שלא יהיה רמז לאי האהבה

שירה כמים 1959

Well-known member
ירוקת בצידי האבן של הבאר
עלים וזרדים על פני המים
צחנת צואה
הרוח מניעה את ענפי העצים
אני עוטה סינור פלסטיק ורוד
אני חובשת משקפת עיניים
אני עוטה כפפות ידיים
אני פותחת את ספרה האחרון של דליה רביקוביץ
אולי אמצא מוצא
 

שירה כמים 1959

Well-known member
שניים או שלושה מקקים מתים
צפים גם הם על פני המים בין הזרדים והעלים
צמרמורת של סלידה - כאן היא מותרות
מן האויר זמזום דבורה
ממרחקים - אולי מטוס מגיע
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אבן נזרקת אל תוך המים
מטלטלת את פני המים את המקקים את הזרדים את העלים
אבן נוספת נזרקת אל תוך המים
מטלטלת את פני המים את המקקים את הזרדים את העלים
אני מחכה לרגע של אי-ניע, לתפוס לשנייה את השתקפות בבואתי
 
התרשמות
לקחה עט החלה לשרבט
אותיות שנלקחו מתוך האלף בית
ואני כמו תמיד בחרוזים מחרטט
סליחה אני בזה באמת כבר לא שולט
 

שירה כמים 1959

Well-known member
שלא יהיה רמז לאי האהבה
באף תנועה של האויר
באף משב עלה
באף מבט חתול
לא כל שכן - במבטם של בני אדם

אני מנסה לדבר איתך, אימא,
אם את יכולה
משם -
תשלטי

והפעם
לטובתי
 

שירה כמים 1959

Well-known member
ואם אינך יכולה, אימא,
או מה שיותר מתקבל על הדעת -
עדיין אינך רוצה
אנסה שוב את אלוהים

אלוהים, אלוהים,
כזה חוסר אונים
 

שירה כמים 1959

Well-known member
תנו לי לעלות לבמה
תצעקו "איזה חמה"
תרימו את המסך
אוח, איך שאני נאנח
כל החיים חלמתי
איך אימא ואבא והמפרי
וגם רחל שאמרה
"איזה קול פעמונים יש לילדה"
 

שירה כמים 1959

Well-known member
רק על עצמי לספר ידעתי
וגם זה בקושי רב
מה בא לי פתאום פוטין
מה באה לי רוסיה עכשיו

רק על עצמי לספר ידעתי
וגם זה בקושי רב
הרוע האנושי משכפל את עצמו במהירויות-שיא
תביאו לי משהו שיעזור לי לשכוח את זה, תביאו לי, תביאו לי
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אבא אומר לילדה
תשתקי
או
שבי בשקט.
טעות:
אבא אמר לילדה
תשתקי
אבא אמר לילדה
שבי בשקט
אבא אמר לילדה
- וגם בגוף.
אבא אמר.
אבא כבר לא אומר.
תזכירי לעצמך ש
אבא בקבר מזמן
אבא בקבר מזמן
אבא כבר לא אומר
אבא אמר:
"את חושבת שאת חכמה גדולה, אה".
כן, את חושבת שאת חכמה גדולה
תנופפי בזנב הטווס שלך
ותעיפי מזמן כאן
כל
מילים שלו
 
למעלה