שכנות אידאלית

[חצישלישרבע]

שכנות אידאלית ../images/Emo187.gif

כנראה שיהיה סביר לומר שכולם כאן זוכרים את הסדרה "חברים", על אותם בני עשרים ומשהו (נניח) שגרו בקרבה מפחידה והיו תקועים יומם וליל איש בעכוזו של השני. אני חושבת שלמשך תקופה לא מבוטלת זה נחשב משהו נורא מגניב: הנה אני גר לי בעצמאיות ובסבבה, חוגג את צעירותי יומם וליל - והאחוקים שלי (such as it is) גרים ממש ליד. אני לא יודעת בקשר אליכם, לבחורה הקצת-מיזנטרופית חציש כל העניין נראה די סיוטי: איפה עובר הקו כאן? איפה החיים של האינדיבידואל עצמו, בלי כל הפקה-פקה של כל האנשים סביבו? ככה שזה כנראה לא המודל שהייתי רוצה ליחסי שכנות. מצד שני, גם לא הייתי רוצה לריב עם כל השכנים שלי כל הזמן. מה בעינכם נחשבים יחסי שכנות אידאליים

חברות, או סתם "חיה ותן לחיות" ? ואם נחזור לעניין יחסי שכנות וחברות - איך נראה לכם שאתם הייתם מסתדרים עם זה

האם הייתם נהנים מהקרבה הרבה של החברים, או שזה היה נראה בעינכם קצת יותר מדי

 

[JustMeNow]

קשה לאמר

כרגע אני גרה בשכונה של "זקנים" התחלתי בזמן האחרון לחשוב על מעבר לת"א ויש לי כבר 3 חבר'ה שרוצים לבוא איתי...מדאיג אותי הקטע של הפרטיות. אם ארצה לפעמים לשבת סתם מול המחשב או הטלויזיה ולא לדבר עם אף אחד? (אנטיפתית שכמוני) אבל אין על לגור עם חברה צעירים ב"ראש שלך" השותפה שלי מאד מאד נחמדה וכיף איתה ועד כמה שלפעמים בא לי קצת יותר פרטיות- זה יתרון גדול שאפשר לשבת איתה בכיף ולהעביר את הערב