עוד יוסף פנדריך
Member
שי ניצן טוען ששיקולי התביעה להעמיד לדין את נתניהו
הם שיקולים עניניים.
האמת שאינני יודע. נוכח כל הסיפורים על האיש הלא ישר הזה שמכהן כפרקליט המדינה, קשה להשתכנע שהשיקולים היו עניניים.
במרכז התנהלותו הפסולה של ניצן עומד פסק דינו של בימ"ש השלום בכפר סבא שקבע חד משמעית ששי ניצן ביצע הפליה פסולה בין עבריינים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית לעברייני ימין.
להלן הדברים כלשונם-
"לאחר שבחנתי את ראיות ההגנה שהובאו בפניי- למול טענות המאשימה – משקף מקבץ ראיות ההגנה על ציר הזמן שבין אוקטובר 2008 לאוגוסט 2010 התייחסות תמוהה של רשות האכיפה הרלוונטית כלפי גילויי/פרסום אלימות קיצוניים, מסוכנים, ומסיתים לאלימות/טרור/ גזענות כלפי חיילים, יהודים, ואף שר בממשלת ישראל, במציאות נפיצה וידועה לכל בכל הקשור ליחסי ימין-שמאל ויהודים-ערבים בישראל.
באיזון המקודש שבין חופש הביטוי- לפגיעה בו באופן אסור בשל גילויי הסתה כנ"ל- ברי כי יש בראיות ההגנה כדי להצביע על התייחסות חזרתית, כללית, וכמעט נגועה באוטומטיזם בכל הנוגע לשלילת התקיימות רכיב "האפשרות הממשית" בעבירת ההסתה:
כך- כיצד קריאות המוניות (פרסום) למוות ליהודים, סירוס מתנחלים, הרג חיילים- אינם יכולים להביא למעשי אלימות כלפי כל אחד מהקהלים הנ"ל ?!
כשם שקריאות לרצוח את שי ניצן או קריאות כלפי ערבים- על פי תוכן הדברים ונסיבות פרסומם ע"י הנאשם על פי כל מבחני הפסיקה שפורטו כנ"ל עלולים להביא לאפשרות ממשית של מעשי אלימות/טרור/גזענות כלפיהם (בהתאמה)- כך כנגד מתנחלים, חיילים ויהודים בנסיבות שהובאו בתלונות הפורום המשפטי למען ארץ ישראל כנ"ל- במציאות כל כך אלימה בישראל, מאז הקמתה, והאם כל אלה לא נפגעים כתוצאה ממעשי אלימות/טרור כמעשה שביום יום כמעט?
קריאה לרצח או עידוד לרצח, מוות, סירוס- אינה מהדהדת לבדה, לכשעצמה, בבועה משפטית שיש לבחון במנותק מרצף אירועים כרונולוגי, ככל שהדבר נוגע לבחינת התקיימות "אפשרות ממשית"- ותוך התעלמות חוזרת ונשנית של הרשויות ממידת הסכנה שבהם.
דווקא העדר התייחסות חד משמעית כלפי מסיתים אלה- הוא שיוצר מדרון חלקלק של הסתה מסלימה ומתגברת שלא נעצרת או מואטת בחקירה או העמדה לדין של העבריין, ובצד זאת- גם מתעצמות תחושות שמנגד –על הפליה פסולה כנגד המחזיקים בדעה מנוגדת (פוליטית, אידיאולוגית)- וזאת כתוצאה מהתנהגות שערורייתית של הרשות הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית.
מהראיות שהובאו ע"י הנאשם- לא ברור מדוע הסתפק שי ניצן בהתנצלותו של סולן הלהקהכמפורט בנ/10- ולא בהתנצלותו המידית של הנאשם בפני חוקריו?
כיצד ניתן לקבוע שאין אפשרות ממשית למעשי אלימות מקריאות להרג חיילים?
כיצד אף לא נפתחה חקירה פלילית כנגד אנשי שמאל הקוראים לסירוס מתנחלים (לצד ציור עם מספריים נוטפי דם) (נ/11)?, או בנוגע לתערוכה בה הוצג השר ליברמן? מדוע רק נשלח מכתב אזהרה למפגינה הקוראת למוות ליהודים (נ/7)?
בראיות שהובאו בפני היה לפחות חשד ברור להסתה, הייתה קריאה לאלימות כלפי קהלים רחבים שקל לפגוע בהם (יהודים, מתנחלים, חיילים)- שאין להם מאבטח/זקיף אישיים, וחקירה מתאימה יכלה לבחון את מודעות החשודים בביצוע העבירות כלפיהם.
בכך, לא התגבש כל שוני או הבחנה בין מעשי הנאשם, לבין העולה בראיותיו כנ"ל להפליה כלפיו.
לא ניתן להתעלם מהעובדה כי תשובה ומענה למגישי התלונות אליו ע"י שי ניצן ניתנו בדרך כלל כעבור חודשים, ובדרך כלל תוך קביעה כללית בדבר אי התקיימות "אפשרות ממשית" לאלימות- ותו לא, ופעמים תוך אי פתיחתה של חקירה פלילית כלל ועיקר.
סופו של דבר- אני סבורה כי הוצגו ראיות מספקות בדבר אכיפה בררנית כלפי הנאשם, כשאין בידי לקבוע אם מניע זר או מטרה פסולה בצידה, אך לפחות נראית שרירותית ופוגעת בשיווין."
תפ (כ"ס) 40507-01-11 מדינת ישראל נ' אורי ברעם. פורסם בנבו.
כאשר פרקליט המדינה מפלה בין אנשי ימין לאנשי שמאל ולא אוכף את החוק בצורה שווה על כולם, אי אפשר לקבל כאמינים את הסבריו ששיקולי ההעמדה לדין של נתניהו הם עניניים.
מעבר לכך, קיים חשש ממשי שהאיש חטא לכאורה בהפרת אמונים. העמדה לדין לא שיויונית היא עבירה פלילית. חזקה על תובע שמפלה באופן שרירותי שהוא פועל מתוך מניע פסול.
די בפסק הדין הזה, שעליו לא הוגש למיטב ידיעתי ערעור, כדי להביא לסילוקו של שי ניצן מתפקידו כפרקליט המדינה.
הם שיקולים עניניים.
האמת שאינני יודע. נוכח כל הסיפורים על האיש הלא ישר הזה שמכהן כפרקליט המדינה, קשה להשתכנע שהשיקולים היו עניניים.
במרכז התנהלותו הפסולה של ניצן עומד פסק דינו של בימ"ש השלום בכפר סבא שקבע חד משמעית ששי ניצן ביצע הפליה פסולה בין עבריינים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית לעברייני ימין.
להלן הדברים כלשונם-
"לאחר שבחנתי את ראיות ההגנה שהובאו בפניי- למול טענות המאשימה – משקף מקבץ ראיות ההגנה על ציר הזמן שבין אוקטובר 2008 לאוגוסט 2010 התייחסות תמוהה של רשות האכיפה הרלוונטית כלפי גילויי/פרסום אלימות קיצוניים, מסוכנים, ומסיתים לאלימות/טרור/ גזענות כלפי חיילים, יהודים, ואף שר בממשלת ישראל, במציאות נפיצה וידועה לכל בכל הקשור ליחסי ימין-שמאל ויהודים-ערבים בישראל.
באיזון המקודש שבין חופש הביטוי- לפגיעה בו באופן אסור בשל גילויי הסתה כנ"ל- ברי כי יש בראיות ההגנה כדי להצביע על התייחסות חזרתית, כללית, וכמעט נגועה באוטומטיזם בכל הנוגע לשלילת התקיימות רכיב "האפשרות הממשית" בעבירת ההסתה:
כך- כיצד קריאות המוניות (פרסום) למוות ליהודים, סירוס מתנחלים, הרג חיילים- אינם יכולים להביא למעשי אלימות כלפי כל אחד מהקהלים הנ"ל ?!
כשם שקריאות לרצוח את שי ניצן או קריאות כלפי ערבים- על פי תוכן הדברים ונסיבות פרסומם ע"י הנאשם על פי כל מבחני הפסיקה שפורטו כנ"ל עלולים להביא לאפשרות ממשית של מעשי אלימות/טרור/גזענות כלפיהם (בהתאמה)- כך כנגד מתנחלים, חיילים ויהודים בנסיבות שהובאו בתלונות הפורום המשפטי למען ארץ ישראל כנ"ל- במציאות כל כך אלימה בישראל, מאז הקמתה, והאם כל אלה לא נפגעים כתוצאה ממעשי אלימות/טרור כמעשה שביום יום כמעט?
קריאה לרצח או עידוד לרצח, מוות, סירוס- אינה מהדהדת לבדה, לכשעצמה, בבועה משפטית שיש לבחון במנותק מרצף אירועים כרונולוגי, ככל שהדבר נוגע לבחינת התקיימות "אפשרות ממשית"- ותוך התעלמות חוזרת ונשנית של הרשויות ממידת הסכנה שבהם.
דווקא העדר התייחסות חד משמעית כלפי מסיתים אלה- הוא שיוצר מדרון חלקלק של הסתה מסלימה ומתגברת שלא נעצרת או מואטת בחקירה או העמדה לדין של העבריין, ובצד זאת- גם מתעצמות תחושות שמנגד –על הפליה פסולה כנגד המחזיקים בדעה מנוגדת (פוליטית, אידיאולוגית)- וזאת כתוצאה מהתנהגות שערורייתית של הרשות הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית.
מהראיות שהובאו ע"י הנאשם- לא ברור מדוע הסתפק שי ניצן בהתנצלותו של סולן הלהקהכמפורט בנ/10- ולא בהתנצלותו המידית של הנאשם בפני חוקריו?
כיצד ניתן לקבוע שאין אפשרות ממשית למעשי אלימות מקריאות להרג חיילים?
כיצד אף לא נפתחה חקירה פלילית כנגד אנשי שמאל הקוראים לסירוס מתנחלים (לצד ציור עם מספריים נוטפי דם) (נ/11)?, או בנוגע לתערוכה בה הוצג השר ליברמן? מדוע רק נשלח מכתב אזהרה למפגינה הקוראת למוות ליהודים (נ/7)?
בראיות שהובאו בפני היה לפחות חשד ברור להסתה, הייתה קריאה לאלימות כלפי קהלים רחבים שקל לפגוע בהם (יהודים, מתנחלים, חיילים)- שאין להם מאבטח/זקיף אישיים, וחקירה מתאימה יכלה לבחון את מודעות החשודים בביצוע העבירות כלפיהם.
בכך, לא התגבש כל שוני או הבחנה בין מעשי הנאשם, לבין העולה בראיותיו כנ"ל להפליה כלפיו.
לא ניתן להתעלם מהעובדה כי תשובה ומענה למגישי התלונות אליו ע"י שי ניצן ניתנו בדרך כלל כעבור חודשים, ובדרך כלל תוך קביעה כללית בדבר אי התקיימות "אפשרות ממשית" לאלימות- ותו לא, ופעמים תוך אי פתיחתה של חקירה פלילית כלל ועיקר.
סופו של דבר- אני סבורה כי הוצגו ראיות מספקות בדבר אכיפה בררנית כלפי הנאשם, כשאין בידי לקבוע אם מניע זר או מטרה פסולה בצידה, אך לפחות נראית שרירותית ופוגעת בשיווין."
תפ (כ"ס) 40507-01-11 מדינת ישראל נ' אורי ברעם. פורסם בנבו.
כאשר פרקליט המדינה מפלה בין אנשי ימין לאנשי שמאל ולא אוכף את החוק בצורה שווה על כולם, אי אפשר לקבל כאמינים את הסבריו ששיקולי ההעמדה לדין של נתניהו הם עניניים.
מעבר לכך, קיים חשש ממשי שהאיש חטא לכאורה בהפרת אמונים. העמדה לדין לא שיויונית היא עבירה פלילית. חזקה על תובע שמפלה באופן שרירותי שהוא פועל מתוך מניע פסול.
די בפסק הדין הזה, שעליו לא הוגש למיטב ידיעתי ערעור, כדי להביא לסילוקו של שי ניצן מתפקידו כפרקליט המדינה.