שכנעו אותי

[אליק 55]

שכנעו אותי

טובה שלום קודם כול אני מכבד את דעתכם ולא מזלזל בה וכול אחד שיאמין במה שבאלו ואין לי בעיה אם זה עכשו סיפורי מורכב אני בן לאבא יהוד ואם נוצריה ודווקאט יצא ככה שאני לא יהודי שבעצם מאמין ביהדות וכנראה התגייר בצבא או אחרי הצבא עכשו רציתי לשאול אחרי שלמדתי על הנושא הזה בהיסטוריה אתכם שאלה אחת : אם "ישוע" באמת קיים איפו יש הוכחות לזה ?הברית החדשה ?"ישוע" היה יהודי נצלב יהודי ומת יהודי אין שום הוכחה שהוא היה המשיח אחרי שהוא מת 12 תלידין החליטו להאמין בו והקימו דת חדשה שכיום נקראת נצרות זה זה כול הסיפור בגלל כמה אנים שהאמינו בתורת "ישוע " כיום יש בכלל נצרות איפו ההוכחות הוא המשיח ?לא היו אפעם שום הוכחות כאלה ליהדות היה הכוחות אלוהים נגלה לעבריים ואמר להם שהם העם הנבחר פה איזה הו8כחות יש ?יום אחד קם בנאדם אמר שהוא המשיח 12אנשים האמינו לו ומזה קמה הנצרות איפו ההוכחות שהוא המשיח ?מי אמר שהוא המשיח ?אפחד אלוהים אדוני הקדוש ברוך הוא אפעם לא ניתגלה ולא אמר לאפחד שישוע הוא המשח הוא פשוט קם ואמר שהוא המשיח ואין אף הוכחות לזה אף הוכחות ?בניגוד לזה ביהדות י הוכחות אלוהים נגלה לעבריים מעמד הר סיני וכו " אז אני רוצה שעשכו תביאו לי תשובה ותשכנעואותי למה הוא המשיח מאיפו זה בא בכלל מה ההיגון מאחורי הדבר הזה ?אם אני מקבל תשובה הגיונית ואני מוצא שהיא נכונה ואמינה אני ילך ןיתנצר מילה שלי ! ושוב אני לא בא פה להתגרות באפחד אני פשוט רוצה תשובה תודה מראש

 

[nrmlsr]

תשובה

שלום אליק 55, תשובתי עשויה להיות ארוכה ולכן תחולק למספר תגובות,הנה החלק הראשון של התשובה: בבשורה על פי לוקס בפרק א' בחלק הזה כתוב: " 26 בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי נִשְׁלַח הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל מֵאֵת הָאֱלֹהִים לְעִיר בַּגָּלִיל, אֲשֶׁר שְׁמָהּ נָצְרַת, 27 אֶל בְּתוּלָה מְאֹרֶסֶת לְאִישׁ מִבֵּית דָּוִד וּשְׁמוֹ יוֹסֵף, וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם. 28 בְּהִכָּנְסוֹ לְחַדְרָהּ אָמַר הַמַּלְאָךְ, "שִׂמְחִי, בְּרוּכַת הַחֶסֶד. יהוה עִמָּךְ". 29 הִיא נִדְהֲמָה לְשֵׁמַע הַדָּבָר וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ מַה טִּיבָהּ שֶׁל הַבְּרָכָה הַזֹּאת. 30 אָמַר לָהּ הַמַּלְאָךְ, "אַל תִּפְחֲדִי, מִרְיָם, כִּי מָצָאת חֵן לִפְנֵי אֱלֹהִים. 31 הִנֵּה תַּהֲרִי וְתֵלְדִי בֵּן, וְתִקְרְאִי שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ. 32 הוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא, וַיהוה אֱלֹהִים יִתֵּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; 33 וְיִמְלֹךְ עַל בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וְאֵין קֵץ לְמַלְכוּתוֹ." 34 אָמְרָה מִרְיָם אֶל הַמַּלְאָךְ, "אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה, הֲרֵי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אִישׁ?" 35 הֵשִׁיב הַמַּלְאָךְ וְאָמַר: "רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיִךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלַיִךְ. לָכֵן קָדוֹשׁ יִקָּרֵא הַיִּלוֹד, בֶּן־אֱלֹהִים. 36 וְהִנֵּה אֱלִישֶׁבַע קְרוֹבָתֵךְ גַּם הִיא הָרְתָה בֵּן בְּזִקְנָתָהּ, וְזֹאת שֶׁקָּרְאוּ לָהּ עֲקָרָה הָרָה זֶה הַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, 37 כִּי לֹא יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים כָּל דָּבָר." 38 אָמְרָה מִרְיָם, "הִנְנִי שִׁפְחַת אֲדֹנָי, יְהִי לִי כִּדְבָרֶךָ". וְהַמַּלְאָךְ הָלַךְ לוֹ. 39 בַּיָּמִים הָהֵם קָמָה מִרְיָם וּמִהֲרָה לָלֶכֶת אֶל אֵזוֹר הָהָר, אֶל אַחַת מֵעָרֵי יְהוּדָה. 40 הִיא נִכְנְסָה לְבֵית זְכַרְיָה וּבֵרְכָה אֶת אֱלִישֶׁבַע. 41 וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה אֱלִישֶׁבַע אֶת בִּרְכַּת מִרְיָם, רָקַד הַיֶּלֶד בְּבִטְנָהּ; אֱלִישֶׁבַע נִתְמַלְּאָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ 42 וְקָרְאָה בְּקוֹל גָּדוֹל: "בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים וּבָרוּךְ פְּרִי בִּטְנֵךְ. 43 וּמֵאַיִן לִי זֹאת, שֶׁאֵם אֲדוֹנִי בָּאָה אֵלַי? 44 כִּי הִנֵּה, כַּאֲשֶׁר קוֹל בִּרְכָתֵךְ בָּא בְּאָזְנַי, רָקַד הַיֶּלֶד מִשִֹמְחָה בְּבִטְנִי. 45 אַשְׁרֵי זוֹ שֶׁהֶאֱמִינָה כִּי יִתְקַיְּמוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ לָהּ מֵאֵת אֱלֹהִים." 46 אָז אָמְרָה מִרְיָם: "תְּרוֹמֵם נַפְשִׁי אֶת אֲדֹנָי 47 וְתָגֵל רוּחִי בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי 48 כִּי רָאָה בָּעֳנִי אֲמָתוֹ. הִנֵּה 'אַשְׁרֶיהָ' יֵאָמֵר לִי מֵעַתָּה וּלְדוֹר דּוֹרִים. 49 כִּי גְּדוֹלוֹת עָשָׂה בִּי שַׁדַּי, קָדוֹשׁ שְׁמוֹ 50 וְחֶסֶד יהוה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו. 51 עָשָׂה חַיִל בִּזְרוֹעוֹ פִּזַּר גֵאִים, פְּרִי מַחְשְׁבוֹת לִבָּם. 52 שַׂלִּיטִים הוֹרִיד מֵעַל כִּסְאוֹתָם וּשְׁפָלִים שָׂם לְמָרוֹם. 53 נַפְשׂוֹת רְעֵבִים מִלֵּא טוֹב וַעֲשִׁירִים שִׂלַּח רֵיקָם. 54 תָּמַךְ בְּיִשְׂרָאֵל עַבְדוֹ זָכַר יהוה רַחֲמָיו 55 כַּאֲשֶׁר דִבֵּר אֶל אֲבוֹתֵינוּ אֶל אַבְרָהָם וְאֶל זַרְעוֹ עַד עוֹלָם."

 

[nrmlsr]

חלק ב'

בבשורה על פי לוקס בפרק ב' כתוב: 1 בַּיָּמִים הָהֵם יָצָא צַו מֵאֵת הַקֵּיסָר אוֹגוּסְטוֹס לַעֲרֹךְ רִשּׁוּם תּוֹשָׁבִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת. 2 הַמִּפְקָד הַזֶּה, הָרִאשׁוֹן, נֶעֱרַךְ בִּהְיוֹת קִירֶנְיוֹס נְצִיב סוּרְיָה. 3 הַכֹּל הָלְכוּ לְהִתְפַּקֵּד, אִישׁ אִישׁ לְעִירוֹ. 4 וְגַם יוֹסֵף, שֶׁהָיָה מִבֵּית דָּוִד וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, עָלָה מִן הַגָּלִיל אֶל יְהוּדָה, מֵהָעִיר נָצְרַת לְעִיר דָּוִד הַנִּקְרֵאת בֵּית לֶחֶם, 5 לְהִתְפַּקֵּד עִם מִרְיָם אֲרוּסָתוֹ וְהִיא הָרָה. 6 כַּאֲשֶׁר הָיוּ שָׁם מָלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת 7 וְהִיא יָלְדָה אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר. לְאַחַר שֶׁחִתְּלָה אוֹתוֹ הִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ בְּאֵבוּס, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם מָקוֹם בַּמָּלוֹן. 8 בְּאוֹתוֹ חֶבֶל אֶרֶץ הָיוּ רוֹעִים שֶׁנָּהֲגוּ לָגוּר בַּשָֹדֶה וְלִשְׁמֹר עַל עֶדְרָם בְּאַשְׁמוּרוֹת הַלַּיְלָה. 9 לְפֶתַע נִצַּב עֲלֵיהֶם מַלְאַךְ יהוה וּכְבוֹד יהוה נָגַהּ סְבִיבָם. הֵם נִבְהֲלוּ עַד מְאֹד, 10 אוּלָם הַמַּלְאָךְ אָמַר לָהֶם: "אַל תִּפְחֲדוּ, כִּי הִנְנִי מְבַשֵֹר לָכֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל הָעָם. 11 הַיּוֹם נוֹלַד לָכֶם מוֹשִׁיעַ בְּעִיר דָּוִד, הוּא הַמָּשִׁיחַ הָאָדוֹן. 12 וְזֶה לָכֶם הָאוֹת: תִּמְצְאוּ תִּינוֹק מְחֻתָּל שׁוֹכֵב בְּאֵבוּס." 13 פִּתְאוֹם הָיוּ לְיַד הַמַּלְאָךְ הֲמוֹן צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהֵמָּה מְהַלְלִים אֶת הָאֱלֹהִים וְאוֹמְרִים: 14 "כָּבוֹד לֵאלֹהִים בַּמְּרוֹמִים, וּבָאָרֶץ שָׁלוֹם עַל בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר אוֹתָם רָצָה." 15 לְאַחַר שֶׁעָלוּ הַמַּלְאָכִים מֵעֲלֵיהֶם הַשָּׁמַיְמָה, אָמְרוּ הָרוֹעִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "בּוֹאוּ נֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם וְנִרְאֶה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר קָרָה, מַה שֶּׁאֱלֹהִים הוֹדִיעַ לָנוּ." 16 הֵם הָלְכוּ מַהֵר וּמָצְאוּ אֶת מִרְיָם וְיוֹסֵף וְאֶת הַתִּינוֹק הַשּׁוֹכֵב בָּאֵבוּס. 17 כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתוֹ הִשְׁמִיעוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר לָהֶם עַל־אוֹדוֹת הַיֶּלֶד הַזֶּה. 18 כָּל הַשּׁוֹמְעִים תָּמְהוּ עַל הַדְּבָרִים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם הָרוֹעִים, 19 אַךְ מִרְיָם שָׁמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְשָׁקְלָה אוֹתָם בְּלִבָּהּ. 20 לְאַחַר מִכֵּן חָזְרוּ הָרוֹעִים כְּשֶׁהֵם מְהַלְלִים וּמְשַׁבְּחִים אֶת הָאֱלֹהִים עַל כָּל אֲשֶׁר שָׁמְעוּ וְרָאוּ כְּפִי שֶּׁנֶּאֱמַר לָהֶם. 21 כְּשֶׁמָּלְאוּ שְׁמוֹנָה יָמִים וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לָמוּל אוֹתוֹ קָרְאוּ אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כַּשֵּׁם שֶׁקָּרָא לוֹ הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי שֶׁהוֹרָה בַּבֶּטֶן. 22 כַּאֲשֶׁר מָלְאוּ יְמֵי טָהֳרָתָם לְפִי תּוֹרַת מֹשֶׁה, הֶעֱלוּהוּ לִירוּשָׁלַיִם לְהַצִּיגוֹ לִפְנֵי אֱלֹהִים 23 כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יהוה, שֶׁכָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם קָדוֹשׁ לַיהוה יִקָּרֵא; 24 וּלְהַקְרִיב קָרְבָּן כָּאָמוּר בְּתוֹרַת יהוה, שְׁתֵּי־תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה. 25 אִישׁ הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם בְּאוֹתָהּ עֵת, שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ; וְהָאִישׁ צַדִּיק וְחָסִיד וּמְחַכֶּה לְנֶחָמַת יִשְׂרָאֵל, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה עָלָיו. 26 וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִגְלָה לוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֶה מָוֶת בְּטֶרֶם יִרְאֶה אֶת מְשִׁיחַ יהוה, 27 וּבְהַדְרָכַת הָרוּחַ הוּא נִכְנַס אֶל הַמִּקְדָּשׁ. כַּאֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַהוֹרִים אֶת הַיֶּלֶד יֵשׁוּעַ, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּנָּהוּג עַל־פִּי הַתּוֹרָה, 28 לָקַח אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וּבֵרַךְ אֶת אֱלֹהִים וְאָמַר: 29 "וְעַתָּה, אֲדֹנָי, פְּטֹר נָא אֶת עַבְדְּךָ בְּשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, 30 כִּי רָאוּ עֵינַי אֶת יְשׁוּעָתְךָ 31 אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לְעֵינֵי כָּל הָעַמִּים: 32 אוֹר לְהָאִיר לַגּוֹיִם וְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ." 33 אָבִיו וְאִמּוֹ תָּמְהוּ עַל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו. 34 בֵּרְכָם שִׁמְעוֹן וְאָמַר אֶל מִרְיָם אִמּוֹ: "הִנֵּה זֶה נוֹסַד לְמִכְשׁוֹל וְלִתְקוּמָה לְרַבִּים בְּיִשְׂרָאֵל וּלְאוֹת אֲשֶׁר יִתְנַגְּדוּ לוֹ ־ 35 וְגַם בְּלִבֵּךְ אַתְּ תַּעֲבֹר חֶרֶב - לְמַעַן תִּגָּלֶינָה מַחְשְׁבוֹת לֵב רַבִּים." 36 גַּם אִשָּׁה נְבִיאָה הָיְתָה שָׁם, חַנָּה בַּת פְּנוּאֵל מִשֵּׁבֶט אָשֵׁר, וְהִיא בָּאָה בַּיָּמִים. שֶׁבַע שָׁנִים חָיְתָה עִם בַּעֲלָהּ מֵעֵת בְּתוּלֶיהָ; 37 וְהִיא אַלְמָנָה בַּת שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים וְלֹא עָזְבָה אֶת הַמִּקְדָּשׁ בְּעָבְדָהּ אֶת אֱלֹהִים בְּצוֹם וְתַחֲנוּנִים יוֹמָם וָלַיְלָה. 38 בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאָה וְהוֹדְתָה לֵאלֹהִים וְדִבְּרָה עַל הַיֶּלֶד בְּאָזְנֵי כָּל הַמְחַכִּים לַגְּאֻלָּה בִּירוּשָׁלַיִם. שמעון הצדיק שהיה ככל הנראה שמעון ה-2 כהן בבית המקדש שנפטר לאחר שראה את ישוע הוא היה מבין הראשונים שהאמינו בישוע עוד לפני שקמו לישוע תלמידים. גם הרועים האמינו על סמך מה שהם ראו ועל סמך מה שבושר להם.

 

[nrmlsr]

חלק ג'

בבשורה על פי לוקס בפרק כ' כתוב: 1 בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁהָיָה מְלַמֵּד אֶת הָעָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמַטִּיף אֶת הַבְּשׂוֹרָה, נִגְּשׁוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים עִם הַזְּקֵנִים 2 וְאָמְרוּ לוֹ: "אֱמֹר נָא לָנוּ, בְּאֵיזוֹ סַמְכוּת אַתָּה עוֹשֶׂה דְּבָרִים אֵלֶּה, אוֹ מִיהוּ שֶׁנָּתַן לְךָ אֶת הַסַּמְכוּת הַזֹּאת?" 3 הֵשִׁיב לָהֶם: "גַּם אֲנִי אֶשְׁאַל אֶתְכֶם דָּבָר וְהָשִׁיבוּ לִי. 4 טְבִילַת יוֹחָנָן, הַאִם מִשָּׁמַיִם הָיְתָה אוֹ מִבְּנֵי אָדָם?" 5 הִתְיָעֲצוּ זֶה עִם זֶה בְּאָמְרָם: "אִם נֹאמַר 'מִן הַשָּׁמַיִם', יֹאמַר, 'מַדּוּעַ לֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ?' 6 וְאִם נֹאמַר 'מִבְּנֵי אָדָם', כָּל הָעָם יִסְקְלוּ אוֹתָנוּ, כִּי בְּטוּחִים הֵם שֶׁיּוֹחָנָן הָיָה נָבִיא." 7 הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מֵאַיִן. 8 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "גַּם אֲנִי לֹא אֹמַר לָכֶם בְּאֵיזוֹ סַמְכוּת אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת אֵלֶּה." 9 הוּא סִפֵּר לָעָם אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה: "אִישׁ אֶחָד נָטַע כֶּרֶם וְהֶחְכִּירוֹ לְכוֹרְמִים. לְאַחַר מִכֵּן נָסַע לִתְקוּפָה אֲרֻכָּה. 10 בְּבוֹא הָעֵת שָׁלַח עֶבֶד אֶל הַכּוֹרְמִים כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ מִפְּרִי הַכֶּרֶם, אֶלָּא שֶׁהַכּוֹרְמִים הִכּוּהוּ וְשִׁלְּחוּ אוֹתוֹ רֵיקָם. 11 הוֹסִיף וְשָׁלַח עֶבֶד אַחֵר, אַךְ גַּם אוֹתוֹ הִכּוּ וּבִזּוּ וְשִׁלְּחוּהוּ רֵיקָם. 12 הוֹסִיף וְשָׁלַח שְׁלִישִׁי, וְאוּלָם גַּם אוֹתוֹ פָּצְעוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ הַחוּצָה. 13 אָמַר בַּעַל הַכֶּרֶם, 'מָה אֶעֱשֶׁה? אֶשְׁלַח אֶת בְּנִי אֲהוּבִי; אוּלַי אוֹתוֹ יְכַבְּדוּ'. 14 כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הַכּוֹרְמִים נוֹעֲצוּ יַחְדָּיו לֵאמֹר, 'זֶהוּ הַיּוֹרֵשׁ; בּוֹאוּ וְנַהֲרֹג אוֹתוֹ וְהַיְרֻשָּׁה תִּהְיֶה לָנוּ'. 15 הֵם גֵּרְשׁוּהוּ אֶל מִחוּץ לַכֶּרֶם וַהֲרָגוּהוּ. וְעַתָּה מַה יַּעֲשֶׂה לָהֶם בַּעַל הַכֶּרֶם? 16 יָבוֹא וְיַשְׁמִיד אֶת הַכּוֹרְמִים הָהֵם, וְאֶת הַכֶּרֶם יִתֵּן לַאֲחֵרִים." כְּשָׁמְעָם זֹאת אָמְרוּ: "חַס וְחָלִילָה!" 17 הוּא נָעַץ בָּהֶם מַבָּטוֹ וְאָמַר: "וּמַהוּ הַכָּתוּב הַזֶּה, 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה'? 18 כָּל הַנּוֹפֵל עַל אוֹתָהּ אֶבֶן יִשָּׁבֵר לִרְסִיסִים, וּמִי שֶׁהָאֶבֶן תִּפֹּל עָלָיו - תִּכְתֹּשׁ הִיא אוֹתוֹ." 19 אוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשׁוּ הַסּוֹפְרִים וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם בּוֹ, כִּי הֵבִינוּ שֶׁעֲלֵיהֶם הִמְשִׁיל אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁפָּחֲדוּ מִן הָעָם. 20 הֵם הִתְחַקּוּ אַחֲרָיו וְשָׁלְחוּ מְרַגְּלִים שֶׁהֶעֱמִידוּ פְּנֵי צַדִּיקִים כְּדֵי לְהֵאָחֵז בְּדָבָר מִדְּבָרָיו, בְּמַטָּרָה לִמְסֹר אוֹתוֹ לְסַמְכוּת הַנָּצִיב וּלְשִׁפּוּטוֹ. 21 הַלָּלוּ פָּנוּ אֵלָיו בַּשְּׁאֵלָה: "רַבִּי, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר וּמְלַמֵּד נְכוֹנָה וְאֵינְךָ נוֹשֵׂא פָּנִים אֶלָּא מוֹרֶה אֶת דֶּרֶךְ אֱלֹהִים עַל־פִּי הָאֱמֶת. 22 הַאִם מֻתָּר לָנוּ לָתֵת מַס לַקֵּיסָר אוֹ לֹא?" 23 הוֹאִיל וְרָאָה אֶת עָרְמָתָם אָמַר לָהֶם: 24 "הַרְאוּ לִי דִּינָר. שֶׁל מִי הַדְּמוּת וְהַכְּתֹבֶת אֲשֶׁר עָלָיו?" הֵשִׁיבוּ: "שֶׁל הַקֵּיסָר." 25 אָמַר לָהֶם: "אִם כֵּן, תְּנוּ לַקֵּיסָר אֶת אֲשֶׁר לַקֵּיסָר וְלֵאלֹהִים אֶת אֲשֶׁר לֵאלֹהִים." 26 הֵם לֹא יָכְלוּ לְהֵאָחֵז בְּדָבָר מִדְּבָרָיו בְּנוֹכְחוּת הָעָם, וּבִתְמִיהָתָם עַל תְּשׁוּבָתוֹ שָׁתְקוּ. 27 נִגְּשׁוּ כַּמָּה מִן הַצְּדוֹקִים, הָאוֹמְרִים שֶׁאֵין תְּחִיַּת מֵתִים, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 28 "רַבִּי, מֹשֶׁה כָּתַב לָנוּ שֶׁאִם יָמוּת אִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וְאֵין לוֹ בָּנִים, יִקַּח אָחִיו אֶת אִשְׁתּוֹ וְיָקִים זֶרַע לְאָחִיו. 29 וּבְכֵן הָיוּ שִׁבְעָה אַחִים. הָרִאשׁוֹן נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת בְּלִי בָּנִים. 30 לָקַח אוֹתָהּ הַשֵּׁנִי 31 וְאַחֲרֵי כֵן הַשְּׁלִישִׁי; וְכָךְ כָּל הַשִּׁבְעָה לֹא הִנִּיחוּ בָּנִים וּמֵתוּ. 32 לְבַסּוֹף מֵתָה גַּם הָאִשָּׁה. 33 אִם כֵּן לְמִי מֵהֶם תִּהְיֶה לְאִשָּׁה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה אִשָּׁה לְכָל הַשִּׁבְעָה?" 34 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "בְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה מִתְחַתְּנִים, 35 אַךְ הַזַּכָּאִים לִנְחֹל אֶת הָעוֹלָם הַבָּא וְאֶת הַתְּחִיָּה מִן הַמֵּתִים אֵינָם מִתְחַתְּנִים, 36 כִּי גַּם אֵינָם יְכוֹלִים לָמוּת עוֹד, שֶׁהֲרֵי שָׁוִים הֵם לְמַלְאָכִים וּבְנֵי אֱלֹהִים הֵם בִּהְיוֹתָם בְּנֵי הַתְּחִיָּה. 37 וְשֶׁהַמֵּתִים קָמִים לִתְחִיָּה גַּם מֹשֶׁה רָמַז בְּפָרָשַׂת הַסְּנֶה שֶׁנֶּאֱמַר 'יהוה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.' 38 וְהָאֱלֹהִים לֹא אֱלֹהֵי הַמֵּתִים כִּי אִם אֱלֹהֵי הַחַיִּים, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל חַיִּים לוֹ." 39 כַּמָּה מִן הַסּוֹפְרִים אָמְרוּ בִּתְגוּבָה: "רַבִּי, יָפֶה דִּבַּרְתָּ!" 40 וְלֹא הֵעֵזּוּ עוֹד לִשְׁאֹל אוֹתוֹ שׁוּם דָּבָר. 41 שָׁאַל הוּא אוֹתָם: "כֵּיצַד זֶה אוֹמְרִים עַל הַמָּשִׁיחַ שֶׁבֶּן דָּוִד הוּא? 42 הֵן דָּוִד עַצְמוֹ אוֹמֵר בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, 'נְאֻם יהוה לַאדֹנִי, שֵׁב לִימִינִי 43 עַד־אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ'. 44 הִנֵּה דָּוִד קוֹרֵא לוֹ 'אָדוֹן', וְאֵיךְ הוּא בְּנוֹ?" 45 וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם אָמַר לְתַלְמִידָיו: 46 "הִזָּהֲרוּ מִן הַסּוֹפְרִים הָאוֹהֲבִים לְהִתְהַלֵּךְ לְבוּשֵׁי גְּלִימוֹת וְאוֹהֲבִים בִּרְכוֹת שָׁלוֹם בַּשְּׁוָקִים וּמוֹשָׁבִים רִאשׁוֹנִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת וּמְקוֹמוֹת נִכְבָּדִים בַּסְּעוּדוֹת; 47 הַבּוֹלְעִים אֶת בָּתֵּי הָאַלְמָנוֹת וּמַאֲרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל לְמַרְאִית עַיִן. דִּינָם שֶׁל אֵלֶּה יִהְיֶה חָמוּר יוֹתֵר."

 

[nrmlsr]

חלק ד'

להלן הטקסט מבשורת יוחנן פרק ד' פס' 46-54: 46 הוּא בָּא שׁוּב אֶל קָנָה שֶׁבַּגָּלִיל, אֲשֶׁר שָׁם הָפַךְ אֶת הַמַּיִם לְיַיִן. וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ, שֶׁבְּנוֹ הָיָה חוֹלֶה בִּכְפַר נַחוּם, 47 שָׁמַע כִּי יֵשׁוּעַ בָּא מִיהוּדָה לַגָּלִיל. הָלַךְ אֵלָיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּרֵד וִירַפֵּא אֶת בְּנוֹ, כִּי נָטָה לָמוּת. 48 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “אִם אֵינְכֶם רוֹאִים אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, בְּשׁוּם פָּנִים לֹא תַּאֲמִינוּ.” 49 אָמַר אֵלָיו הָאִישׁ: “אֲדוֹנִי, רֵד נָא בְּטֶרֶם יָמוּת בְּנִי.” 50 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: “לֵךְ, בִּנְךָ חַי.” הֶאֱמִין הָאִישׁ לַדָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ וְהָלַךְ. 51 כַּאֲשֶׁר יָרַד בָּאוּ עֲבָדָיו לִקְרָאתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁבְּנוֹ חַי. 52 שָׁאַל אוֹתָם בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הוּטַב לוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: “אֶתְמוֹל בְּשָׁעָה אַחַת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הִרְפָּה מִמֶּנּוּ הַחֹם.” 53 אָז נוֹכַח הָאָב כִּי זֶה הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ ‘בִּנְךָ חַי’, וְהֶאֱמִין הוּא וְכָל בֵּיתוֹ. 54 זֹאת הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁיֵּשׁוּעַ עָשָׂה אוֹת עִם בּוֹאוֹ מִיהוּדָה לַגָּלִיל.

 

[nrmlsr]

חלק ה'

הנביא ישעיהו בפרק נ"ג מציין את חוסר יופיו החיצוני של המשיח. הנביא מלמדנו שכיעורו החיצוני של המשיח היה למעשה כיעור החטאים והפשעים שלנו שהוא נשא על עצמו: א "מִי הֶאֱמִין לִשְׁמוֻעָתֵנוּ, וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל-מִי נִגְלָתָה. ב וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשּׁוֹרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לא תוֹאַר לו וְלא הָדָר, וְנִרְאֵהוּ וְלא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ. ג נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאוֹבוֹת וִידוּעַ חוֹלִי, וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלא חֲשַׁבְנֻהוּ. ד אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאוֹבֵינוּ סְבָלָם, וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלוהִים וּמְעֻנֶּה. ה וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵנו מְדֻכָּא מֵעֲווֹנוֹתֵינוּ, מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. ו כֻּלָּנוּ כַּצאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ, וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲווֹן כֻּלָּנוּ." שאלה נוספת הייתה במוחם: אם אתה מי שאתה אכן מתיימר להיות, אז הבה נראה אותך מרפא את עצמך ואת בני עירך כמו שעשיתה בכפר נחום! מתברר שכוחו העל טבעי של ישוע היה ידוע, אך האנשים לא התענינו בחיפוש אלוהים אלא באותות ומופתים שייעשו מול עיניהם או על חייהם. תוכל לקרוא את המידע על כך בבשורה על פי יוחנן בפרק ד' בפס' 48. בספר ישעיהו בפרק מ"ח כתוב: טז קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ-זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי--מֵעֵת הֱיוֹתָהּ, שָׁם אָנִי; וְעַתָּה, אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי--וְרוּחוֹ. יז כֹּה-אָמַר יְהוָה גֹּאַלְךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ. יח לוּא הִקְשַׁבְתָּ, לְמִצְו‍ֹתָי; וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ, וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. יט וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ, וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו; לֹא-יִכָּרֵת וְלֹא-יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ, מִלְּפָנָי. הוכחת השילוש בפסוקים אלו: לאור דברי ישוע ניתן לומר שספר ישעיהו סא פסוקים א'-ג' מהווים הוכחה לקיום שלוש הוויות באלוהים האחד. מכיוון שרק אלוהים יכול למלא את הנאמר בפסוקים, וכיוון שהדובר אומר: "רוח אדוני יהוה עלי", יוצא אם כן שהפסוק מציין את קיום שלוש הוויות שבאלוהים האחד: – יהוה, – רוח אלוהים – הדובר (שגם הוא אלוהים). (ראה גם ישעיהו פרק מ"ח פס' ט"ז; תהילים פרק מ"ה פס' ח'.) בספר ירמיהו בפרק כ"ג נאמר: ה הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. ו בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח; וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ, יְהוָה צִדְקֵנוּ. המשיח יקרא בשם התואר יְהוָה צִדְקֵנוּ שזה גם שמו. בספר מיכה בפרק ה' בפס' א' נאמר: וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה--מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם. המשיח יוולד בבית לחם אך מוצאו יהיה נצחי ועל כן המשיח קיים מאז ומתמיד לפיכך הוא היה קיים לפני שהשמש נבראה:"יהי שמו לפני שמש ינין שמו וכל הגויים יאשרהו..." העמים האחרים יהיו אלו שיקבלו אותו ראשונים ועמו ידחו אותו בבואו. אך בבואו השני אלו שישרדו יקבלוהו כמשיח ויזהו אותו כמושיע ישראל. המשיח חייב לא רק להוולד ללא החטא הקדמון אלא להוולד בבית לחם ולהיות צאצא דוד המלך,להוולד בתקופה שקדמה לחורבן בית שני ואחרי מותו יחרב הבית השני ככתוב בספר דניאל בפרק ט' בפס' כ"ו-כ"ז: וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ, וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת. וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד, וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשׁוֹמֵם, וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שׁוֹמֵם." אגב ישוע ידע מראש על מותו ורצה מרצונו למות על חטאי העולם ועל כן אמר את אשר אמר שעליו לסבול רבות ממנהיגי העם שיבזוהו וכן מידי הרומאים. משום שבישוע התקיים הכתוב מספר תהילים מפרק כ"ב שבו מזלזלים בו ואכן הדברים הבאים נאמרים: א לַמְנַצֵּחַ, עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר; מִזְמוֹר לְדָוִד. ב אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי; רָחוֹק מִישׁוּעָתִי, דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. ג אֱלֹהַי--אֶקְרָא יוֹמָם, וְלֹא תַעֲנֶה; וְלַיְלָה, וְלֹא-דֻמִיָּה לִי. ד וְאַתָּה קָדוֹשׁ-- יוֹשֵׁב, תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. ה בְּךָ, בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ; בָּטְחוּ, וַתְּפַלְּטֵמוֹ. ו אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ; בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ. ז וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ; חֶרְפַּת אָדָם, וּבְזוּי עָם. ח כָּל-רֹאַי, יַלְעִגוּ לִי; יַפְטִירוּ בְשָׂפָה, יָנִיעוּ רֹאשׁ. ט גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ; יַצִּילֵהוּ, כִּי חָפֵץ בּוֹ. י כִּי-אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן; מַבְטִיחִי, עַל-שְׁדֵי אִמִּי. יא עָלֶיךָ, הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם; מִבֶּטֶן אִמִּי, אֵלִי אָתָּה. יב אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי, כִּי-צָרָה קְרוֹבָה: כִּי-אֵין עוֹזֵר. יג סְבָבוּנִי, פָּרִים רַבִּים; אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. יד פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם; אַרְיֵה, טֹרֵף וְשֹׁאֵג. טו כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי-- וְהִתְפָּרְדוּ, כָּל-עַצְמוֹתָי: הָיָה לִבִּי, כַּדּוֹנָג; נָמֵס, בְּתוֹךְ מֵעָי. טז יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, כֹּחִי, וּלְשׁוֹנִי, מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי; וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. יז כִּי סְבָבוּנִי, כְּלָבִים: עֲדַת מְרֵעִים, הִקִּיפוּנִי; כָּאֲרִי, יָדַי וְרַגְלָי. יח אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי; הֵמָּה יַבִּיטוּ, יִרְאוּ-בִי. יט יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם; וְעַל-לְבוּשִׁי, יַפִּילוּ גוֹרָל. את ההמשך אביא בחלק הבא(חלק ו'). המילה יכרת שמשה למושג עונש מוות.

 

[nrmlsr]

חלק ו'

בבשורה על פי מתי בפרק כ"ז נאמר: 1 וַיְהִי לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַיִּוָּעֲצוּ כָּל־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם עַל־יֵשׁוּעַ לְהֲמִיתוֹ׃ 2 וַיַּאַסְרוּ אֹתוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ מִשָׁם וַיִּמְסְרֻהוּ אֶל־פּוֹנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס הַהֶגְמוֹן׃ 3 וַיַּרְא יְהוּדָה הַמֹּסֵר אוֹתוֹ כִּי הִרְשִׁיעֻהוּ וַיִּנָּחֵם וַיָּשֶׁב אֶת־שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף אֶל־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים לֵאמֹר׃ 4 חָטָאתִי כִּי־דָם נָקִי הִסְגָּרְתִּי וַיֹּאמְרוּ מַה־לָּנוּ וְלָזֹאת אַתָּה תִּרְאֶה׃ 5 וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־הַכֶּסֶף אֶל־הַהֵיכָל וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ וַיֵּחָנַק׃ 6 וַיִּקְחוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֶת־הַכֶּסֶף וַיֹּאמְרוּ לֹא־נָכוֹן לָנוּ לְתִתּוֹ אֶל־אֲרוֹן הַקָּרְבָּן כִּי־מְחִיר דָּמִים הוּא׃ 7 וַיִּוָּעֲצוּ וַיִּקְנוּ־בוֹ אֶת־שְׁדֵה הַיּוֹצֵר לִקְבוּרַת הַגֵּרִים׃ 8 עַל־כֵּן יִקָּרֵא לַשָּׂדֶה הַהוּא שְׂדֵה הַדָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ 9 אָז נִתְמַלֵּא מַה־שֶׁנֶּאֱמַר בְּיַד יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַר מֵעַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 10 וַיִתְּנוּ אֹתָם אֶל־שְׂדֵה הַיּוֹצֵר כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אוֹתִי׃ 11 וְיֵשׁוּעַ הָעֳמַד לִפְנֵי הַהֶגְמוֹן וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַהֶגְמוֹן לֵאמֹר הַאַתָּה הוּא מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אַתָּה אָמָרְתָּ׃ 12 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים דִּבְּרוּ עָלָיו שִׂטְנָתָם וְהוּא לֹא־עָנָה דָבָר׃ 13 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס הַאֵינְךָ שֹׁמֵעַ כַּמָּה הֵם מְעִידִים בָּךְ׃ 14 וְלֹא עָנָהוּ אַף־דָּבָר אֶחָד וַיִּתְמַהּ הַהֶגְמוֹן עַד־מְאֹד׃ 15 וְהַהֶגְמוֹן הָיָה מַתִּיר לָעָם בְּכָל־חַג אָסִיר אֶחָד אֵת אֲשֶׁר יֶחְפָּצוּ׃ 16 וּבָעֵת הַהִיא הָיָה לָהֶם אָסִיר מְפֻרְסָם וּשְׁמוֹ בַּר־אַבָּא׃ 17 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס אֶת־מִי תִרְצוּ שֶׁאַתִּיר לָכֶם אֵת בַּר־אַבָּא אוֹ אֶת־יֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם־מָשִׁיחַ׃ 18 כִּי יָדַע אֲשֶׁר מִקִּנְאָתָם בּוֹ הִסְגִּרֻהוּ׃ 19 וַיְהִי בְּשִׁבְתּוֹ עַל־כִּסֵּא הַדִּין וַתִּשְׁלַח אֵלָיו אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אַל־תְּהִי יָדְךָ בַּצַּדִּיק הַזֶּה כִּי בַעֲבוּרוֹ הַרְבֵּה עֻנֵּיתִי הַיּוֹם בַּחֲלוֹם׃ 20 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים הִסִּיתוּ אֶת־הֲמוֹן הָעָם לִשְׁאֹל לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא וּלְאַבֵּד אֵת־יֵשׁוּעַ׃ 21 וַיַּעַן הַהֶגְמוֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֶת־מִי מִשְׁנֵיהֶם תִּרְצוּ שֶׁאַתִּיר לָכֶם וַיֹּאמְרוּ אֵת בַּר־אַבָּא׃ 22 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס וּמָה־אֶעֱשֶׂה לְיֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם־מָשִׁיחַ וַיַּעֲנוּ כֻלָּם יִצָּלֵב׃ 23 וַיֹּאמֶר הַהֶגְמוֹן וּמֶה־עָשָׂה רָעָה וַיִּצְעֲקוּ עוֹד וַיֹּאמְרוּ יִצָּלֵב׃ 24 וַיְהִי כִּרְאוֹת פִּילָטוֹס כִּי לֹא־יוֹעִיל מְאוּמָה וְכִי רָבְתָה עוֹד הַמְּהוּמָה וַיִּקַּח מַיִם וַיִּרְחַץ אֶת־יָדָיו לְעֵינֵי הָעָם וַיֹּאמַר נָקִי אָנֹכִי מִדַּם הַצַּדִּיק הַזֶּה אַתֶּם רְאוּ׃ 25 וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל־בָּנֵינוּ׃ 26 אָז הִתִּיר לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא וְאֵת יֵשׁוּעַ הִכָּה בַשׂוֹטִים וַיִּמְסֹר אוֹתוֹ לְהִצָּלֵב׃ 27 וַיִּקְחוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֲשֶׁר לַהֶגְמוֹן אֶת־יֵשׁוּעַ וַיְבִיאֻהוּ אֶל־בֵּית־הַמִּשְׁפָּט וַיַּאַסְפוּ עָלָיו אֵת כָּל־הַגְּדוּד׃ 28 וַיַּפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ אֶת־בְּגָדָיו וַיַּעַטְפֻהוּ מְעִיל שָׁנִי׃ 29 וַיְשָׂרֲגוּ קֹצִים וַיַּעֲשׂוֹּ עֲטֶרֶת וַיָּשִׂימוּ עַל־רֹאשׁוֹ וְקָנֶה בִּימִינוֹ וַיִּכְרְעוּ לְפָנָיו וַיִּתְלוֹצֲצוּ בוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם לְךָ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃ 30 וַיָּרֹקּוּ בּוֹ וַיִּקְחוּ אֶת־הַקָּנֶה וַיַּכֻּהוּ עַל־רֹאשׁוֹ׃ 31 וְאַחֲרֵי הִתְלוֹצֲצָם בּוֹ הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ אֶת־הַמְּעִיל וַיַּלְבִּישֻׁהוּ אֶת־בְּגָדָיו וַיּוֹבִילֻהוּ לִצְלֹב׃ 32 וַיְהִי בְצֵאתָם וַיִּמְצְאוּ אִישׁ קוּרִינִי וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן וַיֶּאֶנְסוּ אֹתוֹ לָשֵׂאת לוֹ אֶת־צְלוּבוֹ׃ 33 וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא גָּלְגָּלְתָּא הוּא מְקוֹם גֻּלְגֹּלֶת׃

 

[nrmlsr]

חלק ז'

המשך בשורת מתי פרק כ"ז: 34 וַיִּתְּנוּ־לוֹ לִשְׁתּוֹת חֹמֶץ מָסוּךְ בִּמְרוֹרוֹת וַיִּטְעַם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹת׃ 35 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלְבוּ אוֹתוֹ וַיְחַלְּקוּ אֶת־בְּגָדָיו לָהֶם וַיַּפִּלוּ גוֹרָל (לְמַלּאת אֵת אֲשֶׁר־נֶאֱמַר בְּפִי הַנָּבִיא יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל־לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל)׃ 36 וַיֵּשְׁבוּ שָׁמָּה וַיִּשְׁמְרוּ אוֹתוֹ׃ 37 וַיָּשִׂימוּ אֶת־דְּבַר אַשְׁמָתוֹ מִמַּעַל לְרֹאשׁוֹ וַיִּכְתְּבוּ זֶה הוּא יֵשׁוּעַ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃ 38 וַיִּצָּלְבוּ אִתּוֹ שְׁנֵי פָרִיצִים אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ׃ 39 וְהָעֹבְרִים גִּדְּפוּ אוֹתוֹ וַיָּנִיעוּ אֶת־רֹאשָׁם׃ 40 וַיֹּאמְרוּ אַתָּה הַהֹרֵס אֶת־־הַהֵיכָל וּבֹנֵהוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יָמִים הוֹשַׁע לְנַפְשֶׁךָ וְאִם בֶּן־הָאֱלֹהִים אַתָּה רְדָה מִן־הַצְּלוּב׃ 41 וְכֵן הִלְעִיגוּ גַּם־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים עִם־הַסּוֹפְרִים וְהַזְּקֵנִים לֵאמֹר׃ 42 אֶת־אֲחֵרִים הוֹשִׁיעַ וּלְעַצְמוֹ לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ (אִם־) מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא יֵרֶד־נָא עַתָּה מִן־הַצְּלוּב וְנַאֲמִין בּוֹ׃ 43 בָּטַח בֵּאלֹהִים עַתָּה יְפַלְּטֵהוּ אִם־חָפֵץ בּוֹ כִּי אָמַר בֶּן־הָאֱלֹהִים אֲנִי׃ 44 וְכָזֹאת חֵרְפֻהוּ גַּם־הַפָּרִיצִים הַנִּצְלָבִים אִתּוֹ׃ 45 וַיְהִי חֹשֶׁךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ מִן הַשָׁעָה הַשִׁשִׁית עַד הַשָׁעָה הַתְּשִׁיעִית׃ 46 וּכְעֵת הַשָׁעָה הַתְּשִׁיעִית וַיִּזְעַק יֵשׁוּעַ בְּקוֹל גָּדוֹל אֵלִי אֵלִי לְמָה שְׁבַקְתָּנִי וְהוּא אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי׃ 47 וַיִּשְׁמְעוּ אֲנָשִׁים מִן־הָעֹמְדִים שָׁם וַיֹּאמְרוּ הוּא קוֹרֵא אֶל־אֵלִיָּהוּ׃ 48 וַיְמַהֵר אֶחָד מֵהֶם וַיָּרָץ וַיִּקַּח סְפוֹג וַיְמַלֵּא אֹתוֹ חֹמֶץ וַיָּשֶׂם עַל־קָנֶה וַיַּשְׁקֵהוּ׃ 49 וְיֶתֶר הָאֲנָשִׁים אָמְרוּ הַנִּיחוּ לוֹ וְנִרְאֶה אִם־יָבוֹא אֵלִיָּהוּ לְהוֹשִׁיעוֹ ((וְאִישׁ אַחֵר לָקַח חֲנִית וַיִּדְקֹר אֶת־צַלְעוֹ וַיֵּצְאוּ מַיִם וָדָם))׃ 50 וְיֵשׁוּעַ הוֹסִיף לִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֵּצֵא רוּחוֹ׃ 51 וְהִנֵּה נִקְרְעָה פָּרֹכֶת הַהֵיכָל מִלְמַעְלָה לְמַטָּה לִשְׁנַיִם קְרָעִים וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְהַסְּלָעִים הִתְבַּקָּעוּ׃ 52 וְהַקְּבָרִים נִפְתָּחוּ וְרַבִּים מִן־הַקְּדוֹשִׁים יְשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר נֵעוֹרוּ׃ 53 וַיֵּצְאוּ מִן־הַקְּבָרִים אַחֲרֵי תְחִיָּתוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל־הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה וַיֵּרָאוּ לָרַבִּים׃ 54 וְשַׂר־הַמֵּאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ הַשֹׁמְרִים אֶת־יֵשׁוּעַ כִּרְאוֹתָם אֶת־הָרַעַשׁ וְאֶת־אֲשֶׁר נִהְיְתָה נִבְהֲלוּ מְאֹד וַיֹּאמְרוּ אָכֵן זֶה הָיָה בֶן־אֱלֹהִים׃ 55 וְשָׁם נָשִׁים רַבּוֹת אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵי יֵשׁוּעַ מִן־הַגָּלִיל לְשָׁרְתוֹ וְהֵנָּה רֹאוֹת מֵרָחוֹק׃ 56 וּבְתוֹכָן מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם־יַעֲקֹב וְיוֹסֵי וְאֵם בְּנֵי זַבְדָּי׃ 57 וַיְהִי בָעֶרֶב וַיָּבֹא אִישׁ עָשִׁיר מִן־הָרָמָתַיִם וּשְׁמוֹ יוֹסֵף וְגַם־הוּא מִתַּלְמִידֵי יֵשׁוּעַ׃ 58 וַיִּגַּשׁ אֶל־פִּילָטוֹס לִשְׁאֹל אֶת־גְּוִיַּת יֵשׁוּעַ וַיְצַו פִּילָטוֹס וַתִּנָּתֶן לוֹ׃ 59 וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת־הַגְּוִיָּה וַיִּכְרֹךְ אוֹתָהּ בְּסָדִין טָהוֹר׃ 60 וַיְשִׂימֶהָ בַּקֶּבֶר הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר חָצַב־לוֹ בַּסָּלַע וַיָּגֶל אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל־פֶּתַח הַקֶּבֶר וַיֵּלֶךְ לוֹ׃ 61 וּמִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת הָיוּ יֹשְׁבוֹת שָׁם מִמּוּל הַקָּבֶר׃ 62 וַיְהִי מִמָּחֳרַת עֶרֶב הַשַׁבָּת וַיִּקָּהֲלוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶל־פִּילָטוֹס׃ 63 וַיֹּאמְרוּ אֲדֹנֵינוּ זָכַרְנוּ כִּי אָמַר הַמֵּסִית הַהוּא בְּעוֹדֶנּוּ חָי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים קוֹם אָקוּם׃ 64 לָכֵן צַוֵּה־נָא וְיִסָּכֵר פִּי הַקֶּבֶר עַד־הַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי פֶּן־יָבֹאוּ תַלְמִידָיו בַּלַּיְלָה וּגְנָבֻהוּ וְאָמְרוּ אֶל־הָעָם הִנֵּה־קָם מִן־הַמֵּתִים וְהָיְתָה הַתַּרְמִית הָאַחֲרוֹנָה רָעָה מִן־הָרִאשׁוֹנָה׃ 65 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס הִנֵּה לָכֶם אַנְשֵׁי מִשְׁמָר לְכוּ סִכְרוּהוּ כַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם׃ 66 וַיֵּלְכוּ וַיִּסְכְּרוּ אֶת־פִּי הַקֶּבֶר וַיַּחְתְּמוּ אֶת־הָאָבֶן וַיַּעֲמִידוּ עָלָיו אֶת־הַמִּשְׁמָר׃

 

[nrmlsr]

חלק ח'

בבשורה על פי מתי בפרק כ"ח נאמר: 1 וְאַחֲרֵי מוֹצָאֵי הַשַׁבָּת כְּשֶׁהֵאִיר לְאֶחָד בַּשַׁבָּת בָּאָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת לִרְאוֹת אֶת־הַקָּבֶר׃ 2 וְהִנֵּה רָעָשׁ גָּדוֹל הָיָה כִּי־מַלְאַךְ יְהוָֹה יָרַד מִן־הַשָּׁמַיִם וַיִּגַּשׁ וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מִן־הַפֶּתַח וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ׃ 3 וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה הַבָּרָק וּלְבוּשׁוֹ לָבָן כַּשָׁלֶג׃ 4 וַיִּבָּהֲלוּ הַשֹׁמְרִים מִפַּחְדּוֹ וַיִּהְיוּ כַּמֵּתִים׃ 5 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֶל־הַנָּשִׁים אַתֵּן אַל־תִּירֶאןָ הֵן יָדַעְתִּי כִּי אֶת־יֵשׁוּעַ הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת׃ 6 הוּא אֵינֶנּוּ פֹה כִּי־קָם כַּאֲשֶׁר אָמָר בֹּאנָה וּרְאֶינָה אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב־שָׁם הָאָדוֹן׃ 7 לֵכְנָה מַהֵר וְהִגַּדְתֶּן לְתַלְמִידָיו כִּי קָם מִן־הַמֵּתִים וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הַגָּלִילָה וְשָׁם תִּרְאֻהוּ הִנֵּה אָמַרְתִּי לָכֶן׃ 8 וַתְּמַהֵרְנָה וַתֵּצֶאנָה מִן־הַקֶּבֶר בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתָּרֹצְנָה לְסַפֵּר אֶל־תַּלְמִידָיו׃ 9 הֵנָּה הֹלְכוֹת לְסַפֵּר אֶל־תַּלְמִידָיו וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ נִקְרֶה אֲלֵיהֶן וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֵן וַתִּגַּשְׁנָה וַתֹּאחַזְנָה בְרַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לוֹ׃ 10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן יֵשׁוּעַ אַל־תִּירֶאןָ לֵכְנָה וְהַגֵּדְנָה לְאַחַי וְיֵלְכוּ הַגָּלִילָה וְשָׁם יִרְאוּנִי׃ 11 וַיְהִי בְלֶכְתָּן וְהִנֵּה אֲנָשִׁים מִן־הַמִּשְׁמָר בָּאוּ הָעִירָה וַיַּגִּידוּ לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֵת כָּל־הַנַּעֲשָׂה׃ 12 וַיִּקָּהֲלוּ עִם־הַזְּקֵנִים וַיִּתְיָעָצוּ וַיִּתְּנוּ־כֶסֶף לָרֹב אֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֵאמֹר׃ 13 אִמְרוּ־נָא כִּי־בָאוּ תַלְמִידָיו לָיְלָה וַיִּגְנְבוּ אוֹתוֹ וַאֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים׃ 14 וְאִם־יִשָׁמַע הַדָּבָר בֵּית הַהֶגְמוֹן אֲנַחְנוּ נְפַיְסֵהוּ וְאַתֶּם אַל־תִּירָאוּ׃ 15 וַיִּקְחוּ אֶת־הַכֶּסֶף וְיַּעֲשׂוֹּ כַּאֲשֶׁר שָׂמוּ בְּפִיהֶם וַתֵּצֵא הַשְׁמוּעָה הַזֹּאת בֵּין הַיְּהוּדִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ 16 וְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַתַּלְמִידִים הָלְכוּ הַגָּלִילָה אֶל־הָהָר אֲשֶׁר אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ׃ 17 וַיִּרְאוּ אֹתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ וְיֵשׁ מֵהֶם אֲשֶׁר חָלַק לִבָּם׃ 18 וַיִּגַּשׁ יֵשׁוּעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר נִתַּן־לִי כָּל־שָׁלְטָן בַּשָׁמַיִם וּבָאָרֶץ׃ 19 וְאַתֶּם לְכוּ אֶל־כָּל־הַגּוֹיִם וַעֲשׂוֹּ תַלְמִידִים וּטְבַלְתֶּם אֹתָם לְשֵׁם־הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃ 20 וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְהִנֵּה אָנֹכִי אִתְּכֶם כָּל־הַיָּמִים עַד־קֵץ הָעוֹלָם אָמֵן׃

 

[nrmlsr]

חלק ט'

"עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקּׁדֶש וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמׁר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם."(מתוך בשורת מתי פרק כ"ח פס' 19-20) אם נקרא בזהירות פסוקים אלה נוכל לראות שישוע לא הורה לתלמידיו ללכת בכל העולם ולהמיר אנשים לנצרות, אלא הוא הנחה אותם ללכת ולעשות חסידים, ללמד אותם לשמור את כל מה שהוא ציווה. חסיד הינו תלמיד או אדם התומך בדוקטרינות של מורו. לכן, על מנת להיות חסיד של ישוע יש עליך לשקף את מסורותיו ואמונותיו. עליך ללמוד את השיעורים שלימד, לחיות בדרך בה הוא חי וללכת לפי התיאולוגיה שבה הוא הלך בהקשר בו הוא הלך. ברורה לך הנקודה? מהתבטאויותיו של ישוע בבשורות, אנו יכולים לראות את הגישה של הוראתו כלפי המסורת היהודית המקראית. הכתובים מראים לנו שבלב שלם הוא אימץ את היהדות התנכית. אני יודע שכמה מאמינים לא יהודים בכנסיה היו רוצים לצמצם את תפקיד התורה, התלמוד והמסורת היהודית בחייהם ובחיי מאמינים אחרים. אולם האמת בנושא זה היא שהיהדות התנכית, שהינה מערכת יחסים אישית עם השם דרך האמונה בישוע, מצריכה נאמנות לתורה. התורה והאמונה בישוע בתור המשיח אינן רק תואמות באופן הדדי, הן בלתי נפרדות אחת מהשניה. הבשורות מראות לנו בבירור שכשישוע נכנס לעיר הוא היה נוכח בבית הכנסת המקומי והשתתף בקריאת התורה וההפטרה ובשירת המזמורים. לוקס מספר לנו בפרק ד' שבאחת השבתות קרא ישוע את ההפטרה בבית הכנסת (ראה הפטרה לפרשת "ניצבים" – ישעיהו ס"א). בשורת לוקס פרק ד' פס' 16: "הוּא בָּא אֶל הָעִיר נָצְרַת, הָעִיר אֲשֶׁר גֻּדַּל בָּה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הָלַךְ כְּמִנְהָגוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְקָם לִקְרֹא. כַּאֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ אֶת מְגִלַּת סֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, פָּתַח אֶת הַמְּגִלָּה וּמָצָא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁכָּתוּב בּו:" בית הכנסת, התפילה וכמובן סדר קריאת התורה וההפטרה הם כולם מנהגים בהם לקח חלק ישוע ואף לימד את תלמידיו לעשות כמוהו. למעשה, מתוך כבוד לפרושים אמר ישוע: בשורת מתי פרק כ"ג פס' 2-3: "אָמַר לָהֶם: "הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים יוֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא מֹשֶׁה. לָכֵן כָּל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָכֶם עֲשׂוּ וְשִׁמְרוּ, אַךְ כְּמַעֲשֵׂיהֶם אַל תַּעֲשׂוּ, כִּי אוֹמְרִים הֵם וְאֵינָם עוֹשִׂים." כמובן שישוע ייסר את הפרושים, אולם לא על מה שלימדו. הוא ייסר אותם על מה שהם עשו, משום שלא קיימו את מה שהם הטיפו עליו. הם הטיפו את תורת משה אולם קיימו מערכת מנהגים מעשה אדם (התורה שבעל פה); הם היו צבועים ולא היתה לו שום בעיה להגיד להם את זה. אתה זוכר את הציטוט הבא בו ישוע אומר?: בשורת יוחנן פרק ח' פס' 46: "מִי מִכֶּם עַל עָווֹן יוֹכִיחֵנִי? וְאִם דּוֹבֵר אֱמֶת אֲנִי, לָמָּה אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי?" ישוע יכול היה לשאול שאלה זו את הקהל משום שהם לא יכלו להרשיע אותו על חטא. הוא לעולם לא חילל את התורה ובכל מקום בו סתרה התורה שבעל פה את התורה הוא מיד הפנה חזרה את מאשימיו למילת השם. הם לעולם לא הצליחו להוכיח אף אחת מהאשמותיהם. למעשה, כשישוע עמד מול הסנהדרין, בעוד הם מחפשים תירוץ על מנת להרגו, אף אחד לא יכול היה למצוא חילול תורה בו היה אפשר להאשים אותו. הסיטואציה היתה כל כך פתטית, ובידעו שהוא נקרא עבור זמן שכזה, ישוע היה צריך בעצם להרשיע את עצמו על מנת שתהיה להם סיבה לגרום לצליבתו. בשורת מרקוס פרק י"ד פס' 55: "אוֹתָהּ שָׁעָה חִפְּשׂוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְכָל הַסַּנְהֶדְרִין עֵדוּת נֶגֶד יֵשׁוּעַ כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ וְלֹא מָצְאוּ." לקוח מתוך: http://www.cmy.on.ca/Monthly_Newsletter/2003/oct2003hebrew.htm

 

[nrmlsr]

חלק י'

הבה נקרא מבשורת מתי פרק ח', פסוקים 1-4: הוּא יָרַד מִן הָהָר וַהֲמוֹן עַם רַב הָלְכוּ אַחֲרָיו. אָז הִתְקָרֵב אִישׁ מְצֹרָע, הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ וְאָמַר: “אֲדוֹנִי, אִם תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֵר אוֹתִי.” הוֹשִׁיט יֵשׁוּעַ אֶת יָדוֹ, נָגַע בּוֹ וְאָמַר: “רוֹצֶה אֲנִי! הִטָּהֵר!” וּמִיָּד נִרְפְּאָה צָרַעְתּוֹ. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “רְאֵה, אַל תְּסַפֵּר לְאִישׁ, אֲבָל לֵךְ הֵרָאֵה אֶל הַכֹּהֵן וְהַקְרֵב אֶת הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה לְעֵדוּת לָהֶם.” כשישוע נימצא באזור הגליל התקרב אליו איש מצורע. בתקופה הקדומה מחלת הצרעת נחשבה למחלה חשוכת מרפא ומדבקת. כל החולה בה ידע כי מותו בטוח. מחלת הצרעת הפכה את החולה בה לטמא ונאסר על החולה לבוא במגע או קירבה אל אנשים אחרים. המצורעים הורחקו מכל אדם בריא והתקיימו ממזון שבני משפחותיהם הביאו להם. כשמצורע היה מתקרב לאדם כלשהו, היה עליו לקרא בקול רם: 'טמא', 'טמא', ובדרך זו להרחיק אנשים ממנו כדי שלא יבואו עימו במגע ויידבקו. והנה, מתקרב אל ישוע איש מצורע. כבר במילים אלו עלינו להבין שמתרחש דבר מאוד לא מקובל. במידה והיו אנשים מסביב לישוע, הרי שכל האנשים התרחקו מן המצורע במהירות האפשרית. כשמתנהל דו השיח והעניין בין ישוע למצורע, סביר מאוד להניח שרק שניהם נמצאים קרוב זה לזה! כל השאר מביטים ממרחק בטוח ובפחד גלוי! מה עושה המצורע ומה הוא אומר לישוע? המצורע משתחווה ואומר לישוע: "אדוני, אם תרצה תוכל לטהר אותי." בהשתחוויה מול ישוע וכינוי ישוע במילה: 'אדון', המצורע למעשה מכיר בישוע כסמכות ריבונית. ובאופו מדויק למקרה שלנו – כמשיח המובטח, אדוני צדקנו. המצורע אומר: אם תרצה תוכל לטהר אותי. המצורע יתכן ושמע על ישוע והיה עד למעשיו. מתוך מה שראה את ישוע עושה ושמע אותו אומר הוא הבין: ישוע הוא המשיח המובטח! משמע – המצורע בטוח ביכולתו של ישוע לרפא. השאלה היא: האם ישוע ירצה לרפאו? ישוע המשיח הושיט את ידו אל המצורע, נגע בו ואמר: "רוצה אני! היטהר!" ישוע ריפא את המצורע בדרך שונה מזו שגרש את השד בבית הכנסת בכפר נחום וריפא את חמותו של שמעון מהחום. בשני המקרים הקודמים ישוע ריפא את הנגועים בדבר פיו אך במקרה הנוכחי ישוע מרפא בנגיעה! (שים לב: מתי ומרקוס מציינים שישוע נגע בחמותו של שמעון אך לוקס מציין שהריפוי נעשה על סמך גערה. מכאן הנגיעה בחמותו של שמעון היתה מעשה קרבה אך לא חלק ממעשה הריפוי. במקרה של ריפוי המצורע הדגש היה על הנגיעה) מדוע? הצרעת הרחיקה את החולה מקהל אנשים. שום מנהיג או מורה אחר לא היה מעז להתקרב אליו ובוודאי לא לנגוע בו! בעוד כולם מתרחקים ממנו מפחד שיידבקו, ישוע מתקרב ונוגע בו. הנגיעה של ישוע בחולה הסירה ממנו את הצרעת והוא נרפא מיד! ישוע הוכיח מספר דברים בכך שריפא את הצרעת בנגיעה: א. ישוע עליון למחלה חשוכת מרפא. ישוע מרפא כל חולי ולו הקשה ביותר! הוא ה'! ב. ישוע לא נידבק מן המחלה ג. ישוע קרוב אלינו גם כאשר כל קרובנו מתרחקים מאיתנו. אהבתו מוכחת בקרבתו ורצונו לרפאנו מהמחלה הקשה ביותר. (ראה תהילים כ"ז 10). לאחר שהמצורע נרפא, ישוע אמר לו: "...ראה, אל תספר לאיש, אבל לך הראה אל הכוהן והקרב את הקורבן אשר ציווה משה לעדות להם." א. ישוע אסר עליו לספר לאיש את אשר ארע לו. האם האיש שישוע ריפא מצרעתו ציית לישוע? מרקוס בפרק א פסוק 45 מציין שהאיש לא ציית להוראה של ישוע: 45 אַךְ הוּא יָצָא וְהִרְבָּה לְהַכְרִיז וּלְהָפִיץ בָּרַבִּים אֶת הַדָּבָר, עַד אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ לֹא הָיָה יָכוֹל עוֹד לָבוֹא אֶל עִיר בְּגָלוּי אֶלָּא הָיָה נִשְׂאָר מִחוּץ לָעִיר בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹמְמִים; וּמִכָּל מָקוֹם בָּאוּ אֵלָיו. ישוע המשיח אסר על האיש לדבר בשלב זה מסיבה מאוד ברורה. הדבר יגרום להתעוררות בלתי נשלטת שתוביל למהומות והפרעה לשירות של המשיח. יתכן שהאיש חשב שכך הוא עושה שירות טוב לישוע. רבותיי, כל סטייה מהוראת אלוהים עלולה להביא אסון. חוסר הציות של האיש יכל להביא אסון על תושבי הגליל. אילו התושבים היו גורמים למהומות ומכתירים את ישוע לגואל או משיח שלא על פי תוכנית אלוהים, היו הרומאים מפרשים את אי הסדר כניסיון מרד והורגים בתושבים ללא הבחנה. הדוגמא הזו מלמדת אותנו עיקרון חשוב. לעיתים אנו פועלים על פי ההגיון שלנו שעומד בסתירה לציווי אלוהי. אנו חושבים שכך טוב יותר אך בפועל אנו סוטים מהוראת אלוהים. במקרה שכזה עלינו להיכנע להוראתו של אלוהים ולא לחשוב שאנו יכולים לשפר את תוכניתו של בורא העולם. בספר משלי ג 5-7 כתוב: "בטח אל יהוה בכל לבך, ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך. אל תהי חכם בעיניך, ירא את יהוה וסור מרע. רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך." האמונה והברכה שלנו נובעים מציות מדויק לדבר אלוהים הנובע מאהבה אליו ולא מניסיון לשפר את תוכניתו! ב. ישוע ציווה עליו להראות לפני הכוהן ולהקריב את הקורבן שציווה משה לעדות להם. ישוע ציווה על האיש שנרפא מהצרעת לפעול כפי שהתורה מצווה. עלינו לזכור: ישוע היה כפוף לכל מצוות תורת משה. בספר ויקרא פרקים יג-יד נמצאים ההנחיות לבדיקת צרעת וריפוי ממחלת הצרעת. החולה בצרעת נחשב לטמא. הסרת הטומאה בעקבות ריפוי ניתנת על סמך הבדיקה של הכהן. הנרפא מחויב לעלות למקדש בירושלים כי רק שם יוכל להעלות קורבן כפי הנדרש. כשהנרפא יעשה כפי שישוע ציווה עליו, הרי שהכהונה בירושלים תהיה מודעת לנסים המתרחשים בגליל. ("לעדות להם") רבותיי, ריפוי מושלם מצרעת לא היה דבר שבשגרה. התנ"ך מציין מספר זעום של מקרים וכולם היו בגדר נס. 1. משה במעמד הסנה הבוער (שמות ד 6). 2. ריפוי מרים אחות משה (במדבר יב). 3. ריפוי שר צבא ארם, נעמן (מלכים ב פרק ה). לפיכך, לו הנרפא היה מגיע למקדש בירושלים והכהן היה ממלא את אחריותו כראוי, הרי שהתוצאה הייתה הזמנתו של ישוע לפני הכוהנים כדי לבדוק אם לפניהם נביא אמת ומשיח או איש שקר ומתחזה, וכל זאת על פי הכתוב בספר דברים פרק י"ח. הרי ריפוי מצרעת בדרך שישוע עשה היה מעשה על טבעי! לקוח מתוך: http://www.yeshua.co.il/Lessons/Lesson.asp?LessonID=288

 

[nrmlsr]

חלק י"א

לפני שנלמד את הכתוב בבשורת מתי יב 1-8, ראוי שנבחן ולו רק באופן שטחי את הכתוב בפרק יא 28-30: 28 בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה. 29 קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, 30 כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָֹאִי.” הפסוקים הללו מכינים את ליבנו להבין שהמנוחה האמיתית נמצאת בישוע, באמונה שלך בו כאדון ומושיע מן החטא ולא בחפץ, כלי, או יום זה או אחר (אל הרומים י 9-10). עם ההכנה הזו במוחנו, הבה נקרא את בשורת מתי יב 1-8: 1 בְּאוֹתָהּ הָעֵת עָבַר יֵשׁוּעַ בְּשַׁבָּת בִּשְׂדֵה קָמָה; תַּלְמִידָיו הָיוּ רְעֵבִים וְהֵחֵלּוּ לִקְטֹף שִׁבֳּלִים וְלֶאֱכֹל. 2 רָאוּ זֹאת הַפְּרוּשִׁים וְאָמְרוּ לוֹ: “הִנֵּה תַּלְמִידֶיךָ עוֹשִׂים מַה שֶּׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת.” 3 הֵשִׁיב לָהֶם: “הַאִם לֹא קְרָאתֶם מַה שֶּׁעָשָׂה דָּוִד כַּאֲשֶׁר רָעַב הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ? 4 הֲרֵי נִכְנַס לְבֵית הָאֱלֹהִים וְאָכַל אֶת לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלֹּא הָיָה מֻתָּר לוֹ וְלַאֲנָשָׁיו לֶאֱכֹל כִּי אִם לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד. 5 הַאִם לֹא קְרָאתֶם בַּתּוֹרָה כִּי בְּשַׁבָּתוֹת מְחַלְּלִים הַכֹּהֲנִים אֶת הַשַּׁבָּת בַּמִּקְדָּשׁ וְאֵין עֲלֵיהֶם אַשְׁמָה? 6 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁגָּדוֹל מִן הַמִּקְדָּשׁ נִמְצָא כָּאן. 7 אַךְ אִלּוּ יְדַעְתֶּם מַה מַּשְׁמַע ‘חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זֶבַח’, לֹא הֱיִיתֶם מַרְשִׁיעִים אֶת הַנְּקִיִּים, 8 שֶׁהֲרֵי בֶּן־הָאָדָם הוּא אֲדוֹן הַשַּׁבָּת.” הפרושים הבוחנים כל מעשה של ישוע ותלמידיו מגלים שתלמידי ישוע העוברים בשדה קמה קוטפים שיבולים בידיהם ואוכלים אותם. הפרושים טענו שקטיפת שיבולים ופעולת היד כדי להכינם לאכילה כמוה כמלאכה ומכאן זה עבירה על מצוות השבת. (לוקס פרק ו' מציין את המועד – שבוע שני לאחר הפסח, ז"א שהשדות עדיין לא נקצרו מתבואה) האם התלמידים של ישוע הפרו את מצוות השבת? האם דבר אלוהים אוסר את הפעולה שעשו התלמידים? דבר אלוהים אוסר על מלאכה ביום השבת. ז"א, אסור להמשיך את מלאכת העשייה היום יומית לפרנסה גם ביום השבת. דבר אלוהים אוסר על פעולת קציר כמו בשאר ימי השבוע. דבר אלוהים אינו אוסר קטיפת שיבולים ביד, בשדה כזה או אחר למטרת אכילה אישית. ראה ספר שמות כ' פסוקים 8-11, ספר דברים ה' 12-15, כ"ג פסוקים 25-26. תלמידיו של ישוע לא הפרו את מצוות השבת לאור הכתוב בדבר אלוהים. ישוע בעצמו טען בספר מתי ה' פסוק 17 כי לא בא להפר אף לא יוד בתורה אלא לקיים. אילו תלמידיו היו עושים פעולה הנחשבת לעבירה על אחת ממצוות התורה, ישוע היה מדריכם לא לעשות כך. הפרושים שפטו את התלמידים לאור מצוות ואיסורים שניתנו על ידי רבנים, על פי התורה שבעל פה ולא רק על פי הכתוב בתורה שבכתב. לקוח מתוך: http://www.yeshua.co.il/Lessons/Lesson.asp?LessonID=296 תוכל לקרוא את הברית החדשה בכתובת: http://www.kirjasilta.net/ha-berit/index.html אם יש לך שאלות נוספות אז אתה מוזמן לשאול ואשתדל לענות לך כמיטב יכולתי. אם יש בעיה בלינק אז אביא לך לינק אחר. אני מקווה שתשובתי הובנה כראוי. אם היא לא הובנה אתה מוזמן לשאול את מנהל הפורום או את שאר המאמינים בפורום לגבי הנושא. אגב ישוע לא לימד שבכדי להאמין בו יש להתנצר אלא לשמור את אשר ציווה ולהאמין בדבריו ובדוקטרינה שאותה לימד. מאמין משיחי הוא מי שמאמין בדבר אלוהים הכתוב בתנ"ך ובברית החדשה ונושע על סמך החסד שישוע סיפק במותו ובתקומתו מן המתים ולא על סמך מעשיו. האמונה מושיעה אך לא המעשים מושיעים. המעשים אינם חסרי תועלת אך מועילים הם רק כאשר המאמין נושע ולפני שהוא נושע אינם יכולים להועיל לו. המעשים בעבור המאמין המשיחי הם פרי האמונה רק כאשר הוא נושע כבר. המעשים הם העדות לאמונה ולחיי חסד וקדושה.

 

[nrmlsr]

חלק י"ב(החלק האחרון בתשובתי)

באיגרת שאול אל הגלטים בפרק ה' נאמר: 1 וְעַתָּה עִמְדוּ־נָא בַחֵרוּת אֲשֶׁר שִׁחֲרַר אֹתָנוּ הַמָּשִׁיחַ וְאַל־תָּשׁוּבוּ לְהִכָּבֵשׁ בְּעֹל הָעַבְדוּת׃ 2 הִנֵּה אֲנִי פוֹלוֹס אֹמֵר לָכֶם שֶׁאִם־תִּמּוֹלוּ לֹא־יוֹעִיל לָכֶם הַמָּשִׁיחַ׃ 3 וּמֵעִיד אֲנִי עוֹד הַפַּעַם בְּכָל־אִישׁ אֲשֶׁר יִמּוֹל שֶׁחַיָּב הוּא לִשְׁמֹר אֶת־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ׃ 4 נִגְזַרְתֶּם מִן־הַמָּשִׁיחַ אַתֶּם הַמִּצְטַדְּקִים בַּתּוֹרָה אֲבַדְתֶּם מִן־הֶחָסֶד׃ 5 כִּי־אֲנַחְנוּ בָּרוּחַ נְיַחֵל מִתּוֹךְ הָאֱמוּנָה לְתִקְוַת הַצְּדָקָה׃ 6 כִּי בַמָּשִׁיחַ לֹא הַמִּילָה תֵּחָשֵׁב וְלֹא הָעָרְלָה כִּי אִם־הָאֱמוּנָה הַפֹּעֶלֶת בְּאַהֲבָה׃ 7 הֵיטַבְתֶּם לָרוּץ מִי חָשַׂךְ אֶתְכֶם מִשְּׁמֹעַ אֶל־הָאֱמֶת׃ 8 הַפִּתּוּי הַזֶּה אֵינֶנּוּ מֵאֵת הַקֹּרֵא אֶתְכֶם׃ 9 מְעַט שְׂאֹר מְחַמֵּץ אֶת־כָּל־הָעִסָּה׃ 10 מֻבְטָח אֲנִי בָכֶם בָּאָדוֹן כִּי לֹא תִהְיֶה רוּחַ אַחֶרֶת עִמָּכֶם וְהָעֹכֵר אֶתְכֶם יִשָׂא אֶת־עֲוֹנוֹ יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה׃ 11 וַאֲנִי אַחַי אִם־אַכְרִיז עוֹד הַמִּילָה עַל־מָה אֶהְיֶה נִרְדָּף הֲלֹא מְבֻטָּל מִכְשׁוֹל הַצְּלוּב׃ 12 מִי יִתֵּן וְיִכָּרְתוּ הַמַּדִּיחִים אֶתְכֶם׃ 13 כִּי אַתֶּם אַחַי לַחֵרוּת נִקְרֵאתֶם וּבִלְבַד שֶׁלּא תִהְיֶה הַחֵרוּת סִבָּה לַבָּשָׂר אֶלָּא שֶׁתַּעַבְדוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה׃ 14 כִּי כָל־הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בַּמִּצְוָה הָאַחַת הַזֹּאת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׃ 15 אֲבָל אִם־תְּנַשְּׁכוּ וְתֹאכְלוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו רְאוּ פֶּן־תְּכֻלּוּ אִישׁ עַל־יְדֵי רֵעֵהוּ׃ 16 וְהִנְנִי אֹמֵר הִתְהַלְּכוּ בָּרוּחַ וְלֹא תְמַלְאוּ אֶת־תַּאֲוֹת הַבָּשָׂר׃ 17 כִּי הַבָּשָׂר מִתְאַוֶּה הֶפֶךְ מִן־הָרוּחַ וְהָרוּחַ הֶפֶך מִן־הַבָּשָׂר וּשְׁנֵיהֶם מִתְקוֹמֲמִים זֶה לָזֶה וּבְכֵן אֵין אַתֶּם עֹשִׂים אֵת אֲשֶׁר תַּחְפֹּצוּ׃ 18 וְאִם־יִהְיֶה הָרוּחַ מַנְהִיגְכֶם אָז אֵינְכֶם תַּחַת הַתּוֹרָה׃ 19 וְנוֹדָעִים הֵמָּה פָּעֳלֵי הַבָּשָׂר אֲשֶׁר הֵם נִאֻפִים זְנוּת טֻמְאָה וְזִמָּה׃ 20 עֲבוֹדַת אֱלִילִים וּכְשָׁפִים אֵיבוֹת וּמַצָּה וְקִנְאָה וָרֹגֶז מְרִיבוֹת מַחֲלֹקוֹת וְכִתּוֹת׃ 21 עַיִן רָעָה וָרֶצַח שִׁכָּרוֹן וְזוֹלֲלוּת וְדוֹמֵיהֶם אֲשֶׁר אֹמַר מַה־שֶּׁכְּבָר אָמַרְתִּי כִּי־עֹשֵׂי אֵלֶּה לֹא יִנְחֲלוּ מַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ 22 וּפְרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה שִׂמְחָה וְשָׁלוֹם אֹרֶךְ רוּחַ וּנְדִיבוּת וְחֶסֶד וֶאֱמוּנָה׃ 23 וַעֲנָוָה וּפְרִישׁוּת לְנֶגֶד עֹשֵׂי אֵלֶּה אֵין־תּוֹרָה׃ 24 וַאֲשֶׁר הֵם לַמָּשִׁיחַ צָלְבוּ אֶת־בְּשָׂרָם עִם־תְּשׁוּקֹתָיו וְתַאֲוֹתָיו׃ 25 אִם־נִחְיֶה בָרוּחַ נִתְהַלְּכָה גַּם־בָּרוּחַ׃ 26 וְלֹא נִרְדֹּף אַחֲרֵי כְבוֹד־שָׁוְא לְהַכְעִיס אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וּלְקַנֵּא אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ׃ לפיכך הישועה לא תלויה במעשיך ואף לא בגיורך אלא באמונה בישוע שמושיעה בראשונה את היהודי והלא יהודי ובמשיח אין הבדל בין יהודי ללא יהודי כי במותו ישוע שבר בתוך גוף המשיח את ההבדל הרוחני בין היהודי ללא יהודי ולפיכך המאמינים בישוע כולם אחים בגוף המשיח והמחיצה בניהם וההבדל שהיה בניהם המבדיל אותם נעלם. הזהות אומנם לא נעלמה וחשוב מאוד לשמור אותה אך ההבדל הרוחני כבר נעלם ולפיכך כל המאמינים בישוע הם גוף אחד ורוח אחת.

 

[nrmlsr]

האמונה בישוע איננה דת

מהי האמונה המשיחית? הבשורה! אנחנו מאמינים בקיומו של אלוהים שברא את העולם ומקיים אותו. הבסיס לאמונה המשיחית הוא כתבי הקודש – התנ"ך והברית החדשה. כתבי הקודש הם, ורק הם, דברו של אלוהים, ולכן כל אמונתנו מבוססת על הכתוב בם. אלוהים ברא עולם מושלם, אבל כשאדם וחווה חטאו בגן־עדן ואכלו מהפרי האסור, חדר החטא לעולם. מאז, כל אדם נולד עם לב המורד באלוהים. טבעו של האדם הושחת בעקבות החטא הראשון, ומאז בני האדם נולדים כשהם מתים מבחינה רוחנית. מכיוון שכל בני האדם ירשו טבע חוטא, כולם – ללא יוצא מן הכלל – אשמים לפני אלוהים. אולם אלוהים הוא אל אוהב ורב חסד ולכן קבע שקרבן תמים ומושלם יכול לכפר על חטאיו של החוזר בתשובה המזדהה עם קרבנו. זו הסיבה שבגללה מצווה התורה על החוטאים להקריב קרבנות לכפרת חטאיהם. אולם בעלי חיים אינם שווים בערכם לבני אדם, וגם לא תמיד יכלו בני אדם להקריב קרבן על חטאיהם, משום שלעתים אף לא ידעו שחטאו. אבל אלוהים באהבתו ובחסדו שלח לעולם את בנו יחידו, את ישוע המשיח. ישוע הוא אלוהים שלבש בשר, נטל דמות עבד ובא לעולם כדי לכפר על חטאי בני אדם. הוא חי כאדם במלוא מובן המילה, אך מעולם לא חטא. כשמת ללא חטא, הוא שימש כקרבן שכיפר על חטאי המאמינים בו. שלושה ימים לאחר שמת ונקבר, הקים אותו אלוהים מהמתים ובכך ניצח את החטא והוכיח שקורבן ישוע היה ראוי בעיניו. ישוע הוא משיח ישראל שהובטח על־ידי הנביאים בתנ"ך. הוא מילא בחייו את כל דרישות אלוהים והגשים את נבואות התנ"ך באופן מושלם. בזכות מותו המכפר אלוהים סולח לחוזרים בתשובה אליו ואף מעניק להם מעמד של בני אלוהים. הוא משחרר את המאמינים מהשעבוד לחטא ומבטיח להם חיי נצח במלכותו. מי שחזר בתשובה ופנה אל המשיח חי לאור ההבטחה הנפלאה הזו. לקוח מתוך: http://www.yeshua.co.il/

 

[צור החלמיש]

ההבדל הגדול

בין כל הדתות והתוראות של העולם, כולל הדת היהודית לאמונה המשיחית, שהן עובדות על שכנוע. אדם שהוא לא יהודי יכול להשתכנע שהיהדות היא אמת והוא ירצה להתגיר ואמנם יעשו לו את המוות, וינסו להניעו מכך, אך גם זאת דרך לנסות ולהוכיח שהיהדות הרבנית היא האמת, במחשבה שיש להתאמץ בכדי להגיע אל האמת. אל האמונה המשיחית האמונה בישוע המשיח, לא ניתן להגיע מתוך כך שמישהו שכנע אותך. רק אלוהים ברוח הקודש יכול לשכנע את האדם שישוע הוא הדרך האמת והחיים. האמונה המשיחית מבוססת על דבר ה'(התנ"ך והברית החדשה), ועל התגלות אישית מאלוהים בכבודו ובעצמו. בלי ההתגלות של אלוהים, גם אם אשב איתך שנים רבות על פסוקים ונתווכח על הנושא כל יום כל היום, לעולם לא תשתכנע מדבריי או מדבריו של כל מאמין אחר. רק רוח הקודש יכולה לגלות לך את סוד האלוהים - את האמת על ישוע המשיח. ולא אתה לא באמת רוצה תשובה. רק אנשים פחדנים שמחפשים להתגרות ולזלזל כותבים שהם לא רוצים להתגרות או לזלזל או להתריס ומציפים בשאלות שמביעות יותר את דעתם מאשר לשאול.