איך אפשר לשכוח...../images/Emo23.gif
למה דוקא היום? שש סיבות יהודיות חז"ל הם שקבעו את ט"ו באב כחג, והם נתנו לקביעה הזו שש סיבות שונות. מחילת מתי-מדבר: את הדרך המפורסמת ממצרים לארץ המובטחת - זו שכל מי שיורד לסיני משלים תוך כשש שעות - עשינו בארבעים שנה. אמנם לא היו אז אוטובוסים, אבל ארבעים שנה זה עדיין קצת מוגזם. למה זה לקח כל כך הרבה? מספרים שארבעים השנים במדבר ניתנו כדי שדור העבדים ימות, וארץ ישראל תיושב בדור של בני-חורין. בט"ו באב נפסק ה"טיהור" הזה, והעם היהודי קיבל את הויזה שלו לארץ-ישראל. סיום כריתת עצי המערכה: את עצי המערכה, העצים שהודלקו בבית-המקדש, כרתו מבעוד מועד. בט"ו באב הסתימה מלאכת הכריתה, ומלאי העצים היה שלם. סיבה לחגיגה, לא? קבורת הרוגי ביתר: לאחר המרד המפורסם (זוכרים את בן כוסבא?) לא הניחו לנו להביא את המתים לקבר ישראל. בט"ו באב בטלה הגזרה הזו, ומעשי הזוועה של המרד נקברו באדמה. חכמנו הזדרזו לפתוח את השמפניה. ביטול הפרדסיות: ירבעם בן נבט הקים מחסומים - פרדסאות - שמנעו מבני ישראל לעלות לרגל לירושלים (בממלכת יהודה). בט"ו באב נפלו המחסומים. התרת נישואין בין השבטים: הארץ – הרכוש העיקרי בתקופה הקדומה - חולקה בין השבטים. נישואי תערובת יצרו בעיות בחלוקת האדמה, ולכן הם נאסרו. בט"ו באב הותר האיסור הזה. התרת נישואין עם בני בנימין: בעקבות מעשה פילגש בגבעה, מאורע בו לקחו בני שבט בנימין חלק מאד לא מחמיא, נדרו בני ישראל נדר שלא לתת את בנותיהם לנשים לבני שבט בנימין. הפתרון של בני בנימין היה לחטוף את נשות ישראל בכוחות עצמם, בתקופות החגיגות בכרמים. ומתי היו חוגגים בכרמים? בקיץ, בסביבות ט"ו באב; ובט"ו באב, בטענה שהוא אינו חל על צאצאיהם של הנודרים המקוריים, הותר גם הנדר הזה. שימי-לב שרק שתי הסיבות האחרונות קשורות לאהבה. וסיבה אחת אמיתית אלו הסיבות היהודיות, אבל כולן תירוצים בדיעבד, סיבות "כשרות" כדי לחגוג את החג שהיה נהוג אצל כל הגויים מסביב. הרמז הברור ביותר נמצא בספר שופטים. שם - בתיאור אותן חגיגות כרמים שהיו חביבות כל-כך על גברי שבט בנימין - מצוין בפירוש שהחג נחוג "מימים ימימה". חשבי על זה. קיץ, ירח מלא, היום הארוך ביותר בשנה נמצא לא רחוק מאחורינו, בכרמים עת בציר הענבים - מה יותר טבעי מלצאת בלילה, לשתות משהו ולרקוד? שיהיה לך יום אהבה נפלא, בלדד השוחי
כם) ירושלים יוצאות בכלי (=בבגדי) לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לה… ובנות ירושלים יוצאות ומחוללות (=רוקדות) בכרמים. ומה היו אומרות? בחור – שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי (=ביופי) – תן עיניך במשפחה…" (משנה, מסכת תענית פרק ד משנה ח)
