שיתוף

aiziq

New member
שיתוף

מדי פעם אני עובר על תיקיית השירים שלי, (בד"כ בזמנים שאין עימי רעיון ליצירה חדשה) ואני בודק אם ניתן לשפר משהו שכבר כתבתי ופרסמתי ושמתי לב לכך שאני פשוט לא סובל את מה שכתבתי. אני לא מדבר על שירים מלפני ארבע שנים , אלא גם כאלה שכתבתי לפני חצי שנה. אני לא מבין איזה חן מצאו בהם קוראים ומה טעם מצאתי בזמנו לפרסם אותם. הם נוראים בעיניי. תהיתי אם זה מקרה פרטי שלי או אולי גם אתם חווים דבר דומה, אולי זה עניין של מצב רוח או ביקורת עצמית מוגזמת, אולי זה מעיד על מגמת התקדמות ? מה אתם אומרים? איציק.
 

milim

New member
משתתפת../images/Emo13.gif

איציק, אני בדיוק בודקת עכשו, בחזרה לאחור, טקסטים שלי מלפני שנה ואפילו פחות מזה. לא יכולה להשתחרר מהאנלוגיה לתינוקות. עדין אוהבת אותם מאוד, אבל כאלה תינוקיים, בלי שניים... לא יודעת על מה זה מצביע חוץ מזה שאני רוצה לכתוב את כלם מחדש. בחיי. ונזכרתי במה שהפרופסור שלי לאנגלית אמר, שדקה לפני שמפרסמים את הטקסט שלו, ואחרי ששינה ושכתב עשרות פעמים, הוא עוד רוצה "לסרק" את הסיפור, פעם נוספת.
 

קסנדרה*

New member
איציק יקירי, כן ולא ../images/Emo13.gif

יש לפעמים שאני קוראת שירים שלי ומוצאת שיש הרבה מה לשפר בהם, ויש אחרים שאני אוהבת ולא הייתי נוגעת בתמימות בה הם נכתבו, אבל אני אזכיר לך מה כתב לנו פעם מירון איזיקסון. שגם לאחר שהספר כבר ראה אור, הוא מוצא מה עוד נחוץ לעבד ולשכתב. או כמו שסיפרה אגי משעול, על ספר שיריה הראשון שהוציאה לאור, לאחר שראתה את התוצאה, אספה את כל העותקים, ועשתה מדורה גדולה, והעלתה את כל הספרים באש. אז אתה מרגיש כך, וזה בסדר.
 

דק1

New member
יש ימים

שאני אוהב שירים (גם את שלי) ויש ימים שאני לא סובל שירים (בעיקר את שלי). תלוי איך קמתי ובעיקר למה קמתי.
 
למעלה