייתי בת 40 אמרנו שאם יהיה עוד הריון יותר מנשמח אך לא רציתי להעזר בטיפולים ונתתי לטבע לעשות את שלו.
כעבור חצי שנה הופתעתי לגלות שאני בהריון נוסף טבעי אך עד מהרה התברר שהוא חוץ רחמי ועליי לקבל זריקות להמיסו. אחרי אשפוז של מספר ימים וחודשיים עד להתאפסות הבטא ומאחר והקטנה הייתה עוד תינוקת החלטתי לשים התקן מירנה.
לפני כשנה וקצת החלטתי להוציא את ההתקן לאור בדיקות הורמנליות שעשיתי שלפיהם סיכויי להקלט להריון טבעי הוא אפסי (כך בפירוש לדברי הרופא). אבל מה... מאז שהוצאתי את ההתקן היו לי 3 הריונות כימיים בהפרש של חודשיים זה מזה. כמובן שהרופא שלי נדהם כל פעם מחדש אך הסביר שבגלל גילי איכות הביציות ירודה ולכן זה לא מתפתח.
במרץ האחרון תוך כדי שמירה על "ימים בטוחים" גיליתי (כבר לא להפתעתי) שאני בהריון בפעם הרביעית לאותה שנה. כמובן שחשבתי שגורל ההריון הזה יהיה כגורל קודמיו באותה שנה... להפתעתינו הרבה מאד מאד ההריון הלך והתפתח, הבטא עלתה בדילוגים יפים, דופק יפה בשבוע 6, שקיפות עורפית מדהימה (1 ל 7000), סקירת מערכות תקינה לחלוטין שהראתה בן מתוק וחלבון עוברי גם כן תקין מאד. בשבוע 18 הלכתי לבדיקת מי שפיר ללא פחד או חשש אצל פרופ ליפיץ המומלץ. את הבדיקה עשיתי כמובן מרצוני לאור גילי ולמרות שכל הבדיקות יצאו תקינות לגמרי. לא היה לי ספק בנחיצות הבדיקה.
הבדיקה עצמה עברה בסדר וללא כאבים. שכבתי והתפנקתי לי יומיים בבית ללא שום סימפטום חריג. לאחר יומיים הרגשתי אינטואיטיבית שמשהו לא תקין, הייתה לי תחושת בטן ואי נוחות רגשית. הלכתי למוקד בערב לבד כי בעלי היה בארוע ואז הסתבר לי שקרה הנורא מכל- אין דופק. נכנסתי לסטטיסטיקה הנוראית שעומדת כיום על אחת ל1000 בערך שהדיקור גורם למות העובר ברחם.
כאמור עברתי גרידה באסף הרופא, שוחררתי ללא מתן אנטיביוטיקה כי אני אלרגית להרבה סוגים אז לא רצו "להתעסק איתי". למחרת הגרידה חום גבוה מאד. טסנו לבית חולים מאיר ושם אבחנו ישר זיהום חמור ברחם. אושפזתי לעשרה ימים וטופלתי באנטיביוטיקות חזקות לוריד במשך כל שעות היממה. בתקופת האשפוז לא הספקתי לעכל את הדברים, הייתי עסוקה בבריאות של עצמי, ההחלמה מן הזיהום ודאגה לילדיי בבית שהתחילו את החופש הגדול בלי אמא בבית.
זהו. החופש עבר והקיץ אוטוטו עובר ואני בתקיעות ולא יודעת איך להתמודד. הכל עדיין בפנים עמוק. חשבתי ללכת לטיפול כדי לדבר על זה קצת... לא יכולה לדבר עם החברות או המשפחה. זה כמו "טאבו". כולם אומרים לי להתקדם... כאילו כלום לא קרה ויש לי כבר 4 ילדים והכל "נהדר".
סליחה על האורך ותודה רבה למי שקראה. עצם הכתיבה מאד מטהרת.תודה ורק בריאות!!!
שלום בנות יקרות,
לפני חודשיים עברתי גרידה באסף הרופא, שבוע 19 ומאז ההרגשה היא כאילו אני על "אוטומט". לכאורה הכל בסדר וכולם סביבי חושבים שאני אחרי המבול אבל בפנים אני מאד שבורה וחושבת שלא התפניתי עדין להתמודד עם האובדן.
קצת על עצמי- בת 45 וחצי, נשואה+4 ילדים בני 18, 14, 12 , 5. את שלושת ילדיי הראשונים הריתי באופן טבעי ומהיר ללא כל סיבוכים. את בתי הקטנה שכיום בת 5 הריתי בעזרת IVF לאור בעיית זרע שנתגלתה. גם פה ההריון היה תקין והלידה עברה בשלום.
תמיד רצינו משפחה גדולה ואחרי שהקטנה נולדה וכבר הייתי בת 40 אמרנו שאם יהיה עוד הריון יותר מנשמח אך לא רציתי להעזר בטיפולים ונתתי לטבע לעשות את שלו.
כעבור חצי שנה הופתעתי לגלות שאני בהריון נוסף טבעי אך עד מהרה התברר שהוא חוץ רחמי ועליי לקבל זריקות להמיסו. אחרי אשפוז של מספר ימים וחודשיים עד להתאפסות הבטא ומאחר והקטנה הייתה עוד תינוקת החלטתי לשים התקן מירנה.
לפני כשנה וקצת החלטתי להוציא את ההתקן לאור בדיקות הורמנליות שעשיתי שלפיהם סיכויי להקלט להריון טבעי הוא אפסי (כך בפירוש לדברי הרופא). אבל מה... מאז שהוצאתי את ההתקן היו לי 3 הריונות כימיים בהפרש של חודשיים זה מזה. כמובן שהרופא שלי נדהם כל פעם מחדש אך הסביר שבגלל גילי איכות הביציות ירודה ולכן זה לא מתפתח.
במרץ האחרון תוך כדי שמירה על "ימים בטוחים" גיליתי (כבר לא להפתעתי) שאני בהריון בפעם הרביעית לאותה שנה. כמובן שחשבתי שגורל ההריון הזה יהיה כגורל קודמיו באותה שנה... להפתעתינו הרבה מאד מאד ההריון הלך והתפתח, הבטא עלתה בדילוגים יפים, דופק יפה בשבוע 6, שקיפות עורפית מדהימה (1 ל 7000), סקירת מערכות תקינה לחלוטין שהראתה בן מתוק וחלבון עוברי גם כן תקין מאד. בשבוע 18 הלכתי לבדיקת מי שפיר ללא פחד או חשש אצל פרופ ליפיץ המומלץ. את הבדיקה עשיתי כמובן מרצוני לאור גילי ולמרות שכל הבדיקות יצאו תקינות לגמרי. לא היה לי ספק בנחיצות הבדיקה.
הבדיקה עצמה עברה בסדר וללא כאבים. שכבתי והתפנקתי לי יומיים בבית ללא שום סימפטום חריג. לאחר יומיים הרגשתי אינטואיטיבית שמשהו לא תקין, הייתה לי תחושת בטן ואי נוחות רגשית. הלכתי למוקד בערב לבד כי בעלי היה בארוע ואז הסתבר לי שקרה הנורא מכל- אין דופק. נכנסתי לסטטיסטיקה הנוראית שעומדת כיום על אחת ל1000 בערך שהדיקור גורם למות העובר ברחם.
כאמור עברתי גרידה באסף הרופא, שוחררתי ללא מתן אנטיביוטיקה כי אני אלרגית להרבה סוגים אז לא רצו "להתעסק איתי". למחרת הגרידה חום גבוה מאד. טסנו לבית חולים מאיר ושם אבחנו ישר זיהום חמור ברחם. אושפזתי לעשרה ימים וטופלתי באנטיביוטיקות חזקות לוריד במשך כל שעות היממה. בתקופת האשפוז לא הספקתי לעכל את הדברים, הייתי עסוקה בבריאות של עצמי, ההחלמה מן הזיהום ודאגה לילדיי בבית שהתחילו את החופש הגדול בלי אמא בבית.
זהו. החופש עבר והקיץ אוטוטו עובר ואני בתקיעות ולא יודעת איך להתמודד. הכל עדיין בפנים עמוק. חשבתי ללכת לטיפול כדי לדבר על זה קצת... לא יכולה לדבר עם החברות או המשפחה. זה כמו "טאבו". כולם אומרים לי להתקדם... כאילו כלום לא קרה ויש לי כבר 4 ילדים והכל "נהדר".
סליחה על האורך ותודה רבה למי שקראה. עצם הכתיבה מאד מטהרת.תודה ורק בריאות!!!
