אלהסינדרלה
New member
שיתוף חדש מבית סינדרלה
וואו כמה זמן לא פתחתי עם כותרת כזו... אחרי בדיוק היעדרות (טיפש מי שקורא לחופשת לידה חופש...)של חמישה חודשים מהעבודה שבתי אתמול לאחת מהמחלקות האהובות עליי והגעתי לצד התרגשות רבה גם עם לא מעט חשש, מודה שפחות מהעבודה אלא יותר לגביי המטען היקר שהשארתי בבית. מה אגיד ומה אומר?!?! יצאתי מהמחלקה בשעה 19:00 אחרי שפשוט הכרחתי את עצמי ללכת, בהיי מטורףףףףףף היה מדהים, הילדים היקרים האלה נתנו לי תחושת מדהימה של רצויה, אהובה וכל מה שרק אפשר היה לתת. מהשנייה שנכנסתי הייתי אחוזת תזזית, לא ישבתי לרגע (אחרי תשעה חודשים שרק ישבתי שכחתי מה זה לעבוד בעמידה)עברתי במרחב המשותף מילד לילד, הכרתי ילדה חדשה ששבתה את ליבי, נהנתי מצוות מפרגן ומדהים שצמא לעזרה ושחיתי בים של אהבה. היה רגע אחד נפלא שהוזעקתי על ידי הצוות לעבוד עם ילדה שבאמצע הטיפול החלה לחוש כאבים איומים בידיים ועיניה התמלאו בדמעות וישבתי ופשוט ליטפתי אותה במשך זמן רב, כעבור כרבע שעה כשראיתי שהיא רגועה ונראיתה לי נינוחה ושלווה פניתי אליה ושאלתי אותה אם זה נעים לה ואני לא מכאיבה לה בטעות. היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי: סינדרלה אני אוהבת אותך, מהרגע שהתחלת ללטף אותי פסקו לי הכאבים. שיאוו...הילדה הזו פשוט שבתה את ליבי. חזרתי הביתה אחרי כמה שעות טובות למטען היקר שלי ובמשך שעה ארוכה חיבקתי אותה ולא הצלחתי לעזוב, אבל כשעזבתי קרה היפה מכל... אקדים ואומר שבגיל של הקטנה שלי כבר נהוג לצחוק וכמו שאומרים "הסנדלר הולך יחף" זה מה שקורה אצלנו, הקטנה לא מפסיקה לחייך אבל לא בא לה לצחוק. צחוק הגורל...כנראה שאני פשוט לא מצחיקה אותה. אתמול כשהרפיתי והתחלתי לשחק איתה היא הסתכלה עליי ופרצה בצחוק מתגלגל...אולי זה בגדי הסינדרלה שלבשתי, אולי פשוט הצחקתי אותה ואולי (כך אני מעדיפה לחשוב...)היא ראתה את האושר שחזרתי איתו הביתה והיא ראתה כמה היה לי טוב והיא פשוט החליטה שהגיע הזמן לפרוץ בצחוק... טוב, אין מילים!!! שתהיה שנה ורודה לכל העוסקים במלאכה הזו, וגם למי שלא, שנה בריאות ואהבה סינדרלה
וואו כמה זמן לא פתחתי עם כותרת כזו... אחרי בדיוק היעדרות (טיפש מי שקורא לחופשת לידה חופש...)של חמישה חודשים מהעבודה שבתי אתמול לאחת מהמחלקות האהובות עליי והגעתי לצד התרגשות רבה גם עם לא מעט חשש, מודה שפחות מהעבודה אלא יותר לגביי המטען היקר שהשארתי בבית. מה אגיד ומה אומר?!?! יצאתי מהמחלקה בשעה 19:00 אחרי שפשוט הכרחתי את עצמי ללכת, בהיי מטורףףףףףף היה מדהים, הילדים היקרים האלה נתנו לי תחושת מדהימה של רצויה, אהובה וכל מה שרק אפשר היה לתת. מהשנייה שנכנסתי הייתי אחוזת תזזית, לא ישבתי לרגע (אחרי תשעה חודשים שרק ישבתי שכחתי מה זה לעבוד בעמידה)עברתי במרחב המשותף מילד לילד, הכרתי ילדה חדשה ששבתה את ליבי, נהנתי מצוות מפרגן ומדהים שצמא לעזרה ושחיתי בים של אהבה. היה רגע אחד נפלא שהוזעקתי על ידי הצוות לעבוד עם ילדה שבאמצע הטיפול החלה לחוש כאבים איומים בידיים ועיניה התמלאו בדמעות וישבתי ופשוט ליטפתי אותה במשך זמן רב, כעבור כרבע שעה כשראיתי שהיא רגועה ונראיתה לי נינוחה ושלווה פניתי אליה ושאלתי אותה אם זה נעים לה ואני לא מכאיבה לה בטעות. היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי: סינדרלה אני אוהבת אותך, מהרגע שהתחלת ללטף אותי פסקו לי הכאבים. שיאוו...הילדה הזו פשוט שבתה את ליבי. חזרתי הביתה אחרי כמה שעות טובות למטען היקר שלי ובמשך שעה ארוכה חיבקתי אותה ולא הצלחתי לעזוב, אבל כשעזבתי קרה היפה מכל... אקדים ואומר שבגיל של הקטנה שלי כבר נהוג לצחוק וכמו שאומרים "הסנדלר הולך יחף" זה מה שקורה אצלנו, הקטנה לא מפסיקה לחייך אבל לא בא לה לצחוק. צחוק הגורל...כנראה שאני פשוט לא מצחיקה אותה. אתמול כשהרפיתי והתחלתי לשחק איתה היא הסתכלה עליי ופרצה בצחוק מתגלגל...אולי זה בגדי הסינדרלה שלבשתי, אולי פשוט הצחקתי אותה ואולי (כך אני מעדיפה לחשוב...)היא ראתה את האושר שחזרתי איתו הביתה והיא ראתה כמה היה לי טוב והיא פשוט החליטה שהגיע הזמן לפרוץ בצחוק... טוב, אין מילים!!! שתהיה שנה ורודה לכל העוסקים במלאכה הזו, וגם למי שלא, שנה בריאות ואהבה סינדרלה
