שיתוף

שיתוף

זה כמובן מתחיל בבוקר טוב,ואסירות תודה לאלוהים ולחברים,יצאתי לתרום את חלקי בחברה באחד המלונות בעיר,או יותר נכון הכנה להישתלב בחברה,סיימתי שם את יומי וחזרתי הבייתה לנוח את מנוחת הלוחם,כשקמתי מישנתי יצאתי לקנות סיגריות,וליבנתיים בת זוגתי חזרה מהעבודה,אכלנו יחד,שיתפנו אחד את השני על היום שעבר לנו,בת זוגתי הייתה עייפה וכמובן נירדמה ככה בסלון,כשני רואה סרט בכבלים,נהנתי מהסרט,{שם הסרט,פשעים במחשבה,מומלץ }ראיתי בשעון שהגיע הזמן ללכת לתוכנית,ומיד נישקתי לבת זוגתי במצח,מכוון שהיא הייתה עדיין ישנה והלכתי לתוכנית,חזרתי ככה מהתוכנית כי לא הייתי מרוכז,הייתי מנוהל ראיתי שאני לא קשוב בתוכנית אז חזרתי הבייתה,מיד ניכנסתי למחשב והתחלתי לכתוב,תוך כדיי בת זוגתי היתעוררה מישנתה.כניראה שאני השתף אותה במה שעובר לי בראש,חשוב לי להוציא את זה,מיתוך אסירות תודה לחברותא,ולחונך שלי,על שלימדתם אותי לא לישמור כלום,אלה להוציא כדיי להישתחרר מיזה,אז ככה חברים אני ובת זוגתי ניכנס לשיחה קצרה,או,הרוכה,תלויי.אז הסיים כמו תמיד. שלכם באהבה. אסיר תודה.
 
שיתוף גם מצידי../images/Emo24.gifערב/לילה טוב חברותא../images/Emo140.gif

יום ממצה עבר עלי היום, לטוב בע"ה. גם אצלי זה התחיל הבוקר עם נתינה והשתלבות בחברה במסגרת הטיפול במרכז יום. חברה ואני עובדות יחד באותו מקום - יום אחד בשבוע, והצלחתי להתקרב אליה קצת יותר מבעבר במסגרת הקבוצה. אני לומדת לאהוב ואפילו מאד, את אלה שאני לא ממש מכירה, ואפילו לומדת "לבקש חברות"
מבלי לחשוש לפתוח את הלב בפני אחרים, מבלי לחשוש שישפטו אותי כך או אחרת. לומדת לאט ובעדינות להיות אני, על כל מה שיש בי לאותו רגע. סיימנו את העבודה לקראת הצהריים, וחזרתי הביתה לישון, פשוט להיזרק על המיטה מותשת, ולהירדם כמו תינוקת. אחר הצהריים, דיברתי קצת עם אמא והבת שלי, ומצאתי את עצמי אמורה לבחור מה לעשות בזמן הפנוי שלי. בעבר, זה היה הולך לסוטול.. פה ג'וינט, שם ג'וינט והלאה לצחוקים חסרי תכלית אמיתית, או לא משנה מה, שהיום אני יודעת שהיה פשוט דרך לברוח מלהרגיש את הבפנים שלי. היום, בחרתי להמשיך את הציור שהתחלתי לפני כמה ימים. ישבתי לצייר בצבעי עיפרון, לאט, בסבלנות שלא ידעתי שקיימת בי בעוצמה שכזו. מחייכת לעצמי מידי פעם לנוכח מחשבות שרצות בראש בזמן הציור, הצביעה. מנתחת דברים בראש באיטיות, כמו שעשיתי פעם בסטלות, והרי סיפרתי לעצמי כל החיים שאני מעשנת בכדי להיות מסוגלת לעקוב אחרי המחשבות שלי... הקצב המטורף הזה בראש הבריח אותי לעישונים, והיום.. אני מגלה שיש דרכים נוספות, יעילות לא פחות אם רק נותנים לזה צ'אנס, אם רק מתחילים להאמין שזה עובד. אני חושבת, אני מרגישה.. גם את הפחד מהלא נודע שטומן בחובו העתיד, ובד בבד את ההתלהבות של חיים חדשים, ניצוצות של שמחה שנובטים בתוכי, למרות ודווקא בגלל הלבד. אני מוצאת שאני מסוגלת לחשוב על דברים מלאי כאב, ולרצות להבין אותם, להתיידד, לסלוח... בעיקר לעצמי, גם אם קשה מאד, כי נוח היה לי הרבה יותר, במשך חיים שלמים להרגש אשמה, לשנוא את עצמי, להכות ולפצוע בי כל חלקה טובה. לא מזמן הפסקתי לצייר לטובת שיחה וארוחת ערב קלה. עכשיו, הולכת להתקלח - וזה אומר פינוק לגוף שמכיל את הנשמה, לא רק ניקיון פיזי
זה אומר להביט אל עצמי בעיניים ולהתחיל להעריך את הטוב, את הבריאות למשל.. כמו לפנק את האוטו בשטיפה לפני שרוצים להתחיל בנסיעה. אח"כ לעוד לילה טוב של שינה מתוקה. מזג האוויר מאפשר את זה כרגע, הרוח קרירה, השקט נפלא.. ים של אסירות תודה לאלוהים שאוהב אותי על עוד יום נקי. רק להיום - ארבעה חודשים ועשרה ימים
על החיים עצמם, על היכולות שאני מגלה, על תובנות ו"אסימונים", על אהבה וחברים..
אלוהים. שיהיה לכולנו אחלה לילה
אוהבת
 
למעלה