אני עדיין תמהה על הגישה של להתפשר
כואב לי לשמוע את המשפט "צריך להתפשר .
במסגרת הדברים שאנו יכולים להתפשר עליהם, יש אחוז משרה, היעדרה או איכותה של הדרכה, אבל שכר מינימום?
אני לא רוצה להגזים, אך מדובר על בשיתוף ךפשע, אנחנו כבר לא הקורבנות, וקשה לנו להיפרד מהקורבנויות המקצועית , אבל די, זה נגמר, נקבע לנו שכר מינימום ענפי לעובדים המופרטים , ויש לנו תמיד בחירה, עובדה ש 70 % משלמים לפי ההסכם.
המצחיק הוא שאותן עמותות שהיה צורך ללחוץ עליהן והן מוכרות בקרב הציבור "כעמותות " העושות "חסד" "עבודת קודש" , ודווקא חברות פרטיות שכולם אוהבים לשנוא , חברות פרטיות גדולות שמספקות שירותים מופרטים, התייחסו להסכם בכבוד מהיום הראשון בו אושר.
משמע שמי שמתייחס לעצמו כשנורר , מעביר לעובדיו מסר שהם לא עובדים בכבוד אלא בחסד ואמורים להשתתף במאמץ המשותף לשנורריות כולל תרומת זמנם ומשכורתן ל"מטרה נעלה" אני מצטער, לא נופל בפח הזה, שום עמותה בימינו לא מסכנה, יש טובות יותר ויש פחות טובות, עובדה שמי שטובה וקטנה כמו חברה גדולה וטובה לא צריכים את השטיקים האלו, מי שעובר על החוק אלו עמותות השנורר הגדולות או עמותות קקיוניות . או חברות פרטיות קטנות.
מי שעובדיו יקרים לו, יכבדם לפי ההסכם וידרוש מהמשרדים הממנים את ההפרש (ע"ע משרד הבריאות). מבחינת חלק ממשרדי הממשלה אנחנו מיותרים, אסור שאנחנו נחשוב כך על עצמנו ... כי אז באמת אפשר לסגור את הבאסטה .
נכון ההסכם לא מחייב כי אין לו צו הרחבה חוקי, אבל מי שהולך לעבוד בפחות מתנאי ההסכם הוא שותף בשתיקה להפרה שלו. אם לא יהיו לעמותות האלו עובדים , הן יצטרכו להתיישר.
אף אחד לא אמר שום דבר על קופות החולים שגם מתפקדות כעמותות ועדיין נותנות לרוב העובדים הסוציאלים שלהן תנאי שכר נאותים.
