בואו ואני אספר לכם מה הסיפור ...
כשחברת פירסט קלאס רק פתחו את חנותם הם היו אמורים באמת להיות עקשניים ולמכור רק חומר שלהם אך יהודה רוזנברג הבין לאחר כשבועיים מפתיחת חנותו כי לא כך בונים עסק של מכירת מוסיקה לקהל,כיוון שהקהל רוצה את שהוא מכיר ולא את שאתה רוצה שהוא יקנה. בשלב זה הוא פנה למר דוד הולשטיין שמלכתחילה מאד שמח על פתיחת חברת פירסט קלאס(יודעי דבר ספרו על כך שהולשטיין אמר :"סוף סוף יהיה לי מתחרה איכותי ואמין"),והציע לו להחליף סחורה.דוד הולשטיין נתן ליהודה סחורה בשווי ערך מסויים ובתמורה קיבל מיהודה דיסקים של "מלפני אוריאל"(ההפקה היחידה שהיתה ליהודה ביד) בשווי דומה. לאחר כשבוע המשיך יהודה ופנה לגל פז (לאחר תחנונים שלהם לשיתוף פעולה מצידו),והציע להם את אותו הדיל,גל פז עטו על המציאה ועשו גם הם 'טרייד אין' עם פירסט קלאס. כיום, יש ליהודה חומר של "יוני שלמה","ד"ש חם","נשמת כל חי" של איתי,שאינם נמכרים באף חברה אחרת. הסיבה היא עצם רעיון הצריבות של פירסט קלאס(יהודה החליט שלא להדפיס את הדיסקים הללו למכירה,אלא אך ורק לאפשר את קנייתם במקום ע"י צריבה),שכדי לקנות את השירים הללו, עליך לצרוב לעצמך במקום דיסק ולא ניתן לקנות את הדיסק מוכן. זה הוא היתרון היחיד של יהודה על פני המתחרים,אך דא עקא שהיתרון הוא גם חיסרון עצום.כיוון שברגע שלגל פז ולנועם אין את החומר הנ"ל יש פחות רווחים,כיוון שלרשות יהודה עומדת חנות אחת בלבד במקום לא ממש מרכזי,ואילו למתחריו יש חנויות מעט מרכזיות יותר. בקיצור,אם יימשך המצב שרוזנברג מנסה לחסוך את עלות הדפסת הדיסקים על ידי צריבה במקום(בשעה שהוא מפסיד פירסום שמאד חשוב לחברתו כיום!),לפי עניות דעתי לא יישאר עתיד ורוד לחברת "פירסט קלאס מיוזיק".
