שיתוף ושחרור קיטור
שלושה ימי מילואים בשבוע שעבר השאירו אותי די מיואש מהמצב של הצבא. גם כמילואימניק וגם כאזרח. המצב בעייתי בכ"כ הרבה בחינות, רובן נכונות גם לחברה הישראלית מחוץ לצבא (חברות ועסקים ומשרדי ממשלה וכו'), אבל בצבא זה קצת יותר מדאיג.
הנה קצת קיטור, בסדר די אקראי:
צבא שמנוהל בידי ילדים בני 20; כל האזרחים מצקצקים בלשונם כשהצבא לא עושה את העבודה שלו וכשנחשפת בינוניות כזו או אחרת. אבל כשהם עולים על מדים והופכים למילואימניקים, אז הם מכסת"חים בלי בעיה, אין להם כוח להתאמן ולרוץ, הם מחפפים ולא מקשיבים למה שצריך; צה"ל מקצץ באימונים ככה שאתה מגיע למצב שאתה פוגש את המכשיר שלך פעם בשנתיים או נוהג בנגמ"ש פעם בשנתיים, אתה לא זוכר כלום ולא בטוח בכלום. העיקר שמקרינים תחקירי בטיחות ומספרים על מפקד המילואים שנתבע בתביעה אזרחית; חיילים אומללים שלא מבינים מהחיים שלהם ועומדים בש.ג.; סיפורים על קיצוצים בבשר החי במקום במקומות שאפשר לקצץ בהם; תקציבים שמבוזבזים ברוב פאר בבסיסים שתכף יפונו; קצינים בכירים שמחליטים החלטות מטומטמות ומתזזים את החיילים שלהם על פני רבע מדינה על שטויות; מערכות מיושנות ומקרטעות ורקובות; בסיסים שנראים כאילו בנו אותם העותומנים, הכל שבור ומגעיל ועם אזבסט; אין זכרון ארגוני ככה שכל פעם שבעל תפקיד מתחלף (שזה קורה כל שנה-שנתיים) הכל משתנה והם צריכים ללמוד הכל מאפס, מה שגורם המוון פאשלות וטעויות; וחיילי מילואים שמתייחסים אליהם כמו חיילים על לוח, כאילו הזמן שלהם לא שווה כלום, ואח"כ כשאנשים מבריזים המערכת מאוד מתפלאת ונלחצת ומתעצבנת.
הכי עצבן אותי - מג"ד מילואים, שמעולם לא ראיתי אבל היה המפקד שלי (בעקרון) בתרגיל הזה, שכשהעזתי לשאול אותו מה עם שקי השינה שלנו (שהיו במיקום אחר משלנו בגלל פאשלות של המפקדים) נתפס עם המכנסיים למטה ונקט בטקטיקה הידועה של האשמת המאשימים - אמר שהוא לא נפרד מהציוד שלו (בניגוד אלינו), שהוא לא מכיר אותי ומי אני (אז מה אם בשעתיים שלפני כן הוא ישב לידי), וכששאלתי איפה הוא הולך לישון בלילה הוא אמר בלי למצמץ "אני הולך לישון טוב בקרית שמונה" (ידעתי מה הוא הולך להשיב, כי שמעתי אותו מדבר על זה, שאלתי בכוונה). וזה סא"ל בצה"ל. בושה וחרפה. אני חושב להתלונן עליו לקמל"ר, בשביל העקרון, שלא יעז לדבר ככה לחייל מילואים אחר (למרות שגם הוא מילואימניק, אבל הוא בטח מרוויח המון באזרחות אז הוא חי בעננים). בכלל, התרבות הנהנתנית הזו לפיה קצינים בכירים הולכים לישון בצימרים או בבית החייל כשהחיילים שלהם בשטח/בבסיס, פשוט מחליאה.
שלושה ימי מילואים בשבוע שעבר השאירו אותי די מיואש מהמצב של הצבא. גם כמילואימניק וגם כאזרח. המצב בעייתי בכ"כ הרבה בחינות, רובן נכונות גם לחברה הישראלית מחוץ לצבא (חברות ועסקים ומשרדי ממשלה וכו'), אבל בצבא זה קצת יותר מדאיג.
הנה קצת קיטור, בסדר די אקראי:
צבא שמנוהל בידי ילדים בני 20; כל האזרחים מצקצקים בלשונם כשהצבא לא עושה את העבודה שלו וכשנחשפת בינוניות כזו או אחרת. אבל כשהם עולים על מדים והופכים למילואימניקים, אז הם מכסת"חים בלי בעיה, אין להם כוח להתאמן ולרוץ, הם מחפפים ולא מקשיבים למה שצריך; צה"ל מקצץ באימונים ככה שאתה מגיע למצב שאתה פוגש את המכשיר שלך פעם בשנתיים או נוהג בנגמ"ש פעם בשנתיים, אתה לא זוכר כלום ולא בטוח בכלום. העיקר שמקרינים תחקירי בטיחות ומספרים על מפקד המילואים שנתבע בתביעה אזרחית; חיילים אומללים שלא מבינים מהחיים שלהם ועומדים בש.ג.; סיפורים על קיצוצים בבשר החי במקום במקומות שאפשר לקצץ בהם; תקציבים שמבוזבזים ברוב פאר בבסיסים שתכף יפונו; קצינים בכירים שמחליטים החלטות מטומטמות ומתזזים את החיילים שלהם על פני רבע מדינה על שטויות; מערכות מיושנות ומקרטעות ורקובות; בסיסים שנראים כאילו בנו אותם העותומנים, הכל שבור ומגעיל ועם אזבסט; אין זכרון ארגוני ככה שכל פעם שבעל תפקיד מתחלף (שזה קורה כל שנה-שנתיים) הכל משתנה והם צריכים ללמוד הכל מאפס, מה שגורם המוון פאשלות וטעויות; וחיילי מילואים שמתייחסים אליהם כמו חיילים על לוח, כאילו הזמן שלהם לא שווה כלום, ואח"כ כשאנשים מבריזים המערכת מאוד מתפלאת ונלחצת ומתעצבנת.
הכי עצבן אותי - מג"ד מילואים, שמעולם לא ראיתי אבל היה המפקד שלי (בעקרון) בתרגיל הזה, שכשהעזתי לשאול אותו מה עם שקי השינה שלנו (שהיו במיקום אחר משלנו בגלל פאשלות של המפקדים) נתפס עם המכנסיים למטה ונקט בטקטיקה הידועה של האשמת המאשימים - אמר שהוא לא נפרד מהציוד שלו (בניגוד אלינו), שהוא לא מכיר אותי ומי אני (אז מה אם בשעתיים שלפני כן הוא ישב לידי), וכששאלתי איפה הוא הולך לישון בלילה הוא אמר בלי למצמץ "אני הולך לישון טוב בקרית שמונה" (ידעתי מה הוא הולך להשיב, כי שמעתי אותו מדבר על זה, שאלתי בכוונה). וזה סא"ל בצה"ל. בושה וחרפה. אני חושב להתלונן עליו לקמל"ר, בשביל העקרון, שלא יעז לדבר ככה לחייל מילואים אחר (למרות שגם הוא מילואימניק, אבל הוא בטח מרוויח המון באזרחות אז הוא חי בעננים). בכלל, התרבות הנהנתנית הזו לפיה קצינים בכירים הולכים לישון בצימרים או בבית החייל כשהחיילים שלהם בשטח/בבסיס, פשוט מחליאה.
