שיתוף.

[אוויר לנשימה]

שיתוף.

שיתוף.
שלום לכם , רציתי לומר ולשתף . מתסכלים הניסיונות הכושלים להכנס להריון , מאמין שלבת זוגתי אולי אפילו יותר , אחרי זמן מה , כבר אין כוח לתורים, לרופאים ולחופשים מהעבודה. חבל שזה ככה לא קל .

 

[gigk]

אופטימיות ומצב נפשי הם חלק בלתי

שיתוף.
שלום לכם , רציתי לומר ולשתף . מתסכלים הניסיונות הכושלים להכנס להריון , מאמין שלבת זוגתי אולי אפילו יותר , אחרי זמן מה , כבר אין כוח לתורים, לרופאים ולחופשים מהעבודה. חבל שזה ככה לא קל .

אופטימיות ומצב נפשי הם חלק בלתי
נפרד מהגורמים המשפיעים על סיכויי ההצלחה. אז אם כבר עייפתם, קחו קצת הפסקה, חופשה קצרה שבה תתנתקו מכל מה ש"עושים כי צריך", ותחזרו לעשות כי רוצים וכי כיף לכם. אחר כך בכוחות מחודשים, עם המון תמיכה זה בזו ולהיפך והרבה אמונה תחזרו לשגרת הטיפולים. מאחלת לכם המון המון הצלחה ובהקדם !

 

[ריניני]

מותר לחלוק?

אופטימיות ומצב נפשי הם חלק בלתי
נפרד מהגורמים המשפיעים על סיכויי ההצלחה. אז אם כבר עייפתם, קחו קצת הפסקה, חופשה קצרה שבה תתנתקו מכל מה ש"עושים כי צריך", ותחזרו לעשות כי רוצים וכי כיף לכם. אחר כך בכוחות מחודשים, עם המון תמיכה זה בזו ולהיפך והרבה אמונה תחזרו לשגרת הטיפולים. מאחלת לכם המון המון הצלחה ובהקדם !

מותר לחלוק?
לא על דבריו של אוויר לנשימה, שמשתף בקושי, אלא על הגישה שמצב נפשי משפיע על סיכויי ההצלחה. לא מסכימה. לא מציעה שניקח על עצמנו, בנוסף לכל הדברים הקשים שצריך לעבור כדי להיות הורים, גם את ההתחייבות לעבור את כל זה במצב רוח טוב. לא חייבים להיות אופטימיים, לא חייבים להיות עליזים ומאושרים, מעטים מאיתנו עושים את הטיפולים כי, כמו שניסחת זאת, ´כייף לנו´. לא היה לי כייף לעשות את הטיפולים שהצליחו, וגם לא את אלו שלא הצליחו, ולא הכייף הוא שקובע את ההצלחה כאן, לדעתי. פרט לכך, עוד לא שמעתי על מחקר כלשהו שמצא שלמצב נפשי ו/או גישה יש השפעה על ההצלחה בטיפולי IVF. יש לך מידע אחר (לא שואלת בציניות, אלא ברצינות ועניין גמורים). כוחות צריך, נכון, אבל לא תמיד הפסקה מאפשרת גיוס כוחות חדשים. לעיתים היא דווקא מדלדלת את אלו שיש. אבל לאיחולי ההצלחה ל´אוויר לנשימה´ וזוגתו, כמו גם לכל האחרים בפורום, אני מצטרפת בלי צל-צילה של הסתייגות

. שכולנו נגשים את חלומותינו, המשפחתיים ואחרים, הכי מהר ובקלות שאפשר. טוב?

 

[רומי 007]

מותר לפשר?

מותר לחלוק?
לא על דבריו של אוויר לנשימה, שמשתף בקושי, אלא על הגישה שמצב נפשי משפיע על סיכויי ההצלחה. לא מסכימה. לא מציעה שניקח על עצמנו, בנוסף לכל הדברים הקשים שצריך לעבור כדי להיות הורים, גם את ההתחייבות לעבור את כל זה במצב רוח טוב. לא חייבים להיות אופטימיים, לא חייבים להיות עליזים ומאושרים, מעטים מאיתנו עושים את הטיפולים כי, כמו שניסחת זאת, ´כייף לנו´. לא היה לי כייף לעשות את הטיפולים שהצליחו, וגם לא את אלו שלא הצליחו, ולא הכייף הוא שקובע את ההצלחה כאן, לדעתי. פרט לכך, עוד לא שמעתי על מחקר כלשהו שמצא שלמצב נפשי ו/או גישה יש השפעה על ההצלחה בטיפולי IVF. יש לך מידע אחר (לא שואלת בציניות, אלא ברצינות ועניין גמורים). כוחות צריך, נכון, אבל לא תמיד הפסקה מאפשרת גיוס כוחות חדשים. לעיתים היא דווקא מדלדלת את אלו שיש. אבל לאיחולי ההצלחה ל´אוויר לנשימה´ וזוגתו, כמו גם לכל האחרים בפורום, אני מצטרפת בלי צל-צילה של הסתייגות

. שכולנו נגשים את חלומותינו, המשפחתיים ואחרים, הכי מהר ובקלות שאפשר. טוב?

מותר לפשר?
איכשהו כמו תמיד האמת העובדתית נמצאת באמצע. זה נכון שאין מחקרים שמצביעים על השפעת המצב הנפשי אבל מצד שני - אם כבר צריך לעבור את הסיוט הזה אז למה לא לעבור אותו "בטוב"? אני לא אתחסד ולא אעמיד פנים שתמיד היה לי מצב רוח טוב בטיפולים - האמת? היה הרבה קושי וגם דכאונות פה ושם. אבל תמיד תמיד השתדלתי להציף את עצמי באופן יזום על ידי כל מיני "מעברי זמן" כאלה כמו חופשים, הפסקות, פיצויים שונים לעצמי ולבעלי וכו´. אז ההמלצה שלי באמת לקחת אויר לנשימה מעת לעת וגם.... לנסות לראות את חצי הכוס המלאה שלכם בזוגיות, או בהורות למי שיש כבר ילד או בקריירה או בכל מקום שבו יש לנו סיפוק כלשהו ממשהו. למרבה הזוועה, כל מני חברים עתירי - ילדים שלנו הסתכלו עלינו כל הזמן מהצד ו...קינאו!!! בנו על זה שיש לנו זמן לראות סרטים ולסוע לחו"ל וכו´. אז "כיף" זה לא היה ועברתי למעלה מ5 שנים שחלקם היו באמת יסורים - אם לא פיזיים אז בוודאי נפשיים ולפעמים גם פיזיים אבל הזכרתי לעצמי לעיתים קרובות שאני מוכרחה להיות אופטימית. והיום - עם הלשון בחוץ ואחרי 8 IVFים אני אומרת שהיה כדאי ושהמטרה מצדיקה את המאמץ הרב ואת הקושי. אז אל תתייאשו ואל תאבדו את האופטימיות תתמידו ותצליחו. ואח"כ? קשה באימונים קל בקרב.