שיתוף לערב שבת
יוצא לי לאחרונה, לפגוש אנשים במסגרת הטיפולים ובמסגרת היומיום שהמפגש בינינו חד פעמי.
במסגרת החד-פעמיות הזו עולה בעיה שלהם, אני מעביר להם מסר או כמה ובכך נגמר הסיפור בינינו.
בדרך כלל אלו אנשים עם בעיה שהיא צומת דרכים בשבילם והמסר נותן להם לראות בבהירות את השביל הרצוי להם.
מבחינת הדרך שאני עברתי, הדבר הנכון הוא ללמד אדם לחוש או למצוא בעצמו את הכיוון הנכון לו.
לאחרונה קיבלתי כלי עבודה (תקשור), המאפשר לי לתת לאנשים הקלה, בהירות, אויר לנשימה וכיוון מיידי לדרכם.
הכלי הזה שונה ממה שעשיתי עד עכשיו וגורם להרחבת התפישה שלי את התהליכים בחיים.
היום אני רואה שבהחלט ניתן במצבים מסויימים, לתת לאדם את הדרך שלו, מבלי שיעבור ייסורים וקשיי לימוד מתמשכים, שמבחינתו, יכולים דווקא להזיק לו בעתיד ולא ללמד אותו את הדרך הנכונה לו.
כל הגישה הזו שונה ממה שלמדתי ומהדרך בא אני הלכתי.
אני רואה גם שהרבה מורים מהמסורת העתיקה, פותחים את לימודיהם ה"סודיים" לאנשים מתוך רצון לחלוק ולשתף. לעזוב במקצת את הדרך הישנה של לשבור לפני שבונים. הם רוצים שלאנשים יהיה.
הדרך החדשה הזו, משנה גם את משמעות הדברים וערכם. היום, מבחינתי, לא כל מיומנות צריכה להיות מוגדרת בעלת ערך עמוק, נרכש ומוערך. אם רכשתי ערך עמוק לדרך העשייה שלי לאורך השנים, היום יש לי כלי שיש לי ערך למקור ולתוצאה שלו ולאו דווקא לדרך שלו. הערך שלי מופנה גם לזכות בעקבותיה קיבלתי אותו ולא לדרך שעברתי עד שקיבלתי אותו. בעבודה עם הכלי הזה, אני לא חושב ש"עברתי דרך מוערכת" ואחרים גם צריכים לעבור את דרכם המוערכת. אלא שעברתי דרך בשביל שאוכל להקל לאחרים את דרכם, גם אם נראה שדרכם חסרת עומק. דרכם אולי חסרת עומק, אבל נשמתם מקודשת, לכן כל הקשר שלי אתם מקודש, גם אם למראית עיין שטחי. התפישה הזו גם מחדדת לי את התחושה שכל מה שקורה, הוא נכון ובעל ערך - גם השטחי ביותר לכאורה.
היום אני יכול לשלב בין העולם העתיק של הלימוד הסגפני והשמרני והעולם הנוכחי שפתוח לכולם ומאפשר לאנשים לבחור - סגפני או מהיר.
שבת שלום לכולם.
יוצא לי לאחרונה, לפגוש אנשים במסגרת הטיפולים ובמסגרת היומיום שהמפגש בינינו חד פעמי.
במסגרת החד-פעמיות הזו עולה בעיה שלהם, אני מעביר להם מסר או כמה ובכך נגמר הסיפור בינינו.
בדרך כלל אלו אנשים עם בעיה שהיא צומת דרכים בשבילם והמסר נותן להם לראות בבהירות את השביל הרצוי להם.
מבחינת הדרך שאני עברתי, הדבר הנכון הוא ללמד אדם לחוש או למצוא בעצמו את הכיוון הנכון לו.
לאחרונה קיבלתי כלי עבודה (תקשור), המאפשר לי לתת לאנשים הקלה, בהירות, אויר לנשימה וכיוון מיידי לדרכם.
הכלי הזה שונה ממה שעשיתי עד עכשיו וגורם להרחבת התפישה שלי את התהליכים בחיים.
היום אני רואה שבהחלט ניתן במצבים מסויימים, לתת לאדם את הדרך שלו, מבלי שיעבור ייסורים וקשיי לימוד מתמשכים, שמבחינתו, יכולים דווקא להזיק לו בעתיד ולא ללמד אותו את הדרך הנכונה לו.
כל הגישה הזו שונה ממה שלמדתי ומהדרך בא אני הלכתי.
אני רואה גם שהרבה מורים מהמסורת העתיקה, פותחים את לימודיהם ה"סודיים" לאנשים מתוך רצון לחלוק ולשתף. לעזוב במקצת את הדרך הישנה של לשבור לפני שבונים. הם רוצים שלאנשים יהיה.
הדרך החדשה הזו, משנה גם את משמעות הדברים וערכם. היום, מבחינתי, לא כל מיומנות צריכה להיות מוגדרת בעלת ערך עמוק, נרכש ומוערך. אם רכשתי ערך עמוק לדרך העשייה שלי לאורך השנים, היום יש לי כלי שיש לי ערך למקור ולתוצאה שלו ולאו דווקא לדרך שלו. הערך שלי מופנה גם לזכות בעקבותיה קיבלתי אותו ולא לדרך שעברתי עד שקיבלתי אותו. בעבודה עם הכלי הזה, אני לא חושב ש"עברתי דרך מוערכת" ואחרים גם צריכים לעבור את דרכם המוערכת. אלא שעברתי דרך בשביל שאוכל להקל לאחרים את דרכם, גם אם נראה שדרכם חסרת עומק. דרכם אולי חסרת עומק, אבל נשמתם מקודשת, לכן כל הקשר שלי אתם מקודש, גם אם למראית עיין שטחי. התפישה הזו גם מחדדת לי את התחושה שכל מה שקורה, הוא נכון ובעל ערך - גם השטחי ביותר לכאורה.
היום אני יכול לשלב בין העולם העתיק של הלימוד הסגפני והשמרני והעולם הנוכחי שפתוח לכולם ומאפשר לאנשים לבחור - סגפני או מהיר.
שבת שלום לכולם.
